עוד יוסף חי תשיא

שהיה באיש אחד מארץ בריטניא לקח לו שתי נשים בחופה וקדושין, ונודע כי האיש העושה זאת לקחת שתי נשים, יהיה אסור בזיקים שנתים ימים או שלש, ויהי כי נגש האיש הזה למשפט לפני השופטים יירא מאד לנפשו ליאסר בזיקים ויתן לו פטרונו עצה זו שיקח לו אשה שלישית ויעש כן, ויהי בעמדו למשפט טען פטרונו ויאמר האיש הזה פטור מעונש, כי בספר הדת כתוב כי ענוש יענש האיש אשר לקח שתי נשים, אבל לא נגזר זה על הלוקח שלש, ויאמרו לו השופטים ולאו קל וחומר הוא, ויאמר הפטרון האמת כי כן הוא דיש לענשו יותר מקל וחומר. אמנם אין עונשין בבריטניא מקל וחומר אלא רק מן הכתוב בפירוש בכתב הדת, ויפטר זה האיש מהעונש ע"כ המעשה. על כן הדין הזה בדתינו יפלא איך יתכן הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין, שהוא דומה למי שיאמר הגנב יתלה והרוצח יהיה מלך, ועוד כי אם בנגמר הדין חייב קטלא, איך יפטרו במה שנהרג הנידון, כמו שהקשו התוספות בהעביר כל זרעו למולך וכי אתגורי אתגור ויהיה הדבר הזה דומה ממש למשפט הבריטני, כי כאשר נשא שתי נשים היה חייב בעונשין וכאשר נשא השלישית נפטר וכו', והאריך החכם ב"ג ז"ל שם בענין זה ולא נשתככה דעתו אלא רק בדבר אחד חדש ולא הבאתי דבריו כאן משום דלא שמיע לי

והנה הרמב"ן ז"ל נתן טעם לדין זוממין הנז', והוא דרך דרש ואגדה ולכך לא הבאתיו כאן, ומצאתי טעם בשם רבינו עובדיה ז"ל, שאם היו נהרגין נמצא שאין לדבר סוף שיהיו קרובי הנהרג מביאין עדים אחרים להרוג המזימין, וכן קרובי הנהרגים וכן עד סוף העולם, וראיתי שהשביחו טעם זה, אך הרואה יראה שיש לגמגם בו, דאין מן הראוי לחשוב ברבוי עידי שקר ישראל שכולם בחזקת כשרים, שירבו ההרוגים ע"י עדי שקר אשר יבואו בזא"ז. ועוד כי המערער על דין עומד וצווח, איך יהיה חוטא נשכר, ואיך נשתיק אותו בטעם זה, ובמה נסתום פיו של האפקורס המלעיג על משפט זה

ואנא עבדא אמינא בס"ד טעמא דמסתבר וכדאי הוא טעם זה להשיב אותו להאפקורס המלעיג ולסתום פיו, והוא דארז"ל אע"פ שארבע מיתות ב"ד בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו, דאם נתחייב סקילה נופל מן הגג ומת, ואם נתחייב חנק טובע במים, ואם נתחייב שריפה נופל באש ונשרף, ואם הרג נהרג ע"י לסטים, ובאמת דיני ארבע מיתות הנז' הם קשים ומרים יותר מן ארבע מיתות הנעשים ע"י ב"ד, כי ע"י ב"ד אין בהם ניוול, וכמ"ש רז"ל במיתות הנעשים ע"י ב"ד ברור לו מיתה יפה שאין בה ניוול, משא"כ במיתות אשר יסבבו לו מן השמים יש בהם ניוול הן בסקילה שנופל מגובה עשרים אמה שמתרסק, והן בחנק שטובע בנהר ומאריך בחנק שלו עד שיגמר, וכן בשריפה שיהיה קלוי באש ונשרף מעט מעט, וגם מתנוול הרבה ע"י שריפת בשרו, וכן בהרג שנהרג ע"י לסטים בסכין פגומה ואינה חדה ונדקר כמה דקירות, וכל זה הוא ניוול וצער מיתה קשה מאד. ועל כן אלו העדים שנהרג הנידון על ידם והוזמו, אם אין נהרגים ע"י ב"ד ונודע לשמים שהם עדי שקר, ובדין הוזמו, אז יסבבו להם מן השמים מיתה מן ארבע מיתות שהעידו על הנידון בשקר ויהיו מתים בה בצער ובניוול שהוא יותר קשה מאם היו נהרגין ע"י ב"ד, ואם נודע לשמים שלא העידו שקר ועדי ההזמה הם שקר לא יהיו נענשים בכך

