עוד יוסף חי תשיג

לך דבר הטעון ברכה אלא טעון להפך ולמה ברכתנו, ואמר לו האורח ברכתו של אברהם אע"ה השייכה לשמו הטוב מה היא, אמר לו תוספת אות ה"א שהוסיף לו בשמו שהיה נקרא אברם וקראו אברהם, א"ל ואתה מה שמך, א"ל שמי מן, אמר לו לכך ברכתיך ויתן לך את ברכת אברהם היא אות ה"א שתהי' נוספת בשמך ויהי' שמך המן, כי אתה אוחז דרכו של המן שהי' רע עין, דעליו נאמר נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, ואין אתה ראוי שיהי' שמך נקרא מן שירד לישראל מן עין טובה, כי ירד בזכות מרע"ה שהי' לו עין טובה דעליו נאמר טוב עין יבורך ודרשו חז"ל אל תקרי יבורך אלא יברך שבירך את ישראל בפרשת וזאת הברכה ע"כ. הרי זה אות היתרון עושה לשם האדם גרעון, כי בתוספת אות ה"א נקרא אותו אדם המן, וכן תמצא איש תואר חשוב הוא, ובתוספות אות ה"א נקרא אישה שאם תוסיף על איש אות ה"א נקרא אישה שירד מן זכר להיות נקבה, וכן תואר אדם הוא מעולה דלכן ארז"ל אתם קרוים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם, וכתבו התוספות ז"ל שקרויים האדם בתוספת ה"א הרי תוספת אות ה"א על אדם עשה לו גרעון, וכן העניו נקרא רש ואם נתעשר וגבה לבו מצד העושר נוסף על רש אות ע' ונעשה רשע וכן כיוצא בזה

אמנם יש יתרון אות יהיה לטובה ושבח, והיינו כי ישראל כשאין עוסקין בתורה נקראים בשם מך שנאמר וכי ימוך אחיך, וכשחוזרים בתשובה ועוסקים בתורה הרמוזה באות למ"ד שהוא לשון לימוד אם נוסיף אות ל' על אותיות מך ויהיה צירוף מלך שהוא כנוי לת"ח כמ"ש רז"ל בגמרא מאן מלכי רבנן דכתיב בי מלכים ימלוכו, וכל זה הוא בעניות תורה שנקראו בשם מך ובתוספת יהיה מלך, אבל בעניות ממון נקראו רש ועל ידי זכות התורה שרמוזה באות אלף שהוא לשון לימוד נוסף אות א' על רש ויהיה צירוף ראש. ובזה יובן בס"ד והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך בכל דייקא הנפשיי והגופניי שיעשה לך יתרון בשם מך שהוא שם עניות תורה, ובשם רש שהוא שם עניות ממון יעשה לך יתרון בשניהם כאן אות ל' ויהיה בזה צרוף מלך, וכאן באות א' ויהיה צירוף ראש, וזהו בכל מעשה ידיך בכל דייקא דהיינו בעסק הרוחני שהוא עסק התורה ועסק הגשמיי שהוא עסק ממון כאמור

ואמר עוד בפרי בטנך, והיינו כי הבנים כשהם חלושים מצד שכלם ולמודם נקראים בשם גורים, אבל התקופים וגדולים בתורה נקראו בשם אריות כמ"ש ר"ל לר"י על רב כהנא ארי עלה מבבל כי הם גבורים כאריות ולז"א איך נפלו גבורים נפלו ר"ל חסרו, כמו לא נופל אני מכם, ובחלישותם חסרו אות ב' מן תואר גבורים ונשאר אותיות גורים, ולכן בזכות התורה שמתחלת באות ב' נוסף אות ב'. על גורים ויהיה להם צירוף גבורים הרי כאן יתרון בפרי בטנך לטובה

ואמר עוד בפרי בהמתך, כי בעצירת גשמים יהיה מר לבהמה, ובזכות התורה שנקראת טוב שרמוזה באות ט' יהיה נוסף אות ט' על מר שיש לבהמה בעצירת הגשם, ויהיה נעשה צירוף מטר שיוסר המר מן הבהמה ע"י המטר, וגם האדמה בעצירת הגשם היא נוטה כי בהעדר הגשם נעדרה ממנה הנטיעה, ובזכות התורה שהיא רמוזה באות ט' יהיה נוסף אות ט' על אותיות נוטה ותהיה צירוף נטועה, ולז"א בפרי בהמתך ובפרי אדמתך שיעשה להם יתרון באות שרמוז בו זכות התורה ויסתלק מר מן הבהמה ונוטה מן האדמה שיהי' בזה היתרון של אות ט' צרוף מטר וצירוף נטועה

