עוד יוסף חי תשיד

המנין של היצירה מן שנה של מולד בהר"ד ולא כאותם שמונין מן שנה שניה, ולא כאותם שגורעין יותר. וכתב הרב הגדול בעל ספר הברית ז"ל, דזה הסימן של בהר"ד אל תחשוב שהוא לסימן בעלמא אלא יש בו סוד, כי אותיות אלו של בהר"ד הוא שם קדוש היוצא מפסוקי מעשה בראשית, וכ"כ בספר הפרדס וספר הקנה וכנז' במאמר ד' פרק י"ד ע"ש

נמצא אנחנו צריכין לצרף במנין השנים של היצירה גם השנה של מולד בהר"ד, מפני כי באמת אותם החמשה ימים שהיו קודם בריאת אדה"ר הם שייכים לנו, ובאלו השבעה ימים שהם החמשה והשנים הבאים אחריהם הוא תיקון עסק התורה והמצות שלנו כנודע. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, הדב"ר אותיות בהר"ד, פירוש אע"פ שמולד זה של בהר"ד היה קודם בריאת אדה"ר עכ"ז הוא קרוב אליך מאד, דא"א שתשליך הימים האלה מן המנין ולא תשגיח עליהם, דבאמת הם שייכים לך ומוטל עליך תיקון שלהם, ולכך ראוי שבפיך שבו עסק התורה, ובלבבך במצות, שהמצות צריכין כונה, לעשותו ר"ל לתקנו, כי עשיה לשון תיקון הוא, כמו ובן הבקר אשר עשה וכן לא עשה שפמו

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בפ' ואתחנן לא תוסיפו על הדבר אשר אני מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, הדבר אותיות בהר"ד בהפוך אתוואן, כלומר לא תוסיפו לצרף הזמן שהיה קודם מולד בהר"ד, כי באותו זמן אין לכם שייכות ומגע יד שהוא זמן הנקרא קיימא דחד סמכא, ולכן אין לצרף אותו במנין וחשבון שלכם, וגם עוד לא תגרעו ממנו כדעת קצת חכמי העיבור דס"ל אין לצרף זה הזמן של בהר"ד אלא מונין מן מולד וי"ד. ולז"א לא תגרעו ממנו להתחיל שנות היצירה ממולד שהיה ביום שנברא אדה"ר שסימנו וי"ד כאמור

ולפי דברי הרב ספר הברית שסימן זה של בהר"ד הוא שם קדוש הרמוז במעשה בראשית, יש לפרש בס"ד בזה רמז הכתוב קול ה' בכח קול ה' בהדר, והיינו קול ה' בכח במעשה בראשית בבריאת העולם, קול ה' בהד"ר אותיות בהר"ד בהפוך אתוואן הוא שם הקדוש הנז' שיוצא מן פסוקים דבראשית הנז' שהוא בסוד שם מ"ב שבו נברא העולם, כמ"ש בספר הברית ז"ל

ועוד נ"ל בס"ד רמז הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד, דידוע דהדר מלך השמיני נאצלו שלשה ראשנות שלו ביום כ"ד אלול, ושבעה תחתונות שלו שהם חג"ת נהי"ם התחילו מן יום כ"ה אלול, שבכל יום נאצל ספירה אחת דהיינו ביום כ"ה אלול נברא החסד וביום ב' הגבורה וכעזה"ד, ואנחנו בני ישראל אחיזתנו היא במלך ההוא הנקרא הדר שהוא בחינת שם, ולכן נקרא אדם שהוא מספר מ"ה, ולכן גם ישראל נקראו אדם דכתיב אדם אתם, וכל התיקונים אנחנו מתקנים בו ובכחו, וכמש"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וז"ש כי קרוב אליך הדבר מאד, הדבר בהפוך אתוון הוא בהדר מאד אותיות אדם קרוב אליך דווקא, ולכן צריך שבפיך זה עסק התורה כי חיים הם למוצאיהם בפה, ובלבבך אלו המצות שתלויים בכוונת הלב, לעשותו ר"ל לתקנו

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב קול ה' בכח קול ה' בהדר, והוא דידוע כי הדר הנז' שהוא סוד שם מה נאצל מן חיבור ע"ב וס"ג עליונים ולכך נתקיים, משא"כ הקודם ממנו נאצלו בבחינת ס"ג בלבד, ולז"א כולו סג יחדיו נאלחו, וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל, וז"ש קול ה' בכח ב' כח, כלומר שני כח של ע"ב ושל ס"ג ואינו של ס"ג בלבד, ולכן קול ה' בהדר שנאצל מהם הדר שהוא מלך השמיני שיצא מתוקן מאד