ונמצא לפ"ז אם אלו שנהרג הנידון על ידם העידו שקר, ולא שלטה בהם יד ב"ד להרגם מתגלגלת מיתתם ע"י שמים במיתה מנוולת וקשה יותר מן מיתת ב"ד, ואין כאן חוטא נשכר, וממילא בטלה הצעת המעשה של דין הבריטני שכתב החכם ב"ג ז"ל לדמות דין תורתינו אליה, דלא דמייא, דהתם נפטר האיש הלוקח שלשה נשים לגמרי והיה חוטא נשכר, אך כאן לא נפטר העד שנהרג הנידון על פי עדותו שהיתה בשקר אלא נפול יפול במיתה מנוולת וקשה יותר, וכן הענין במעביר כל זרעו למולך דפטור מן עונש ב"ד אינו חוטא נשכר אלא הוא נמסר דינו לשמים שיסבבו לו מיתה שהיה מתחייב בה בב"ד, באופן שיתנוול בה ויהיה צערו קשה יותר

וכן הענין בדין הסנהדרין שראו כולם לחובה, דאיתא בגמרא דסנהדרין דף י"ז ע"א, א"ר כהנא סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו ע"ש, ופסקה הרמב"ם ז"ל בהלכות סנהדרין פ"ט ה"א ע"ש, (דלא קי"ל כהרמ"ה ז"ל בזה) ועל זה הדין יפלא לכאורה הפלא ופלא יותר מהפלאת החכם ב"ג ז"ל שנתפלא בדין עדים זוממין הנז"ל, יען כי בזה יהיה חוטא נשכר בכל מין עבירה שיש בה חיוב מיתה שיעשנה בתכלית הרשע, באופן שלא ימצא לו שום צד זכות משום אחד מן הסנהדרין, דאז מוכרח שיהיו כולם פותחין לחובה ויפטרו אותו, אך בזה הדבר שכתבתי מובן הדבר דאם פטרו אותו בב"ד של מטה משום דפתחו כולם עליו לחובה זה לא ניצול אלא יצא מיד ב"ד ונמסר דינו לשמים שיגלגלו עליו מיתה שהוא היה מתחייב בה בב"ד, אך אוי לו אוי לנפשו כי מיתה זו היא קשה ומרה עליו שהוא מצטער בה ומתנוול בה, ונמצא אין כאן חוטא נשכר, ומשפטי התורה אמת וצדק הם מכל צד ופינה

ובזה יובן בס"ד הכתוב כאן פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבוד את אלקי הגוים ההם, רמז בזה על דין האמור בסנהדרין הכולל ושייך לכל עבירות שיש בהם מיתת ב"ד, שצריך להיות עדה שופטת ועדה מצלת, שאם פתחו כולם לחובה פוטרין אותו, והוא בשמעו את דברי האלה הזאת, כתרגומו פתגמי מומתא הדא דהיינו דיני עונשים שנתנו בשבועה לישראל בסיני שיש בהם כלל זה, דאם פתחו כולם לחובה פוטרין את הנידון מן המיתה, על כן הוא מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, ולא אירא מן עונש המיתה, כי אעשה העבירה גמורה באופן שלא ימצא שום אחד מן הסנהדרין שיגיד בה איזה זכות אלא מוכרח שיהיו כולם פותחים לחובה, ואז פוטרים אותי, ונקיט בזה שתי חלוקות, א' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם, זה עון ע"ז הגדול מכל העבירות, וחזר ואמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה הם שאר מיני עבירות החמורות של ג"ע וש"ד, ושאר עונות שיש בהם מיתת ב"ד כאיסור שבת וכיוצא, וזהו פורה ראש וכו' שהוא רשע הפרה ורבה בכמה מיני עבירות שבכולם יבטח להציל עצמו מן המיתה ע"י שיעשה העבירה גמורה וגלויה, באופן שלא ימצא לו זכות בה כלל ועיקר, הנה בטחון זה שבוטח בו, לומר אשלמה, דע שחושב להיות חוטא נשכר הבל הוא ועולה חרס בידו, כי באמת אם הוא לא יצא דינו מיד ב"ד של מטה לא יאבה ה' סלוח לו בב"ד של מעלה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא, פירוש יעשן אף ה' להמיתו באותה מיתה שהיה מתחייב בה בב"ד וקנאתו לנוולו ולצערו בה יותר מן מיתה שהיו ממיתין אותו בה בב"ד של מטה, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר פירוש כל עונש מיתה הניתנה בסיני בשבועה לישראל ומחה ה' את שמו מתחת השמים, ר"ל מן הסיבה אשר תסובב לו מתחת השמים, אע"פ שאינו מת ביד שוכני ארץ הם הב"ד של מטה: