עוד יוסף חי תשה

לקבוע אהל במקום שקבע בי אבי היו תוקעים היתד סמוך לצלוחית בשנים או שלש טפחים, ולא נזדמן שיתקעו היתד למעלה מן הצלוחית, כדי שלא יהיו מרגישים בה ובכל שנה היה השגחה פרטית מן השמים על דבר זה עד שיבא אבי ויקח את שלו בזמן הנועד לו למעלה ועוד זה יש פלא אחר יותר, מעצת הרופא להקדים כדי שיראה המציאה בזמן שאין אים זר רואהו. שאם היו רואים היה מוכרח לתת המציאה להממשלה, ולא עוד שהיה אבי דוחה הדבר הזה בשתי ידים ולא רצה לקבוע לו אהל שם, ואחר כמה הפצרות של הרופא הוכרח לצאת לקבוע האהל שם כדי שיקח את העושר ההוא, וכן אתה כמה הפצורה בך אשתך לקנות דג ולא רצית ובע"כ שלא בטובתך הלכת ואחר שהלכת כמה הפצרות הפציר בך בעל הדגים שתקנה את הדג הגרוע, ולא רצית ובע"כ קנית, ומזה נתגלגל הדבר שתהיה אתה מוכרח לקרעו בידך כדי שתטול את שלך מתוכו, ועוד פלאות רבות נמצא בזה, כי קודם בואך כמה הפצרות הפציר המוכר בבני אדם שיקנו את הדג, ולא רצו, וכאלו היה בו עקרב ועוקץ אותם, וכל זה היה כדי שתבא אתה ותירש זה העושר שהיה שמור בתוך הדג בשבילך

ובזה פרשתי בס"ד מ"ש בגמרא דיומא דף ל"ח מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ע"כ, וקשה למה נקיט ואין אדם נוגע והול"ל אין אדם נוטל או לוקח, אך במעשה הנז' מובן הדבר כי אפילו נגיעה לא יגע כאשר היה בדג שבתוכו המרגלית דכל קוני הדגים מאסו אותו שלא רצו לתפוס אותו וליגע בו בידם סורו טמא קראו לו, וכאלו עקרב יש בו, וכל מה שהיה מתלבש בעל הדגים להשליכו לפניהם להראותם גודלו לא היו פונים אליו, וכאשר היה ג"כ במעשה היתד של האהל, שכל יושבי אהלים זה כמה שנים כאשר קובעים אהל כאן לא היו נוגעים בעפר אותם שני טפחים אשר למעלה מן הצלוחית של אבנים טובות, וכל זה היה בהשגחה כדי שיקח העושר הזה אותו אדם המוכן לו מן השמים

והנה מכאן אתה למד שכל העושר והברכה המוכנת לאדם מן השמים לא מבעיא שתבא אליו מאליה בנחת ולא בצער, אלא אפילו אם זה האדם הוא בורח מזה העושר והברכה הם ישיגו אותו ויבאו אצלו בעל כרחו. וז"ש ובאו עליך כל הברכות האלה באו מאליהם שאין אתה צריך לטרוח ולחזר עליהם, ולא מבעיא זה אלא אפילו אם אתה בורח מהם ודוחה אותם בשתי ידים הם ישיגוך בעל כרחך, וכאשר תמצא במעשה של הדג הנז'. ותזכה להצלחה נסות כזו, כי תשמע לקול ה' אלקיך ולאו בעבור לקבל שכר הן בעוה"ז הן בעוה"ב

ואציעה לפני הקורא מעשה נפלאה הובאה בשעשועים שממנה ידע האדם פלאות השגחתו יתברך המסבב הסיבות, והוא כי ברצות ה' דרכי איש שומר כל עצמותיו ושומר ממונו מכף מעול וחומץ, ולא עוד אלא אפילו אם הוא מפזרו ומוציאו מידו עושה כנפיים לו סיבות שיהיה לממונו כנפים לעוף בהם לחזור ולבא לידו, אפילו ע"י סיבות רחוקות אשר אינו מצייר אותם בדעתו, ומעשה שהיה כך היה, קודם זמן רב היה איש אחד גר ושמו אברהם והיתה מלאכתו מלאכת חרש עץ ויעבוד עבודתו ביושר ואמונה, ומלאכתו היתה נקיה וטהורה מכל שמץ איסור של גזל ואונאה ושקר ותרמית אין בה שום דופי כלל. והשי"ת בירך מעשה ידיו ויעש חיל ויקבוץ על יד עושר רב, ויחי באמונה ופזר נתן לאביונים, ורעבים הביא ביתה ויתהלך במשרים. ויהי היום ויסע אברהם הוא ואשתו ובניו ובני ביתו לעיר הסמוכה לירושלים לשמחת נשואין של בן דודו אחי אביו אשר הזמין אותו ובני ביתו כולם, לימים מועטים ולחזור, ויסגור את ביתו ולא הניח בו אפילו שומר אחד וכל ממונו זהובים בעין הניחם שם בתוך תיבה אחת סגורה המונחת בתוך חדר אחד, והשכן שלו היה איש בליעל גנב ושודד, ובראותו כי אין איש בבית ויתגנב אל הבית ויחפש בהנמצא בבית וימצא את שקלי הזהובים אשר אסף אברהם בעמל כפיו, ויקחם ויברח מן העיר בלילה, ואחר ימים מועטים שב אברהם לביתו וירא את כל אשר נעשה לו ויבך תמרורים, ויחקור וידרוש למצוא עקבות הגנב ולא עלה בידו, כי הוא הבין שהשכן שהיה מוחזק לגנב הוא גנב הממון וברח ואיננו

