עוד יוסף חי תשב

שישיג כו"כ, ואם הוא סומך על הקב"ה די לו להתפלל לפני הקב"ה על השגת הטובה וההרוחה, והשי"ת הוא יודע באיזה אופן תגיע לו הטובה וההרוחה אשר בקש ממנו בתפילתו עליה

ואם ישאלך לבך, הרי אם האיש הזה נכתב לו בראש השנה שיהיה לו באותה השנה הצלחה כו"כ וטובה והרווחה גדולה כו"כ, והיה לו עיון תפלה שהיה מחשב ומצייר בלבו מראשית השנה תמיד ימים ולילות ציורים ואופנים להשיג בהם טובה והרווחה, איך יהיו אלו המחשבות גרמא לבטל הטובה שנפסקה לו בר"ה ואיך יפסיד מה שנכתב לו בפנקס למעלה. התשובה לזה הוא כי יתקיים בו כמאמר רז"ל על החלום שאמרו חלמא טבא לפעמים, חדוותיה מסתייה, ולא יתקיים בפועל הטוב שראה בחלום, וכן זה האיש כשהוא מצייר בדעתו הרווחתו והצלחתו עד סך כך וכך תהיה שהוא סך רב, ובאיזה אופן תגיע לידו וכמה עונג והנאה מגיע לו ממנה, הנה בודאי יהיה שמח כאלו קבל הטוב בידו ומונח אצלו, וכיון שהוא חטא במחשבה זו לתלות הטוב אשר התפלל עליו לפני הקב"ה בכוחו ועוצם ידו כי הוא מבין ומזמין אופנים ועצות איך ישיג הטוב הזה, דנמצא אינו סומך בזה על הקב"ה באמיתות כדאמרן, לכן זה עונשו שיאמרו עליו בב"ד של מעלה חדוותיה מסתייה ולא יבא הטוב לידו בפועל

ואמרתי משל על ענין זה, מעשה ידועה שמספרים העולם, לאחד שהיה עסקו לצאת אל הערביים לקנות מהם ביצים ותרנגולים להביאם לעיר למוכרן בשוק בריוח מעט שממנו מתפרנס בכל שבוע ושבוע, אך מזה העסק אינו עולה לו אלא ריוח שיפרנס בו ב"ב בצמצום וטרחתו בעסק מרובה מאד שהולך ברגליו יחף כמה שעות בהולכה והובאה ממקום הערביים עד ביתו ויהי היום היה נושא על ראשו סל שיש בו יותר מן אלף ביצים, וגם נושא שתי אגודות של תרנגולים משולשלים על כתפיו והולך יחף בדרך ממקום הערביים לבא העירה כדרכו בכל שבוע, ובעודו מהלך והסל על ראשו והאגודות על כתפו חשב מחשבות בלבו עד מתי יהיה עוסק בעסק שיגיעתו מרובה והרווחתו מעוטה בתכלית המעוט והצמצום, שלא יהיה פרנסה אלא של עניים ודלים, הנה נא לי בסל אלף בצים ושתי אגודות של תרנגולים על כתפי, וכשאגיע לעיר לא אלך לשוק למכרם אלא אוליך הכל לביתי ואשכיב התרנגולים על הבצים, ואז יהיה לי מכל ביצה אפרוח אחד ואחר עשרה ימים יהיה בידי אלף אפרוחים מן אלף ביצים שיש לי, והאפרוחים כולם יהיו נקבות, ואז אחר איזה ימים יגדלו האפרוחים ויולידו לי אלף ביצים ביום אחד, והביצים יצא מהם מכל אחת אפרוח נקבה, וכולם יטילו ביצים, ואשכיב לכמה אלפים אפרוחים על כמה אלפים ביצים ועשה חשבון בדעתו כי במשך חודש או שני חודשים יהיה לו שני מאות אלף תרנגולים, ואז ימכור אותם כל אחת בדינר אחד של כסף לפחות, ונמצא בידו שני אלפים דנרי כסף, ואז אשליך מידי עסק זה ואקנה צמר בשני מאות אלף דנרים ואשלחנו ללונדון, וימכר בריוח חמשים למאה לפחות, ויקנו לו מלונדון סחורה בדמי הצמר ואביאהו למדינתי ואמכור אותה בריוח חמשים למאה לפחות, ואחזור ואקנה סחורה אחרת מלונדון של צמר גפן ואמכרנה במדינתי, וכעזה"ד מסחורה לסחורה, ובכולם הריוח אינו פחות מן חמשים למאה. בקיצור היה עושה חשבון בדעתו שבמשך שלשה שנים יהיה בידו חמש מאות אלף זהב ליר"א, ואז יקנה לו חצר פ' ופנדק פ' וגנות ופרדסים, וכמה חניות לשכירות באופן שיהיה עשיר מופלג כמו רושילד, ואז אין עשירי מדינתו נחשבים לפניו כקליפת השום, ומוכרח שיהיה הוא הנשיא וראש הקהל במדינתו, וכשיגיע יום הלידה או יום הג'לו"ס של המלך המולך במדינתו שצריך שיכנסו בו ביום כל גדולי העיר לברך את המלך, במוכרח שהוא ילך בראש ואז בא לחשוב איך ישתחוה למלך כשיכנס לפניו לברכו וינסה בעצמו להשפיל שתי ידיו בהרכנת ראשו וכריעת חצי גופו, וכיון שעשה כן לדמיון אז נפל הסל שהיה מלא ביצים ומונח על ראשו לתוך נקרת בור עמוקה שהיתה מלאה עד חציה סלעים וישתברו כל הביצים, וגם אגודות התרנגולים נפלו לשוחה עמוקה וימותו רובם, ובשמעו קול משבר הביצים בנפילת הסל, אז הקיץ מן תרדמת מחשבותיו, וירא שלא נשאר בידו כלום אין כאן ביצים אין כאן אפרוחים אין כאן דנרים והין כאן בתים וחצרות וכרמים ואין נשיאות ואין גבירות ואין חצר מלכות, אבל יש שם ביצים כולם שבורים ותרנגולים מתים פגרים, ע"כ. נמצא זה שעלתה מחשבתו בדמיונות שוא ותוהו עד שהביאתו מחשבתו לעמוד לפני המלך אז הועילה מחשבתו זו לאבד מידו גם המעט שהיה לו, ולא נשאר לו מקום מוצא לפרנסתו כי הקרן שלו אבד ב"מ

