עוד יוסף חי תשיב

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה וכו'. נראה ליישב בס"ד הדקדוקים של פסוקים אלו בהקדים מ"ש הכתוב בקהלת ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע, באיזה ענין מדבר הכתוב אם בענין דייני סדום שהיה דרכם כסל למו שאם בא אדם לקבול על חבירו שהכה את אשתו והפילה שהדיין אומר תן אותה לו לשכב עמה ויעבר אותה, ובזה ישיב לך את הנפל, ואם אחד קבל על חבירו שפצע אותו והוציא ממנו דם יאמר לו השופט אדרבה חייב אתה ליתן לו דמים בעבור ההקזה שהקיז לך, וכן כיוצא בזה בדינים של הבל, הנה אין הרשע עצמו נעשה במקום המשפט, אלא רק הוראה של רשע נפסקת שם שיאמר לו תן את אשתך אליו ותתעבר ממנו וכן תן לו דמי ההקזה, ואין הכונה שיעשו גוף הרשע והעון בבית המשפט. ופרשנו הענין מדבר בדוגמת מעשה שהיה בשנים שהיו מהלכים במקום אחד, וראו שנים זכרים שוכבין זע"ז במשכב זכור ונתקנאו לבא לפני השופט לקבול על אלו לעשות בהם משפט כתוב, כי דבר זה אפילו אצל העכו"ם הוא אסור וחייבין עליו עונש גדול, ויבואו למקום הערכאות אשר השופט מצוי שם בחדר המשפט ויכנסו לחדר שלו, והנה ראו שהשופט ונער קטן עמו שניהם ערומים, והנער שוכב על השופט במשכב זכור, וחזרו לאחור, והשופט הרגיש כי נכנסו אנשים ויצאו, ובעודו מתעסק בעבירה זו צעק השופט על אותם שבחוץ שלא ילכו וימתינו לו עד שיגמור עסקו ויצא עליהם, וכן עשו והמתינו ולא הלכו וזה גמר עסק הרע עם הנער, ולבש בגדיו ויבא עליהם, ויאמר להם אתם ראיתם עתה דבר תמוה במעשה הרע שנזדמן לפניכם, ואגיד לכם עניינו הלא תדעו כי בזה היום הובא לפניו למשפט הנער הזה אשר ראיתם באומרם שבא על בתולה אחת ואנס אותה, ואביו של הנער הזה טען שהנער קטן בשנים, ואין ביאתו חשובה ביאה ואין לו זרע להזריע, על כן כדי לידע משפט הנער הזה לידע אם דברי אביו נכונים הם דאין לו הזרעה הוכרח לעשות נסיון זה בעצמו שישכב הנער עליו, ואז ידע איך הוא דאין לי אמונה לנסות באחרים אולי ישקרו ויאמרו כזב, וזהו סיבת הענין אשר ראיתם שהמעשה הזאת היתה בעבור לברר המשפט, ויקללו האנשים ההם את השופט ההוא וירוקו בפניו ויחרפוהו על התנצלות הזאת שנתנצל לזכות את עצמו

וכיוצא בזה מספרים על שופט נכרי שהיה מנאף הרבה, ויום אחד הביא איש אחד את אשתו לפניו לקבול עליה שהוא חושד אותה עם אדם פ' ורוצה לגרשה, והאשה היתה יפה מאד, ויאמר השופט לאישה אין מגרשין אשה מבעלה בשביל חשדות חלושות כאלה, אמנם צריך לה תוכחת מוסר שלא תרבה שיחה עם אנשים ולא תעשה שחוק וקלות ראש, ותזהר בצניעות, על כן אני אדבר עמה תוכחת מוסר בדברים אלו כדי שתזהר ותשמר, וכן עשה דבר עמה יותר משתי שעות במשלים ומעשיות שהם תוכחת מוסר בענין זנות וניאוף וכונתו היתה כדי להסתכל ביופיה ולהנות ולהתענג ממראה עיניו בה, נמצא באותה שעה שהוא מדבר עמה משפט איסור הריאות והסתכלות בנשים, הנה הוא מרשיע וחוטא בעון זה שהוא מסתכל ונהנה מן הערוה ומאריך בדבריו עמה כדי להאריך ולהרבות איסור זה

