עוד יוסף חי תשט

בשמי, אך זה אינו אלא לעתיד, ולכאורה יש לומר שגם עתה נקראים ישראל בשמו של הקב"ה ששמו אל, ובשם ישראל יש שם אל ששמם נקרא ישר אל, וא"כ גם לעת עתה יש לנו לומר קל וחומר להנצל, ואם תאמר שאם אנחנו טוענים בכך גם ישמעאל יטעון כך וימלט שיש בו שם אל ונקרא ישמע אל, אך זה אינו כי הן אמת שיש אותיות אל בשם ישמעאל אין יוצאין אותיות אל במבטא בקריאה כי אין נקוד תחת אות א' ונבלע בין אות ע' ובין אות ל' ונקרא על שמצטרף העי"ן עם הלמד, ועל כן לא יש מזה השם זכות לישמעאל דאזלינן בתר קריאה, משא"כ לישראל יש צד זכות מחמת השם של ישראל שנקראים ישר אל, וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, כלומר שם משמותיו של הקב"ה נקרא עליך, נקרא דייקא שאינו נבלע בין האותיות אלא נקרא בקדושה, ויראו ממך כי יאמרו גם עתה יש לכם קל וחומר להגין עליכם מחמת שם ישראל שבו נזכר שמו של הקב"ה, ואע"ג דהכתוב אומר שם הוי"ה נקרא עליך ואנחנו רומזים בשם אל, לא אכפת, דידוע שכל שמותיו של הקב"ה יש להם שייכות וקשר בשם הוי"ה וכולם אחוזים בו כשלהבת האחוזה בגחלת, ועוד שם הוי"ה בתוספת אות וא"ו להיות יוד בסוד יהיה עולה עם הכולל מספר אל, אך טעם הראשון עיקר שכל השמות כלולים ומושרשים בשם הוי"ה, ולכן רומז הכתוב בשם הוי"ה על שם אל, וישראל זכו לשני אותיות אל בקריאה מפני שיש להם שני סימנים בברית שהוא מילה ופריעה שתים כהלכתן. ובזה יובן ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו כלומר עמי דוקא ולא עם אחר, מפני כי שם אל הנמצא בעם אחר אין קורין אותו אל אלא צירוף על יקראוהו וז"ש תחיינו ובשמך נקרא, ולז"א ועשה ואל תאחר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך נקרא דייקא, ועירך היינו דכתיב ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה

או יובן שם ה' נקרא עליך דהכהנים בבהמ"ק קורין את השם ככתבו בברכה שמברכים את ישראל, וז"ש שם הוי"ה ככתבו נקרא עליך, ר"ל לצרכך בברכה שלכם על כן יראו ממך. כי בזה יכירו גדולתכם וחשיבותכם לפני הקב"ה

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. י"ל הול"ל מן השמים, ועוד מה קשר יש לברכה זו של יפתח עם ברכה של הלוית גוים רבים, ונ"ל בס"ד דאיתא בגמרא דתענית דף ח' ע"פ פלג אלהים מלא מים, תנא כמין קובה יש ברקיע שממנה הגשמים יוצאין, ופרשנו כמין קובה רמז לאות מ"ם סתומה שרומזת ליסוד, וכמ"ש הרב קה"י ז"ל, וכתב רמז לדבר מ"ם עולה מספר יסוד ע"ש נמצא אוצר טוב של גשמים שיש למעלה הוא סוד מ"ם, ונראה שהוא רמוז באות מם סתומה של שמים, כי היא יתירה שהשורש של השם הוא שמי כנודע

והנה אם תניח אות מ"ם על אותיות לוה יהיה צירוף מלוה, ובזה נשתנה הלוה להיות מלוה, וז"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב זה אוצר של גשמים שיש למעלה שהוא דוגמת מ"ם סתומה הרמוזה באותיות השמים כאשר אמרנו, ובזה ממילא תתברך למטה ויהיה נוסף לך אות מ"ם על אותיות לוה ותהיה מלוה, כי מקודם היית אתה לוה מאחרים, ועתה ברכה זו שתתברך בה תהיה אתה מלוה, וכדהוה בעובדא דנקדימון שלוה י"ב מעינות מאותו הגמון ע"מ לפרוע לו בגשמים שיבואו ויתמלאו המעינות וסוף באו בעבורו גשמים רבים שנתמלאו אותם המעינות והותירו, ואמר לאותו הגמון עתה אתה חייב לשלם לי מה שהותירו המעינות בגשמים, ונמצא בתחלה היה נקדימון לוה ואח"כ נעשה מלוה, וכמ"ש בגמרא דתענית מעשה זו באורך ע"ש, ולכן סיים בברכה זו של יפתח וכו' והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, ר"ל שישתנה מצבך, ותחת אשר היית לוה תהיה עתה מלוה בתוספת אות מ"ם שבה רמוז האוצר הטוב

ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלקיך. נ"ל בס"ד ידוע שיש לישראל ב' תוארים, הא' תואר ישראל והוא שם המשובח ביותר, ויש להם תואר יעקב שהוא קטן בסוד יעקב בנה הקטן, ולעתיד לא יהיו נקראים אלא בשם ישראל, אבל עתה נקראים בזה ובזה, וידוע שם ישראל רמוז בו אותיות יו"ד לראש ובשם יעקב רמוז בו יוד עקב, ופרשנו הענין במ"א כי בשם השילוב של הוי"ה אדנ"י יש שני יודין אחד בראש ואחד בסוף, ושם ישראל רומז לאחיזה ביו"ד העקב שבסוף השילוב, וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב, שתזכה לשם ישראל בלבד שהוא רמוז ביוד שבראש השם ולא תהיה נקרא בשם יעקב שהיא רומז ליוד שבעקב שם השילוב, גם עוד בירך אותם והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי ע"י שאתם מיחדים שם הוי"ה ושם אדנ"י שהוא שם השילוב שעולה מספר צ"א יהיה נוסף מספר צ"א על אות ט' של תיבת מטה, שבזה תהיה אות ט' אותיות על, ואז אותיות מטה יהיו אותיות מעלה, יען כי תשמע אל מצות ה' אלקיך כלומר אתה מיחד במצות שם הוי"ה ושם אדנ"י הנקרא אלקיך

ועוד נ"ל בס"ד לבן הוא הצדיק, נבל הוא הרשע והאותיות הם שוים, ורק בלבן שהוא הצדיק הנקרא בשם לבן שמשמעותו לובן אות ל' הוא בראש אבל נבל שהוא הרשע הנקרא לבן אות ל' הוא בסוף שהוא זנב, וז"ש ונתנך ה' לראש, כלומר ל' ראש שתהיה מכונה בשם לבן לשון לובן, ולא תהיה נבל אשר אות ל' היא עומדת זנב, ר"ל בסוף השם של נבל כי בלידת הנשמה וביאתה לעוה"ז משביעים אותה ע"מ שתהיה צדיק ולא רשע, ועל כך נתנה הקב"ה בעוה"ז, גם עוד מיעצו הכתוב והיית רק למעלה קרי בה רק בציר"י, כלומר בדברים השייכים למעלה שהם תורה ומצות תראה עצמך ריק, שצריך אתה לטרוח למלאות חסרונך אבל לא תראה עצמך רק בדברים הגשמיים השייכים למטה, אלא תמיד תראה עצמך מלא וגדוש שאין אתה חסר כלום, כדי שיהיה לך בזה מדת ההסתפקות ולא תרדוף אחרי הבלי עוה"ז וגם תזהר שתשמע אל מצות ה' אלקיך אשר אנכי מצוך היום, כלומר שלא יהיה לך במצות פניה זרה, אלא תהיה כונתך לשמה כאשר אני מצוך לשמור ולעשות

פרשת נצבים

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם. נ"ל בס"ד דידוע דאות כ"ף רומז לכתר, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת יכירו בניך וידעו כי מאתך מנוחתם, שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם, וכן מפורש בזוהר ותיקונים דאות כף רומז לכתר, וידוע מ"ש בגמרא דשבת בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע הלבישו מה"ש לכל אחד מישראל שני כתרים ואחר העגל באו מלאכי חבלה ונטלום ולקחם מרע"ה ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שבכל שבת מחזיר הכתרים ההם לישראל, וז"ס נשמה יתירה שיש לישראל בשבת והוא יקח ביום שבת כתרים שלו המעולים יותר, וז"ס ישמח משה במתנת חלקו שנתקן לאומרו בשבת. גם ידוע קמה רמז לממשלה ונצבה רמז למלכות, ככתוב אין באדום נצב מלך, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ והנה קמה אלומתי וגם נצבה ע"ש

עוד איתא במשנה דשבת פרק י"ד החושש במתניו סך את השמן, דלאו מוכחא מלתא דעביד לרפואה