והנה זה הגנב הנז' אשר ברח בלילה מירושלים ללכת לכפר עין גדי אשר בסביבות ירושלים לטמון שם שללו, ובדרך תקפתו מחלה עזה ויפול ארצה ויתעלף ומאחר שלא נמצא איש להקימו שם נפל שדוד וימת וצרורות הזהובים בחיקו. ויהי בבוקר וילך איש מיושבי הכפר ואפרים שמו והוא בן יחיד לאיש זקן וימצא איש יהודי מת ויכרת לו קבר וימצא צרורות הזהב בחיקו ויקחם לעצמו וישמח לבו בשתים, הא' כי עשה טוב לקבור מת מצוה, והב' השכר ששלם הקב"ה כרגע שהוא צרורות הזהב אשר מצא ותעלוזנה כליותיו. ויהי בלילה ההוא ויחלום אפרים לאמר אל תגע בממון הזה להנות ממנו כלום כי לך הוא, כי האיש אשר מצאת הממון בחיקו גנבו מיד איש נאמן וזה הממון ישוב אל יד בעליו, ולא הוגד לו בחלום מי הוא זה בעל הממון, ויקץ משנתו והנה חלום, ויאמר אפרים החלומות שוא ידברו ולא שת לבו לדברי החלום אשר הגידו לו שאין לו רשות להנות ממנו ויאמר בלבו אני לא גזלתי הממון הזה מיד בעליו על כן אני אהנה מן הממון הזה, ואיני חושש מדברי החלום

והאיש הזה אפרים היתה הליכתו אצל אביו שחלה ונטה למות ויאמר קשה עלי המשא הזה של צרורות הזהובים לשאת אותם עמי לבית אבי, ויתייעץ בנפשו להכנס בגן אחד שהיה לאביו להטמינם שם, וירא אילן אחד של תותים אשר העץ שלו עב מאד, והיה נבוב וישם צרורות הזהב שם ואת פתח החלל שבו הזהובים סתם בחתיכת עץ סתימה חזקה ובריאה. ויבא לבית אביו וימצאהו גוסס, ואחר איזה רגעים מת, ויעש אפרים לאביו אבל שבעת ימים כמשפט, ובתוך אבלו של אביו נזדמן רוח סערה קשה וחזקה מאד ומטר סוחף ארצה עד אשר עקר הרוח כמה אילנות והפילם, ושלט יותר בגן הזה של אבי אפרים ויפלו כל אילנות שבו ארצה, וגם העץ הנבוב שבו צרורות הזהובים נשבר ונפל ארצה, אע"פ שהיה עץ עב וחזק, ואחר ששקטה הרוח עבר אדם אחד עני בתוך הגן ויבחר לקחת לו משם מעצים שנפלו למכור אותם, ויבט אל אותו העץ שבו הצרורות ויראהו עב וישר שאין בו עקמימות ויאמר טוב העץ הזה למלאכה לעשות ממנו כלים, וישאהו על שכמו אע"פ שהיה כבד מאד ויביאהו לירושלים כי היה אותו המקום קרוב לירושלים, וימכרנו לאברהם חרש עצים הנז"ל, ויהי כאשר גזר אברהם את העץ ההוא לגזרים מצא שם כל צרורות הזהובים שלו כמו שהם במושלם ויודה את השי"ת על טובו ועל חסדו

והנה אפרים אחר שיצא מאבל אביו, ויבא לגן אביו ליקח משם צרורות הזהובים, וירא כי הגן נשחת כולו ברוח שנשברו האילנות שבו וירא כי העץ הנבוב שבו שת הצרורות איננו, ויזכור החלום שאמרו לו שלא יהנה מן אותו הממון כלום כי איננו שלו והוא שמור לבעליו ומוכן לבא לידי בעליו, והוא אשר לא חשש לדברי החלום ויגמור בלבבו ליקח הממון ההוא לעצמו להנות בו, הנה זאת סיבבה לו הרעה הזאת שהממון שב אל יד בעליו על ידי