עוד יוסף חי תשג

פרשת כי תבא

והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. י"ל למה הניח אות ה' בתיבת וירשתה כיון דאות תי"ו נקודה בקמ"ץ אין צריך להטיל בה אות ה"א, ונ"ל בס"ד בא לרמוז דבר אחד והוא דידוע דישיבת ארץ ישראל וזכייתם בה הוא ע"י התורה דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, אך שמירת התורה צריך שתהיה שלימה בחמשה חלוקות אלו שהם מעשה ודבור, וכונה ומחשבה ורעותא דלבא, שהם כנגד ארבע אותיות השם וקוצו של יו"ד, ולכן חילק הקב"ה את התורה לחמשה ספרים, לרמוז שיהיה האדם שומר אותה בחמשה חלקים אלו שהם מעשה ודבור, וכונה ומחשבה ורעותא דליבא, וכיון ששמר אותה בחמשה חלקים אלו אז יתיישבו בקרבו חמשה חלוקות הנפש שהם נרנח"י, אשר בחינתם היא כנגד חמשה חלוקות הנז' כנודע

ולז"א והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, צריך שתזהר בשמירת התורה שהיא חמשה ספרים אשר הם כנגד חמשה חלוקות של מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא, יען כי מתנת הארץ תלויה בשמירת התורה דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, וז"ש וירשתה וירשת ה' ע"י חמשה חלוקות הנז' שהתורה נשמרת בהם. ואז ממילא ע"י חמשה חלוקות אלו וישבת בה קרי בה בה"א הם חמשה חלוקות של נרנח"י שהם זה כנגד זה, ר"ל תתיישב ותתקיים בהם

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך. נ"ל התורה אשר צויתיך בפסוק הקודם העיקר הוא תורה שבע"פ שהיא ששה סדרי משנה, אשר ר"ת שלהם הוא זמ"ן נק"ט זרעים מועד נשים נזקין קדשים טהרות, ור"ת אלו מורים שצריך לקבוע עתים לתורה, דהיינו אם יקבע שעה או שתים ביום, וכן שעה או שתים בלילה באופן שלא יבטל קביעות שלו אפילו אם נזדמן לו עסק גדול אז יש ללימוד זה דין קבוע, דקי"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי, ושקולה שעה זו כנגד עשרה שעות של היום, ולכך שואלין בב"ד של מעלה קבעת עתים לתורה ואין שואלין אותו אם עסקת בתורה אלא שואלין על הקביעות כדי שיספיק המועט במקום מרובה כדין הקבוע בעלמא, משא"כ מי שלומד שלש שעות ביום, ויום אחד נזדמן לו עסק ולא למד כלל אין ללימוד זה חשיבות כדין הקבוע דקי"ל מחצה על מחצה דמי, ולזה בא הסימן זמ"ן נק"ט שיהיה נקיט זמן ברור וקבוע שלא ישתנה ולא יתבטל בשום אופן, ונמצא כל זה ענין הקבוע רמוז בראשית כל פרי האדמה, ר"ל ראשית כל ששה סדרי משנה דהראשית שלהם זמ"ן נק"ט, ואמר אשר תביא מארצך הוא בהמ"ד שאתה לומד שם, ומביא לימודך מן החכמים המלמדין תורה שבע"פ בבהמ"ד, ועוד אשר ה' אלהיך נותן לך, שמאיר עיניך ולבך לחדש חדושי תורה, וכמ"ש כי אם בתורת ה' חפצו זו הקבלה והמסורת שמקבל האדם מפי חכמים בבהמ"ד, ובתורתו יהגה אלו חדושי תורה שמחדש ע"י תוספת בינה שיתן לו הקב"ה כח ואומץ לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כי מתת אלהים היא זאת ועל זה אמר כאן אשר ה' אלהיך נותן לך בינה ויכולת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ואלו החדושי תורה יהיו נקראים על שמך