ועל מעשה השופט במשכב זכור בהתנצלותו שהיא מתנצל ואומר שעושה הרעה כדי לברר המשפט של הנער, וכן ענין הב' של השופט המנאף במראה עיניו באומרו שהוא מגיד לאשה תוכחת מוסר ועל כיוצא בעניינים אלו אמר קהלת במקום המשפט שמה הרשע שעושה השופט רשע באומרו שהוא עושה בעבור לברר המשפט

נמצא יש רשע שהוא מוסיף על חטאתו פשע כאותו השופט הנכרי שעשה עון חמור שנבעל לנער והוסיף על חטאתו פשע בהתנצלות שלו שהתנצל לזכות עצמו שעשה כן כדי לברר המשפט שבא לפניו על משכב הנער עם הבתולה, דנמצא בזה ההתנצלות הוא מחטיא אחרים שמורה להם דרך היתר לעשות עבירה חמורה כדי לברר בה דבר אחר, והרי זה מוסיף חטאים של אחרים על חטאים של עצמו

והנה ידוע כח היצה"ר המתלבש בחומר האדם נקרא רווה שהאדם מרווהו תמיד ואינו מניחו להיות רעב או צמא משום תאוה אלא ממלא לו כל תאותיו, אבל כח היצה"ט המתלבש בנפש האדם נקרא צמאה כי ברוב הימים הוא צמא ורעב מדברי תורה, וידוע מ"ש בספר המבחר בפסוק כי פורה ראש ולענה, ר"ל יפריא המלמד דרכים רעים שהם ראש ולענה, והנביא יחזקאל בסי' י"ד אמר כעון הדורש כעון הנביא ששקל שניהם כאחד, וירבעם חטא והחטיא וכו' ע"ש

וז"ש פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה, ר"ל השורש קאי על מלמד או שופט שהוא פורה לעצמו ראש ולענה, דהיינו איסורים חמורים, והיה כשמעו את דברי האלה הזאת לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, תיבת כי כאן משמעותה אפילו ומשמשת במקום אפילו, והכי קאמר שלום יהיה לי מדיני שמים ומדיני אדם אע"פ שאני בשרירות לבי אלך למלאת תאותי באיסורים חמורים בחשבו שיתנצל במעשה רע החמור שהוא עושהו בשביל לברר בו דבר אחד, וכמו התנצלות אותו השופט הנז' בעבירה של משכב זכור, וכיוצא בזה יהיה בשאר עבירות שיעשם ע"י התנצלות כזו כדי ללמוד בה דבר אחד כמ"ש באיסור הכישוף דאסור לעשותו אבל בשביל ללמוד ולהורות מותר, וכן זה יעשה היתר לעצמו בעבירות חמורות וסומך לטעון בדברי התנצלות והוא למען ספות הרווה את הצמאה, ספות לשון חיבור כמו ספו שנה על שנה בישעיה כ"ט או לשון הוספה כמו ספות חטאת על חטאת בישעיה סי' למ"ד, והכל אחד כלומר מחבר ומוסיף דבר רע בדבר טוב כאותו השופט אשר בירור המשפט שהוא בכלל דבר טוב הבא מן יצה"ט חבר אותו בדבר רע של משכב הבא מן יצה"ר ולז"א ספות הרווה דבר היוצא מן יצה"ר חיברו והדביקו בדבר של בירור המשפט שדרכו לצאת מן יצה"ט שעשה עבירה חמורה כדי לברר משפט אחד הנה לזה האדם לא יאבה ה' סלח לו כי יבער אש ה' וקנאתו באיש ההוא שחטא והחטיא בדבר זה לתלות היתר לעבירה חמורה בדבר א' טוב, ורבצה בו כל האלה הכתובה וכו' כל דייקא שנענש על הכלל ועל הפרט, כי נמצא בזה חטא והחטיא אחרים

והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה וכו'. נ"ל בס"ד דידוע כל דבר שלימותו הוא בשמו, כי צינורות חיותו וברכתו הם אותיות שמו, וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו ויש יתרון אות בשם עושה מגרעות ויש עושה שבח, וכמו המעשה שמספרים העולם באותו אורח שנתאכסן אצל בעה"ב צר עין שהיה שמו מן, וזה הבעה"ב ציער את האורח מרוב קמצנותו ואז כשבא האורח להפטר מן בעה"ב ניגש אליו ויברכהו ויאמר לו ויתן לך את ברכת אברהם ויתפלא הבעה"ב על זאת הברכה כי הוא חשב שניגש לקללו והנה בירך ברך, ויאמר לאורח הגד נא לי הלא אנכי לא עשיתי