עוד יוסף חי תשד

למחר בעוה"ב, ולז"א היום הזה שאתה עודך בעוה"ז אז ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ואל תבטח בדעתך שתשלים החסרון בעוה"ב כי בעוה"ב אין שם יצר הנקרא לב, כמ"ש רז"ל ע"פ לב חכם זה יצה"ט לימינו, ולב כסיל זה יצה"ר לשמאלו יען כי שם בעוה"ב לא יש אלא הנפש בלבד שאין קשור בה היצר הנקרא לב לא יצר טוב ולא יצר רע, על כן שמירה ועשיה של המצות אינה אלא בעוה"ז שאתה שומר ומקיים אותם בכל לבבך ובכל נפשך. ר"ל בקשר הלבב הוא היצר הנקרא לב עם נפשך, ואין קשר זה של היצר עם הנפש בעוה"ב, ולכך אין יתרון לאדם במעשה המצות שם אלא רק בעוה"ז, ואמר בכל לבבך כלומר בשני יצרים שהם יצה"ט ויצה"ר שכל אחד מהם נקרא בשם לב כאמור, ואומרו בכל נפשך רמז לנפש הבהמית הנקראת כח הגוף ונפש השכלית שהיא חלק אלוה ממעל, משא"כ בעוה"ב לא נמצאת נפש הבהמית שהיא כח הגוף אלא רק נפש השכלית בלבד

את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וכו'. נ"ל בס"ד דידוע ששם הוי"ה ב"ה יש בו י"ב צרופים וכל צירוף מהם שולט בחדש אחד, והראשון הוא שם הוי"ה ככתבו שולט בניסן שהוא ראש חדשים וצירוף החמישי הוא צירוף הוי"ה ששולט בחודש החמישי שהוא חודש אב, וצירוף זה רמוז בפסוק הנה יד ה' הויה, וידוע שכל הצרופים אסור להנות אותם להוציאם בפה, ורק צירוף זה של הוי"ה מותר להגות אותו להוציאו בפה כמו שהוא, וכשאנחנו באים לזכור שם יקו"ק אנחנו מזכירים אותו בפינו בצירוף זה של הוי"ה, ואמרתי בס"ד רמז לזה אמרת ה' צרופה, ר"ל אמרת ה' שתהיה אמירתו יוצאה בפה צרופה קרי בה צירוף ה"א, כלומר ע"י צירוף החמישי השולט בחודש החמישי, ונרמז בזה כי הוא מגן לכל החוסים בו שלעתיד תתעלה שליטת צרוף זה בחודש שלו להיות עליון על כל החדשים שיהיה בו טובות נשגבות ורבות עד מאד לישראל החוסים בו

וז"ש את ה' האמרת היום, ר"ל שם יהו"ה יש בו צירוף אחר שאתה אומר אותו בפיך היום והוא צירוף הנקרא הוי"ה, ועל ידי אמירת צירוף זה תהיה בטוח על העתיד להיות לך לאלהים לך דייקא, כלומר עליך לבדך יכנה אלהותו שיזכה כל יחיד ויחיד מישראל להיות צדיק גמור, שיהיה ראוי שהקב"ה יכנה אלהותו עליו כאשר כינה אלהותו על אברהם יצחק ויעקב, שנאמר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ותזכה ללכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא מחיה מתים אף אתה תחיה מתים, ותזכה לשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו שהם שלשה מיני מצות יהיו במשקל אחד שתשמור החוקים שאין השכל מחייב אותם, ואין להם טעם כמו שמירת המצות והמשפטים שיש להם טעם והשכל מחייב אותם, וגם תזכה לשמוע בקולו, כלומר תשרי עליך רוה"ק, ובה יתגלו לך סודות התורה, כמ"ש רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני שיתקיים בך, מ"ש הפסוק וכל בניך למודי ה' שע"י השראת רוה"ק נחשב כאלו האדם לומד תורה מפי הקב"ה, וכמפורש בכתוב רוח ה' דבר בי, ועי"כ נחשב מלתו על לשוני שהוא מלמדני תורת אמת

