עוד יוסף חי תשז

דלי"ת ה"א, אותיות המלוי הם אותיות ת' אילן, והוא דידוע שיש ת' עלמין דכסופין, וידוע כל פרצוף שלם נקרא בשם אילן. וכמ"ש בבקשה בכל יום להשלים אילן העליון, ולכן כל עולם מאותם ת' עלמין שהיא שלם בכל הפרצופין נקרא אילן, נמצא, ת' עלמין הם ת' אילן, ולז"א וברוך אתה בשדה כלומר תהיה מבורך מאותם ת' עלמין שהם ת' אילן הרמוזים בתוך אותיות שדה, כלומר במלוי שהוא תוך אותיות הפשוט

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. איתא במדרש על פסוק זה וז"ל, וכבר פירש דוד ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, והוא תמוה. ונ"ל בס"ד דידוע שהדרך נשפע משם הוי"ה שהוא מלוי העולה ס"ג, ומשם, אהי"ה דמלוי יודי"ן העולה קס"א כי שניהם עולים מספר דרך. גם ידוע שבעה שמות הוי"ה אהי"ה בסוד השילוב הם עולים שכ"ט ומסוגלים לשמירת הדרך אשר היא מורכב מן מספר הוי"ה אהי"ה, וז"ש רז"ל ע"פ ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כבר פירש דוד כמה תהיה ברכתו, באומרו ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, רמז בזה על שבעה שמות שילוב הוי"ה אהי"ה שעולים מספר שכ"ט שהם רמוזים במספר שיש בין מספר אותיות עתה לבין מספר אותיות עולם שהוא מספר שכ"ט

ובזה יובן בס"ד שפיר טעם הכתוב השני הבא אחר זה, והוא מ"ש יתן את אויבך הקמים עליך נגפים לפניך, בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך, וצריך טעם לשבעה דרכים, ובזה מובן בס"ד שפיר כי שמירת ישראל בדרך תהיה בשבעה שמות השילוב של הוי"ה אהי"ה המאירים להם בדרך, לכן בכוחם ינוסו אוייביהם לפניהם בשבעה דרכים

ובאופן אחר נ"ל בס"ד רמז הכתוב ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך, דידוע שהצדקה רמוזה באות כ"ף, וכתבו המפרשים ז"ל, דלכן פרשת הצדקה הכתובה בפרשת ראה מתחלת באות כ"ף, דכתיב כי יהיה בך אביון וכו', ומסיימת באות כ"ף דכתיב ולאביוניך בארצך. ואמרתי בס"ד טעם נכון, למה מתחלת בכף סתומה ומסיימת בכ"ף פתוחה, לרמוז שראוי לבעל הממון שיתנהג בפרנסת בני ביתו בכף סתומה שיקמץ להם, אבל לעניים ושאר מצות יתנהג בכף פתוחה להיות ותרן שיפתח כפו לפזר כדי צרכן, וכמ"ש רז"ל באותו עשיר שהיה מקמץ עם בני ביתו לקנות להם ירק של אתמול שנמכר בזול, אבל לצדקה וחסד היה מתנהג בותרנות מאד, מפני שאם יתנהג בביתו בותרנות לא יוכל ליתן צדקה לעניים כדי צרכן כי רבים המה. ובזה פרשתי בס"ד רמז דברי התנא באבות אל תחזק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כך הוא כף סתומה, והב' כף פתוחה להורות שיקמץ בבני ביתו ויוותר לעניים

והנה ידוע דארז"ל שלשה דברים מגינים על אדם מן יצה"ר שהם צום, קול, ממון, והקול הוא התורה והממון הוא הצדקה, נמצא הצדקה מצלת את האדם מן יצה"ר שמגינה עליו להצילו מן עצת היצה"ר המפתה אותו ומושך לבו לחטוא. ואמרתי בזה רמז נכון במ"ש הכתוב והיה מעשה הצדקה שלום, והוא דידוע מ"ש רז"ל שהיצה"ר יש לו שבעה שמות וחד מנייהו מכשול, שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי, והצדקה רמוזה באות כף כאמור, ואם תסיר אות כ' מן מכשול ישאר שלום, ולז"א הרימו מכשול מדרך עמי אל תקרי עמי אלא עימי בחיר"ק תחת עין, כלומר מכח מצות הצדקה שהיא עימי דכתיב צדיק ה' צדקות אהב, תרים המכשול ותעשהו שלום שהוא שמו של הקב"ה, ולז"א והיה מעשה הצדקה, כלומר ע"י מעשה הצדקה נעשה שלום שיסתלק כ' מן מכשול וישאר שלום שהיצה"ר נעשה יצה"ט שהוא שלום

