עוד יוסף חי תשו

רוח סערה החזקה אשר שלטה בגן, ובזה אבדה גם הירושה של הגן שירש מאביו שלא יש לו ירושה מאביו זולת זה הגן וכבר נשחת כולו, ואין לו שום הנאה ממנו כיון שנשברו ונפלו כל אילנות שבו, וידל אפרים אח"ז מאד וילך מעיר לעיר ולא מצא לחמו להחיות נפשו

ויהי היום ויבא אפרים לירושלים ויעבור על בית אברהם חרש העץ הנז' ויתיצב לפניו וישאל ממנו ויבקש ממנו לקבלו לעסוק אצלו בעבודת מלאכתו כדי למצוא פת לחם בשכרו, ויאמר אברהם טוב הדבר שבה אתי בביתי ותעסוק במלאכתי ותאכל לחם על שלחני. ויהי היום בשבתו לשלחנו, ויספר אברהם לאפרים הנפלאות אשר עשה לו השי"ת בחסדו אשר השיב לו טובו אשר שללו אותו ממני, וירגיש אפרים בדבר ויאמר לאברהם המן העץ הנבוב לקחת את כל אשר לך, וילטוש אברהם את עיניו ויבט על אפרים בתמהון וישתומם בלבבו מאין ידע אפרים את סודו כי דבר העץ לא גילה אברהם לשום נברא, וישאל אברהם לאפרים מאין ידעת זאת, ויאמר טובך הי' בידי ויספר לו את אשר מצא אדם מת בדרך וצרורות היו בחיקו ויקחם, ויחלום חלום להזהירו לבלתי יקח לו כלום מן הממון והוא לא חש לדברי החלום, וסוף דבר טמנתי הממון בעץ הנבוב ואח"כ באתי לבקשו ואיננו, ואדע כי נתאמת החלום והעץ הלך לבעל הממון, ועתה ידעתי כי אתה בעל הממון ואליך בא העץ. וישמח אברהם ויגל על הדברים האלה ויודה את ה' על אשר סיבב בעבורו כל הסיבות האלה כדי שיחזור טובו אליו במנוחה והשקט בשלימות

ויהי היום ויאמר אברהם לאפרים, אמנם העושר ההוא לי הוא אשר לוקח ממני ויושב לידי, בידך היה ועל ידך ניצל מיד הגנב ועתה הנני לתת לך חלק ממנו, וימאן אפרים ויאמר לא אקח מאומה מזה הממון כי לא לי הוא וכבר עין בעין ראיתי כי יסר יסרני יה על אשר אמרתי להנות בו אחר מראה החלום, כי רוש ומחלה עברו על נפשו, ולכן אני עתה ירא להנות אפילו במקצתו פן תכבד עליו יד ה', וכל עין אדם רואה שהממון הזה שמור הוא לך ולא לאחר. ויאמר אברהם אבל אני נותנו לך ברצון טוב ולא יקרך רע, ולא אבה אפרים לקחת כלום

ויהי היום ואברהם אמר לעשות חתונת בנו, וירא אפרים כי תשבות העבודה שבוע ימים של שבעת ימי המשתה, ויקח אפרים רשות מן אברהם ללכת בשבוע זה לראות שלום בני משפחתו שהם במקום אחר רחוק מעט מירושלם, ויתן לו רשות ללכת, ויאמר אברהם לאשתו שתעשה לו לחם יפה צידה לדרך, אך לחש לה באזנה שתעשה לו חלת לחם אחת גדולה ועבה טפח ותשים לו בתוכה חמשים זהובים מן אותם הזהובים שהיו בצרורות שהושבו לו אחר שנגזלו ממנו, ותעש אשתו כאשר אמר אברהם, ומחמת עוביה של החלה וגודלה לא נודע ולא ניכר שיש בתוכה זהובים, וחשב אברהם אע"פ שהוא רצה ליתן לו מן הזהובים ולא קבל, הנה בעתה כשישבור החלה בדרך לאכלה וימצא בה הזהובים יקבלם ולא יחזירם לו, ואחר שנאפית החלה מסר אברהם לאפרים את החלה ויאמר לו זו היא צדה לדרך עשינו לך ותאכל ממנה בכל יום במשך הדרך, ויקח מידו ויפרד אפרים מן אברהם וילך