ובאו עליך כל הברכות האלה והשגוך. י"ל כיון דאמר ובאו עליך משמע דבאים מאליהם, אע"פ שאינו רודף אחריהם, ומאי הוסיף באומרו והשיגוך. ועוד דמאחר שאמר שבאו עליו, נמצא השיגו אותו, ונ"ל בס"ד ע"פ מעשה שהיה באחד תם וישר והוא בינוני שאינו עשיר ויום אחד שמעה אשתו שהביאו אותו היום דגים הרבה למכור בשוק, כי עלתה המצודה של אותו היום דגים מרובים, וכולם היו ממין החשוב הנקרא בערבי ביג"י ונמכרים בזול, ותלחץ את בעלה שילך לשוק ויקנה דג אחד והוא סירב ונתעצל מכמה סיבות ואחר אלף הפצרות שעשתה אשתו הוכרח לילך, והנה אותו המוכר שהלך אצלו אותו היום, היו כל הדגים שבחנותו ממין החשוב שקורין ביג"י ורק היה בחנותי דג אחד גדול שהוא ממין הגרוע שקורין נט"אן והיה אותו המוכר משתדל הרבה למכור לזה הרג הגרוע שקורין נט"אן ואין שום אדם מתרצה לקנותו, אע"פ שהיה אומר להם שהוא ימכרנו בחצי ערכו, כי אומרים לו מי זה רואה מין החשוב ויקנה הגרוע, באופן שבכל הפצרותיו בלוקחים לא היה שום אדם נשמע לקנות הדג ההוא, כי ידמה אותו הדג כאלו עקרב יש בו שעוקץ איתם וגם את בעליו

וכאשר קרב אותו האיש אליו לקנות ראה זה המוכר שזה האיש הוא תם, על כן אמר אולי אוכל לפתותו לקנות הדג ויראהו לו ויאמר תקנה זה הדג שהוא גדול בכמותו, ואני מוכרו לך בחצי ערכו, ולא אבה האיש לקנותו באומרו עתה תתקוטט אשתו ותאמר למה קניתי ממין הגרוע שקורין נט"אן כיון שיש לפניך מן החשוב והכל קונים ממנו, בקיצור אחר אלף הפצרות ורצויים קבל לקנותו ברביע ערכו, ואחר שהביא את הדג לבית חשב בדעתו אם יתן הדג לאשתו ודאי תתקוטט עמו ותכריחהו להחזירו ולהביא דג אחר במקומו ממין החשוב לכך הכניס הדג לבית התבשיל ולקח הסכין והפשיט קשקשים שלו, וקרעו לעשותו חתיכות קטנות כי עתה אם תראה אשתו לא תכירנו. ואם תכירנו לא תכריחנו להחזירו כיון שכבר נקרע, וכיון שקרעו בידו מצא בתוכו מרגלית אחת יקרה, ותכף ומיד הוליך אותה אצל עשיר אחד גדול שהיה בעירו למכור אותה על ידו, וזה העשיר כשראה אותה נתפלה עליה וא"ל מנין לך, וזה לא העלים ממנו וסיפר לו המעשה כמו שהיא מתחלה וע"ס

ויאמר העשיר מאחר שאתה ספרת לי מעשה שלך גם אני אספר לך על עושרי מהיכן בא שעניינו דומה לעניין שלך, ויאמר כי אביו לא היה עשיר כ"כ, ופעם אחת חלה חולי גדול ונתרפא ע"י רופא אחד מובהק, ואחר שנתרפא צוהו הרופא שילך חוץ לעיר לקבוע לו אהל בארץ מישור על שפת הנהר ששם האויר צח וטוב, וזה הוא צורך גדול בעבור התחזקות גופו ובריאותו, כי היה חוץ לעיר קרקע גדולה אצל הנהר והיה דרכם של עשירי העיר לקבוע בה אהלים לדור שם ב' חדשים אייר וסיון ונותנים להממשלה (בלאד"יי) בעד כל אהל כו"כ דנרים, וא"ל הרופא אתה תקדים לילך בניסן לקבוע אהל במקום אשר יערב לך כי אותו זמן לא יש אדם אחר עומד נגדך וכל הקודם זכה, ולא רצה אבי לעשות כאשר אמר הרופא, ובפרט להקדים, וסו"ד אחר מאה הפצרות הכריחו הרופא שיוליך האהל לקבעו שם בקרקע ההיא בחודש ניסן והוא ראה קרקע גדולה לפניו וערב לו לקבוע האהל בצד זה, ואחר שטרח וקבעו חזר בו ועקרו וקבעו בצד אחר, כן עשה שתים ושלש פעמים ובמקום האחרון כשבא להכות היתד של האהל בקרקע, הנה אחר שירד היתד שיעור חמש אצבעות נראית לפניו גומא אחת שירד כל היתד בתוכה, וכשבא להוציאו הסיר בידו את העפר ויראה לפניו צלוחית אחת קטנה וימצאנה מלאה אבנים טובות ומרגליות יקרות ויתעשר בה עושר גדול וממנה כל העושר שלי שהוא בידי שירשתי אותו מאבי

ועתה בא וראה איך הענין של עושר אבי הוא בא דומה בדומה לעושר הזה שלך, כי יש כמה שנים שגדולי העיר קובעים שם אהלים, והיה מן הראוי שתתגלה הצלוחית של אבנים טובות לפניהם ע"י תקיעת היתד של האהל, אמנם זה פלא כי בכל שנה כשבאים