והנה מלבד תועלת זו הנעשית מן הצדקה שיסתלק כ' מן מכשול וישאר שלום, שזה הוא ענין יציאה שאתה מוציא לאות כ"ף מן השורה, אלא עוד יש תועלת אחרת מן הצדקה להפך שהוא להכניס ולא להוציא, והיינו דידוע דהעשיר בעל מצות אשר צדקות אהב נקרא בשם מלוה, דכתיב מלוה ה' חונן דל, וידוע דהעשיר המספיק לת"ח יהיה לו צל וחופה אצל החכם אך טפל לו, דכתיב בצל החכמה בצל הכסף, ומזה למדו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות אצל בעלי תורה, שנאמר בצל החכמה בצל הכסף, נמצא העשיר יהיה דומה לחכם שיש לו דין מלך, דארז"ל מאן מלכי רבנן דכתיב בי מלכים ימלוכו, ובזה יבא הרמז לנכון שאם תכניס אות כ' באותיות מלוה יהיה צירוף מלוכה

נמצא ע"י הצדקה הרמוזה באות כ' יהיה שתי תועליות באות כ', והיינו אחת נכנסת בתוך מלוה ויהיה צירוף מלוכה ואחת יוצאה מן מכשול וישאר שלום, ובזה פרשתי בס"ד רמז מאמר בגמרא דברכות דף כ', א"ר יוסי בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו, והרמז בזה בין השמשות, רמז לעשיר שהוא נקרא מלוה, דכתיב מלוה ה' חונן דל דעושה ומתנהג בשמשות שבכל יום ויום. דנודע שהשמש מלוה את הירח שהיא עניה דלית לה מגרמא כלום, כן העשיר מתנהג בשמשות של כל יום, זה ניכר שבחו יותר עשר ידות בזמן שבני אדם מעלימים עין מן הצדקה דאז יש לו יתרון עשר ידות, ולז"א כהרף עין ר"ל עיקר תפארתו והדרו הוא בזמן שבני אדם מעלימים עין מן הצדקה דאז זה נכנס וזה יוצא, ר"ל ע"י הצדקה אות כ' נכנס במלוה וישתלם צירוף מלוכה, וזה יוצא דאות כ' יוצא מן צירוף מכשול וישאר שלום ויש חשיבות לכח הצדקה שא"א לאדם לעמוד עליו, כלומר לא יוכל האדם לעשות לו ערך, כי לפעמים במתן ביצה אחת יזכה לשכר עצום ונורא, וכמו המעשה שהביא מהר"א הכהן ז"ל, דעשיר א' מימיו לא נתן צדקה כלל, ורק קודם פטירתו בשעה אחת נתאוה לאכול ביצה, ונזדמן באותה הרגע שהביאו לו הביצה בא עני ודפק על הפתח וצעק שהוא רעב מאד, ויאמר תנו לו את הביצה הזאת ויתנו לו, ומזל העשיר גרם שאותו עני היה יר"ש והיה מסוכן בסכנת הרעב וזה גרם לו שחיה בעוה"ז ועסק בתורה ומצות, ועי"כ זכה העשיר בעבור אותה צדקה לחיי עוה"ב, וכן מעשה כיוצא בזה בזוה"ק כי בעבור חצי מעה שנתן זכה לשכר גדול מפני שבזה החיה נפש מישראל, וכן בירושלמי בעובדא דתלמיד ר"ח ועוד כיוצא בזה, ולכן א"א לעמוד על מתן הצדקה לתת לו שכר כפי ערכו, דאין יודעים ערך הדבר שנעשה אלא השי"ת לבדו שיודע הנסתרות

הרי יש לאדם שתי תועליות מן הצדקה הרמוזה באות כ' שהם אחת יוצאה מן מכשול לעשותו שלום, ואחת נכנסת באותיות מלוה לעשותה מלוכה, וז"ש ברוך אתה בבאך חלק התיבה לשתים וקרי בה בבא ך', ר"ל כשתבא אות כף ותכנס במלוה ותהיה מלוכה, וברוך אתה בצאתך בצאת ך' שתצא כ"ף מן מכשול וישאר שלום. ובזה יובן ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה, מאד ר"ל ממון, כמ"ש בכל מאודך בכל ממונך, ונקיט ב"פ מאד שהוא ב"פ ממון דקאי על ממון שמוציא בביתו לבניו ואשתו, דקאי ג"כ על ממון שמפזרו לעניים בשביל צדקה בשניהם יש לך יפוי, כי באחת עושה קמצנות ובאחת נדיבות כאמור לעיל, ועי"כ תצלחי למלוכה דייקא דאותיות מלוה תהיה צירוף מלוכה

בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. הנה לדרך אחד שיצאו אין צריך טעם דזה