כן האדם אם יגביר דמיונותיו במחשבתו לצייר בדעתו לעשות אופנים כדי להשיג ההצלחה וההרווחה תהיה מחשבתו סיבה לקלקלתו, דאז השמחה המועטת שתהיה לו בעת שהוא מצייר טובתו והצלחתו במחשבתו תאבד ותפסיד את הטובה וההרווחה שנפסקה לו בר"ה ע"פ הטענה שטענתי בתחלה בדבר זה של עיון תפלה, וצריך האדם לדעת בבירור כי כל אלו הדמיונות שעולים בלבבו הם מעשה שטן כדי להפסידו ולחסרו טובה בפועל, כי יודע השטן שהמחשבה מועלת להפסיד האדם אפילו לדברי תורה, וכנז' לעיל בגמרא, ולכך יזדרז האדם ויתגבר על טבעו לדחות דמיונים וציורים אלו מלבבו ומוחו

ובזה יובן הכתוב כאן, כי תבנה בית חדש, בא הכתוב לתת עצה לאדם ואמר כי תבנה בית חדש, כלומר רעיון חדש אשר בו תבנה ותתכונן בעוה"ז להתעשר, ועשית מעקה לגגך, כלומר המחשבה מכונת בשם גג כנז' במפרשים מפני שהיא עליונה שוכנת בראש האדם שהוא גג הבית, כי הגוף עצמו נקרא בית, כמ"ש אשר לא יזועו שומרי הבית, ואתה צריך לעשות גדר לגגך היא המחשבה שאתה מחשב על השגת הטובה וההרוחה בעוה"ז שלא תתפשט בך בעומק לחשוב מחשבות בדמיונים וציורים שבהם תשיג טובה והרווחה שאתה מבקש לקנות לך באושר עוה"ז, ולא תשים דמים בביתך, דמים לשון דמיונים, כלומר לא תשים בביתך הוא המוח והלב שלך דמיונים וציורים באופנים שבהם תהיה משיג הטוב והריוח שאתה מקוה ומבקש להיות לך באושר עוה"ז, יען כי ברבוי המחשבה והדמיון והציור אשר תשים בלבך ומוחך בזה יפול הנופל ממנו, הנופל הוא אושר עוה"ז שדרכו ליפול שאין לו קיום ועמידה, וע"י הדמיון והמחשבה אשר אתה מרבה בו יפול ויחסר זה האושר ממנו, ר"ל מכח הרעיון הזה עצמו שיהיה לך בו גורם לו המחסר וההעדר, דאפילו אם נפסק לך ביום ר"ה להיות לך טוב וריוח באושר עוה"ז, הנה עתה ע"י הדמיון שאתה מרבה בקרבך יצא ממך ולא יגיע לידך

או יובן כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ע"פ מ"ש בזוה"ק, דהבונה ביתו צריך לומר בעת שבונה שהוא בונה לשמא קדישא, ובזה לא תוכל הסט"א ליכנס בו וכנז' בזוה"ק פ' תזריע דף נ"א ע"ש, וז"ש כי תבנה בית חדש ועשית לו מעקה, ר"ל שמירה, כמ"ש רש"י ז"ל, לגגך, גגך מספר שם הוי"ה והלמ"ד משמש במקום את ר"ל תעשה לו שמירה ע"י שאתה מזכיר עליו שמא קדישא שהוא מספר גגך, ועי"כ יפול ר"ל יחסר הנופל זה כח הרע של הקליפה ממנו, שיהיה הבית נשמר ע"י שמא קדישא: