עוד יוסף חי תש

האדם, וכתב ששמע מרב אחד שהמאזניים הם כנגד שם הוי"ה ב"ה, והוא כי השלשלת שבאמצע העמוד הנושאת את כל המאזנים היא כנגד יו"ד דשם הוי"ה, והעמוד הוא וא"ו וב' המאזנים התלויים הם שני ההי"ן המקבלים מן סוד יו"ד וא"ו הזכרים, ומשפיעים לעולמות בקו המדה כל מה שצריך להם. ואם האדם שוקל חסר גורם שיחסר השפע ממה שצריך, וכל מה שנותן בהכרעה והרוחה גורם כך למעלה, ולכן בפסוק זה של מאזני צדק אבני צדק וכו' סיים יהיה לכם אני ה' אלקיכם, לרמוז כי המאזנים רומזת לאותיות שם הוי"ה, וכל מה שתעשו למטה במאזנים יהיה כנגדו למעלה בהשפעת אותיות שם הוי"ה, עכ"ד בקיצור

ובזה יובן הכתוב כאן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, כיסך זה הכיס שבו המדות של האדם, אם תרצה שלא יהיו המדות גדולה וקטנה דהיינו שיהיו שוים, ולא יתגברו זע"ז להיות אחת גדולה ואחת קטנה. ואם קאי על המדות שבתוך הכיס צריך שתזהר במשקלות, והיינו שלא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, כדי לגזול בהם שתשקול בגדולה כשתקנה ובקטנה כשתמכור, אלא אבן שלימה ואיפה שלימה וצדק יהיה לך שאז מדה כנגד מדה, גם המדות שבכיס יהיו שוים, ולכן סיים כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, קראה תועבת ה' שהגוזל במשקלות במאזנים פוגם בשם הוי"ה ב"ה כאמור לעיל

ולזה צווח הנביא ישעיה, לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל, דהיינו אם תספור מעות ותמנה עשרה דינרים בי"ב, ואם תשקול במאזנים במשקל חסר שים לבך במעשיך לדעת איה אתה סופר בגניבה ואיה אתה שוקל בגניבה, כי מעשיך הם למטה ועושים פגם למעלה, והוא דוגמת הצל כמ"ש ה' צלך על יד ימינך

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לרמוז לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וכו', בהקדים מ"ש בגמרא דע"ז דף י"ב. ת"ר לא ישתה אדם מים בלילה משום סכנת שברורי, ופירש רש"י ז"ל שם שד הממונה על מכת סנורים, ואי צחי למשתי נימא שברורי ברו"רי רו"רי ור"י י', ופירש כששומע השד המעטת אותיות שמו אות אחר אות בורח ע"ש, נמצא בזכרון השם בהמעטה יהיה הכנעה לבעל השם ההוא, ומכלל הן אתה שומע לאו שאם יזכרנו בהגדלה ורבוי יתגבר אותו בעל השם, יען כי ידוע דכל דבר אותיות שמו הם צנורות השפע שלו, וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל בפסוק נפש חיה הוא שמו, וכשאין אדם עושה רש"מ ויתרבו המקטרגים עליו יזכירו את שמו בהמעטה כמו שברירי הנז' שיזכירו צירוף הגדול תחלה וזוכרים אחריו את השם בחסרון אות עד קצה אחרון, כדי לעשות הכנעה וירידה לאותו אדם. ובזה יובן המסרה הלוך ושוב הלוך וחסור הלוך ונסוע הלוך וגדול, כלומר אם בעבודת השי"ת האדם הלוך ושוב שהולך בדרך הטוב וחוזר לאחוריו לילך להפך, אז שמו הלוך וחסור שמזכירין אותו המקטרגים ע"ד הזכרת שברירי הנז', אבל אם בעבודת השי"ת הוא הלוך ונסוע בדרך ישר שאינו חוזר לאחוריו, אז הוא הלוך וגדול בשמו שמזכירין שמו המעט תחלה והגדול לבסוף שמסיימין בצירוף הגדול של שמו

ובזה יובן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, כי האותיות נקראים אבנים בספר יצירה, וכיסך כלומר השם שלך, שהוא צנורות שתקבל בו השפע כמו כיס שמקבלים בו דבר לא יהיה בפי המקטרגים גדולה וקטנה, שיזכירו צרוף הגדול תחלה, ואח"כ צירוף הקטן לבסוף, כמו שברירי ברירי הנז"ל, צריך שתזהר בדבר זה שלא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה ואז תנצל מהזכרת שמך בדרך גדולה וקטנה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד אומרו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה דידוע בחטא אדה"ר נתקלל העולם ל"ט קללות, והמספר הזה עצמו הוא לשון קללה כי תרגום קלל הוא ל"ט, אך להעכו"ם תשאר הקללה שיהיה המספר הזה אות ל' שהוא מספר הגדול קודם לאות ט' שהוא מספר הקטן, אבל לישראל תתהפך הקללה לברכה שיהיה סדר האותיות של המספר הנז' אות הקטן שהוא ט' קודם אות הגדול שהוא ל', ולכן בזה הצירוף של ט"ל יחיו המתים בטל התחיה, דכתיב טל אורות טליך, נמצא לישראל יהיה הצרוף בסדר טל שהוא אות קטנה קודם לאות הגדולה, ולא יהיה סדר ל"ט שאות הגדולה תחלה ואחריה אות הקטנה וזוכין לזה הצירוף של ט"ל מדה כנגד מדה, אם יהיו נזהרים באיסור המשקלות, כי דרכם של חנוונים הנכשלים באיסור זה להיות אצלם משקל כבד שהוא יותר מן משקל הקבוע האמיתי, וגם יהיה להם משקל אחר שהוא חסר, ודרכו של חנווני להיות קונה תחלה מיני מאכל להניחו בקופסא בחנותו כדי למכור ללוקחים, ואם הוא רשע אז בעת שהוא קונה שוקל במשקל היתר, וכשהוא מוכר שוקל במשקל החסר, ונמצא גוזל פעמיים א' בקנייתו וא' במכירתו, וסדר גזילתו, היא גזילה הראשנה באבן ואיפה הגדולה כי הוא קונה תחלה, וגזילה השנית היא באבן ואיפה הקטנה כשמוכר לבני אדם, וז"ש לא יהיה לך בכיסך זה הגוף שהוא כמו כיס שמונחים הנר"ן בתוכו, אבן ואבן ר"ל אות ואות, כי האותיות נקראו אבנים כמ"ש לעיל שהם צירוף גדולה וקטנה, כלומר צירוף ל"ט שאות הגדולה קודם אות הקטנה, אלא תזכה שיתהפך לך צירוף של ל"ט להיות צירוף טל, שהוא אות הקטנה קודם אות הגדולה, ותזכה לכך ע"י שאתה נזהר שלא יהיה לך בביתך איפה ואיפה שהיא אחת גדולה שתקנה בה בתחלה, ואחת קטנה שתמכור בה לבסוף

כי יקח איש אשה ובעלה וכו' וכתב לה ספר כריתות וכו'. ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר: ושנאה האיש האחרון וכו' או כי ימות וכו': לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה לו לאשה אחרי אשר הוטמאה כי תועבה היא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה. הנה שאלו על מש"ה אחרי אשר הוטמאה, מתי נטמאה, והלא היא נתגרשה מן הראשון ונשאת לשני כפי הדין ברשות התורה, ולא אמר עליה הוטמאה שבעבור זאת לא יוכל בעלה הראשון להנשא בה אחר גירושין של שני, או אחר מיתתו, וגדולה מזאת יפלא הדבר הזה מאד, דקי"ל אם גרשה בעלה הראשין וזינתה אחר גירושין יוכל בעלה ליקח אותה לו לאשה, ואע"פ שזינתה אין אתה קורא עליה נטמאה, ולמה אם נשאת לאחר בהיתר אתה קורא עליה נטמאה, ועוד קשיא מ"ש הכתוב כי תועבה היא לפני ה' איך נעשית זו תועבה בשביל שנשאת לאחר, והלא בהיתר נשאת, וכתורה עבדה

ואמרתי לשואל, הנה מה דקשיא לך מלשון תועבה כבר דבר זה מפורש הוא בדברי רז"ל שפרשו הטעם שאם נעשה כדבר הזה שתתגרש האשה מראובן ותנשא לשמעון ותתגרש אח"כ משמעון ותחזור ותנשא לראובן. נולד מדבר זה רעה ותועבה גדולה, כי הרואין שהאשה הזאת של ראובן נתגרשה ממנו היום בבוקר וקדשה שמעון ושכבה בחיקו בערב, ולמחרתו נתגרשה משמעון ונתקדשה לראובן בעלה הראשון ושכבה עמו בערב, ואפשר נמי שיזדמן ג"כ שביום הראשון שגירש ראובן את אשתו והלכה ונתקדשה בו ביום לשמעון ושכבה עמו בערב, הנה גם שמעון גירש את אשתו באותו היום שגירש ראובן את אשתו, והלכה בו ביום אשת שמעון אצל ראובן ושכבה