ואפרים בבואו על גבול העיר ירושלימה ניגש פקיד הגבול לחפש באמתחתו כנהוג לעוברי דרכים וירא אתו את החלה הגדולה ההיא ותמצא חן בעיני הפקיד ויקנה אותה ממנו, וביום ההוא חג אברהם, את חג חתונת בנו, והנה לפנים בישראל כל אחד מהקרואים לחתונה יביא תשורה לבעל המשתה איזה אוכל חשוב ומיני מרקחת או משקין יין טוב וכיוצא, וזה פקיד הגבול אשר קרא אותו אברהם למשתה הביא לאברהם החלה ההיא שקנה מאפרים מתנה לאברהם כנהוג, ויראה אותה אברהם ויכירה וידע כי זאת החלה אשר נתן לאפרים צידה לדרך ויתפלא אברהם ויאמר אצבע אלהים היא, וישמור אותה החלה אצלי, ולא שברה עד שיבא אפרים ממקום בני משפחתו אשר הלך שם

וככלות ימי המשתה שב אפרים למלאכתו ועבודתו בבית אברהם, ויראהו אברהם וישמח לקראתו ויאמר לו מה שלום בני משפחתך ויאמר שלום, ויאמר אברהם האכלת החלה אשר נתתי לך, ויאמר לא, ויאמר האם נדרת נדר לבלתי אכול בלחמי, ויאמר לא, אך בבואי על הגבול ראה הפקיד את החלה ותיטב בעיניו ויקנה מידי, ויאמר אברהם דע לך כי החלה הושבה לידי והנה לפניך והניחה לפניו, ויקח אברהם את הסכין ויגזרנה, וירא אפרים כי נפלו מתוכה דנרי זהב, ויהי כנרדם ולא ידע נפשו, ויאמר אברהם נפשי כלתה לתת לך חלק מכספי ואתה נערת כפיך מקחת, ואחשוב לתת לך שלא מדעתך ואצו לאפות חלה גדולה צידה לדרך ואשים בתוכה דנרי זהב למען תמצאם ותקחם, וראה עתה מה נפלא הדבר הזה שגם זה הושב לידי, ויתפלא אפרים על הדבר ויאמר לאברהם אהוב אתה בעיני ה' ועינו עליך לטובה

והנה אחר זה נתגדל עוד אפרים בבית אברהם וימצא חן בעיני אברהם עד שחשק בו לתת לו בתו וכן עשה, ויהי אפרים חתן לאברהם ויעשרהו אברהם מכספו כי נעשה חתנו, ונמצא כי השי"ת השגיח בחמלתו על אפרים אשר היה לבו טוב וישר ונכון נתעורר והרגיש ברצון השי"ת ונתרחק לבלתי יקח מאומה מאותו הממון, אע"פ שאברהם נתן לו ברצונו הטוב, יען כי נתברר אצלו דרצון השי"ת שלא יחסר אברהם כלום אפילו זהוב אחד, בראותו שאע"פ שאברהם רוצה ליתן חלק מן ממונו בעבור קיום דרך ארץ ומדת האנושי, עכ"ז לא עלתה בידו מחשבתו אלא סיבב אדון הסיבות סיבה אחרת להיות על ידם שמור הממון לאברהם ההוא ואין לזר אתו כלום

ובאמת כמה דברים יקרים אנחנו למידין מן מעשה הנפלאה הזאת, ויתבונן האדם על תוקף ואומץ ההשגחה העליונה, איך מנהגת את שוכני ארץ בכלל ובפרט, ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' כי עצת ה' היא תקום וכל מחשבות אדם בטלים כנגדה, וכחומר ביד היוצר כן הטבע בידו יתברך, ולכל אשר יחפוץ יטנו וכל הסיבות מתגלגלים בעולם כדי לקיים רצון הבורא יתברך

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. נ"ל בס"ד דידוע דההשפעה תהיה משני יודין של שם השילוב דהוי"ה אדנ"י, שהוא שם יאהדונה"י, וכנגד שני יודי"ן אלו בוצע בעה"ב בסעודת שבת כזית אחד לעצמו כנגד יו"ד ראשנה, וכביצה לאשתו כנגד יו"ד האחרונה, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בפיוט שתיקן לסעודת שבת למבצע על רפתא כזיתא וכביעתא תרין יודין נקטא סתימין ופרישין, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא יש ר"ת שני יו"ד, ולז"א פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, וארז"ל אל תקרי ידיך אלא יודי"ך

והנה ידוע יש אות ב' משמשת במקום תיבת תוך כמו מי בחצר שהוא ר"ל מי תוך החצר, וכן בכף רעיך אות ב' משמשת במקום תוך, וכנז' בספרי הדקדוק, והנה תוך אותיות עיר במילואם כזה עי"ן יו"ד רי"ש יש במילוי שהוא תוך הפשוט אותיות שנ"י יו"ד רמז לשני יוד של שם השילוב הנז' שבהם תהיה הברכה ולז"א ברוך אתה בעיר, כלומר בתוך אותיות עיר שהוא צירוף שני יו"ד. ואמר עוד עד"ז ברוך אתה בשדה, כלומר בתוך אותיות שדה, כי אותיות שדה במלואם כזה שי"ן