פרשת וילך

הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו'. נ"ל בס"ד הטעם דקפיד להקהיל את הכל גם את הטף שאין לומדים ואין שומעין, והוא להורות כי שלימות קיום מצות התורה לא תהיה אלא על ידי האחדות שבצרוף הכל תשתלם מעשה המצות כולם, ולכן רצה שיקהילו כל מין בני האדם ביחד, שאז בזה תחול עליהם הברכה. והיינו כי ר"ת טף נשים אנשים הוא טנ"א שהוא כלי המקבל ברכה העליונה, ומספרם ששים כנגד ששים אותיות של ברכת כהנים שהיא הברכה המעולית מכל הברכות, שע"י חבור טנ"א הנז' שהם טף נשים אנשים אז יהיה כלי מקבל ברכה של ששים אותיות דברכת כהנים שהם כמספר טנ"א. ולכן כתיב ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, והיינו הכהן הוא מיכאל, הטנ"א הוא חבור נשמות של טף נשים אנשים, ונודע כי תורה שבע"פ היא ששה סדרים שהם ששים מסכתות כנז' בתיקונים, ולכן ע"י זכות התורה שהיא ששים מסכתות נזכה להשפעה של ברכת כהנים שהם ששים אותיות

ועוד נ"ל בס"ד הטעם שהזהיר הכתוב לקרות המלך את ספר משנה תורה באסיפת הכל שהם האנשים והנשים והטף והגר, וכבר הקשו רז"ל בזה אם הנשים באים לשמוע טף למה באים, ועוד קשה למה פרט את הגרים בפ"ע, והלא כל גר שנתגייר הוא בכלל אנשי ישראל, ומהיכא תיתי להוציאו מן הכלל כדי שהוצרך לפרש עליו ונ"ל בס"ד, ונקדים תחלה להבין מאמר הנזכר במדרש איכה רבתי, וזה תוארו, חד מירושלים אזל למדינתא והגיע זמנו למות, קרא את בעה"ב והפקיד ממונו אצלו ואמר לו אם יבא בני מירושלם ויעשה לפניך ג' דברי חכמה תן לו מה שיש לי אצלך ואם לאו לא תתן לו, וכבר זה בעל הממון קודם צאתו מביתו מירושלים הגיד לבנו שאם יארע שימות חוץ מביתו בעיר שהולך שם לסחור בה, שהוא יצוה את בעה"ב כך שהאב היה מכיר ויודע בבנו שהוא חכם ופקח מאד ויוכל לעשות דברי חכמה בנקל, ולכן אח"כ כששמע הבן במיתת אביו בעיר פ' אצל אדם פ' הכין עצמו ללכת שם ולעשות שלשה דברי חכמה, כפי מה שיזדמן לפניו כדי ליקח ממון אביו

אמנם ידע אותו הבן כי אנשי העיר ההיא כבר עשו ביניהם דבר תקנה, שאם יבא אכסנאי לעיר וישאל על בית של אחד מבני העיר הדר שם שלא יש רשות לשום אדם מבני העיר להראות לו את הבית אשר הוא מבקש ולכן בבואו שם לא שאל על בית של אותו אדם שנפטר אביו אצלו היכן הוא, כי ידע שלא ימצא אחד שיגלה לו על זה, ולכך עשה חכמה לידע את הבית, מה עשה כיון שהגיע לשער פתח של אותה העיר ראה לאחד שהיה טוען עליו משא עצים, וא"ל דרך שאלה תמכור משא העצים הזה, והשיב לו הן, וא"ל א"כ קח ממני דמי העצים ותוליך אותם לבית פלוני שהוא היה אותו בעה"ב שמת אביו בביתו, ולקח זה ממנו הדמים, והיה זה הבן האכסנאי הולך אחריו עד שהגיעו לחצרו של בעה"ב ההוא, ואז נושא המשא הניח העצים אצל הפתח ויצעק על בעה"ב ואמר לו בא וטול ממני משא העצים ויאמר לו בעה"ב וכי אני אמרתי לך להביא לי משא העצים, ויאמר אתה לא אמרת לי, אך אותו האיש הבא אחרי קנאם ממני ואמר לי שאביאם לך, מיד פתח את ביתו ונכנס הבן ונתנו שלום זה לזה, הרי