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך. רז"ל דרשו המצוה על התורה כולה דקרי לה בשם מצוה ונ"ל בס"ד אותיות תורה שהם משמעות הוראה הוא דוקא לישראל, אבל להטכו"ם מסתלק אות ר' מן תורה וישאר אותיות תוה, שכל אחד מהם תוהה בה דלא ידע מאי קאמר. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב ומשנאיך נשאו ראש, ר"ל משנאיך שלא רצו לקבל התורה נשאו אות ריש מן תורה, כי לדעתם האדם תוה בה ולכך מאסו אותה שלא רצו לקבלה, ולא היתה נקראת תורה שהוא לשון הוראה אלא לישראל בלבד שתורה להם הדרך אשר ילכו בה

נמצא התורה לגבי העכו"ם חסרה אות רי"ש ונשאר בה אותיות תוה, שהם תוהים ובוהים בה, אבל לגבי ישראל לא תחסר אות ר' ואז משמעותה הוא לשון הוראה שתורה להם הדרך אשר ילכו בה, וז"ש כי המצוה זאת התורה שקראה הכתוב בשם מצוה, כמ"ש רז"ל לא נפלאת היא ממך אלא אצלך היא שלמה, ונפלאת לשון חסרון. כמו לא נופל אנכי מכם, כלומר לא נחסרת אות ר' ממך, כדי שתהיה תוהה בה אלא תורת ה' תמימה היא אצלך שתהיה מורה לך הדרך אשר תלך בה והמעשה אשר תעשה

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. נ"ל בס"ד דידוע שהמולד שהיה בשנה הראשונה של היצירה היה בליל שני חמש שעות בלילה ומאתים וארבעה חלקים, וסימנם בהר"ד וממנו הוא התחלת החשבון וכנז' בהרמב"ם ז"ל בהלכות קדוש החודש פ"ו ה"ז, וידוע כי זה המולד של בהר"ד הוא מבורר, ונודע מן מולד שאחריו שהוא נעשה אחר בריאת אדה"ר ביום ששי כי אדה"ר נברא ביום ששי, ובשעה תשיעית מן היום נצטווה במצות, ובכלל הוא קדוש החודש שראה הלבנה וקדש אותה, ומאחר שנראית הלבנה בתחלת שעה תשיעית מוכרח לומר שנולדה קודם ששה שעות דהיינו תחלת שעה שלישית מן היום, נמצא אותו המולד היה בסוף שעה שניה מן היום, וסימן המולד ההוא וי"ד כלומר יום וא"ו אחר י"ד שעות שהם י"ב של לילה וב' של היום. ומכח זה הסימן צריך אתה לומר שהמולד שהיה קודם שעה זו היה בהר"ד. ואע"פ דהחלת הבריאה של העולם היה בכ"ה באלול, דהיינו חמשה ימים קודם שנברא אדה"ר, וזה המולד של בהר"ד היה באותם החמשה ימים, עכ"ז אנחנו מונין אלו החמשה ימים בשנה שלימה, ויום ששי שנברא בו אדה"ר אשר המולד השני שהיה סימנו וי"ד כאמור, אנחנו מונין זה לשנה שניה ועל כן עתה כל מספרינו הוא שאנחנו מונין לבריאת העולם הוא על מולד בהר"ד, שאנחנו מונין את הימים שהיו קודם בריאת אדה"ר בשנה אחת שלמה ומיום נברא בו אדה"ר ואילך אנחנו מונין אותו בשנה שניה

והנה ידוע דבעלי חכמת העיבור נחלקים בענין זה שיש מי שסמך במנין שנות היצירה על השנה שמולדה בהר"ד, וכמו שאנחנו מונין כן באמת, באומרם דלא יתכן שנשליך אלו החמשה ימים וי"ד שעות מן המנין ולא נשגיח עליהם, וכן הוא האמת, ויש מי שמתחיל במנין שנות היצירה ממולד שהיה ביום שנברא אדה"ר שסימנו וי"ד באומרו אין האדם סופר ימיו אלא מתחילת לידתו, ויש מי שמתחיל במנין שנות היצירה משנה שניה שנולד אדה"ר, באומרו כי אדה"ר לא התחיל לחשוב אלא אחר שנת יצירתו, ולפי ששנה ראשנה אינו צריך לחשוב אותה, וכבר אמרנו דהאמת הוא כאותם הסוברים למנות שנות היצירה ממולד בהר"ד, ויש בזה טעם נכון על פי הסוד, יען כי באמת אותם החמשה ימים שהיו קודם בריאת אדה"ר אע"פ שעדיין לא נברא אדם בהם הם שייכין לשבעת ספירות הבנין וכל שבעת הימים שהם החמשה שהיו קודם בריאת אדה"ר, ושני ימים שאחריהם כולם שייכים זל"ז וגוף אחד הם, ועסק התיקון שלנו בתורה ותפלה ומצות כנודע, ועל כן מוכרח לתפוס