אי נמי ולקחת מראשית כל פרי האדמה. נ"ל בס"ד דידוע קליפת נוגה חציה טוב, וזה החצי נקרא כף האמת, וחציה רע שנקרא כף השקר כי היא דוגמת המאזנים שיש לה שני כפות זה כנגד זה, ובזוה"ק קרי לה טקלא דעשיקת נשמתין, והנה ר"ת ששה תיבות אלו שהם כל פרי האדמה אשר תביא מארצך הוא כ"ף האמת כלומר תקח ניצוצות קדושה מן כף האמת הרמוז בר"ת הנז' אשר ה' אלהיך ניתן לך לטובתך מלאכה זו של הבירור כדי שתקח שכר על זה, וכמ"ש המקובלים ז"ל על ענין שבירת הכלים שבכונה נעשה כך כדי לזכות את ישראל בבירור שלהם, וכן אומר כאן אין הקב"ה צריך ח"ו למלאכה זו של בירור הנ"ז, אלא נתן המצוה הזאת לך כלומר להנאתך ולטובתך ושמת הבירור הזה בטנ"א ר"ת בתגין, טעמים, נקודות, אותיות, שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה וארבע עולמות אבי"ע, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם הוא עולם האצילות שהוא כולל כל בחינות שם הוי"ה ב"ה

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. קשה כיון דאמר ממעון קדשך למה הוצרך לפרש מן השמים, ידוע הוא שבשמים הוא מעון קדשו, ועוד למה נקיט את ב"פ והול"ל את עמך ישראל. ונ"ל כל נועם הוא בבינה בסוד ויהי נועם שאומרים במ"ש, וידוע דהבינה היא בחינת קודש כי שם קודש הוא בחו"ב, וידוע דהשפעה שתבא לנו מן הבינה תגיע לנו על ידי התפארת שנקרא בשם שמים. וז"ש השקיפה ממעון קדשך, מעון הוא אותיות נועם ששם הוא בחינת קודש, וההשקפה הוא ענין השפעה, כלומר תשפיע לנו מנועם קדשך היא הבינה על ידי התפארת הנקרא שמים, ולז"א מן השמים, כי לא נוכל לקבל שפע אלא על ידו דוקא, וברך את עמך את ישראל נקיט ב"פ את כדי לחלק הברכות אחת לנפשות שהם חלק אלוה ממעל, ולז"א את עמך קרי בה עמך בחיר"ק כלומר לנפשות שהם עמך את ישראל ברכה לגופים שהיא ברכה גופניית

וגם תברך את האדמה אשר נשבעת לאבותינו שהיא ארץ זבת חלב ודבש, והיינו כי בברכה זו יש פירוש אחד על הגשמיות דמחמת שומן הפירות, העזים נוטף מהם חלב והתאנים נוטף דבש ויהיה בקרקע נחל חלב ודבש מעורבים יחד, ופירוש השני שהוא ברכה נפשיית שאויר ארץ ישראל מחכים ומתחכמים בו ישראל, והיינו כי ישתלשל שפע חכמה בינה ודעת מן שלשה ספירות חב"ד שהם ג' ראשנות, ונרמז זה באותיות חלב ודבש שהם מצורפים לשתי תיבות שהם לבו"ש חב"ד, שאויר ארץ ישראל יהיה לבוש של הארת חב"ד, ובזה יתחכמו ישראל, וז"ש אשר נשבעת לאבותינו ר"ל בכונה שנשבעת לאבותינו שכוונתך היתה על שני מיני ברכות גשמית ורוחנית

היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם. נ"ל בס"ד דנודע שמצות הבכורים שמדבר בה בפרשה זו, וגם תרומות ומעשרות דמשתעי בהו בודוי המעשר הנזכר כאן לא היו נוהגים במדבר אלא אחר י"ד שנה משנכנסו לא"י עד שכבשו וחלקו, ובמדבר לא היה להם מכל זה אלא רק הצווי בלבד, ורק כשהם מצפים למצות אלו בעודם במדבר שיאמרו מתי יבואו לידינו מצות אלו ונקיים אותם אזי מעלה עליהם כאלו קיימו אותם בפועל בהיותם במדבר, וז"ש היום הזה אינו זמן קיום המצות האלה, אלא היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות אחר שתהיו נכנסים לארץ את החוקים והמשפטים האלה אשר נזכרו כאן, כי הם מצות התלויות בארץ, אמנם ושמרת מלשון ואביו שמר את הדבר, כלומר תצפה להם לומר מתי יגיעו לידי ואקיים אותם, אז נחשב לך כאלו ועשית אותם בפועל לעת עתה, אך זה יהיה לך בתנאי שאתה תצפה להם מלב ונפש, וזהו בכל לבבך ובכל נפשך

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וכו', דארז"ל היום לעשותם ולא