עוד יוסף חי תרצט

כל ימיו במחלוקת ולא ישגיח היטב על משא ומתן שלו, ואז כשרואה ומרגיש יצר החמרי שהמחלוקת נוגעת לממון שגורמת נזק לממונו הוא פורש מעיצה זו של המחלוקת, כי יצר החמרי הוא אוהב וחובב באמת את הממון מאד יותר מכל דבר טוב שבעולם

וכן אם יצר החמרי מעורר בקרבך מדת הכעס שתהיה רגזן ומתכעס מכל דבר כל דהו הן בבית הן בשוק תאמר לו אם אתכעס יהיה נזק לממון, כי תוקף הכעס והתמדה שלו מביא לאדם לידי חולאים רעים, ובזה תתמעט השגחתו על ממונו במשא ומתן וכיוצא, וגם ע"י חליו צריך לפזר ממון בשביל רפואות, ואז פורש ממך ואינו מעורר מדת הכעס תמיד בקרבך שלא יהיה לך מדת כעס ורוגז בתמידות, וכן אם יצר החמרי מעורר בקרבך תאוה של זנות תאמר, אם אתנהג בכך יכלה הממון כולו כי זנות בלא פיזור ממון לא יתכן, ואפשר שיעני ויגיע עד ככר לחם, ואז פורש ממך מתאוה זו של הזנות

נמצא יצר החמרי של ד' דברים הנז' אתה מפילו מיניה וביה, כי תגלה כל א' מן ארבעה דברים אלו שהם מידות גופניות בדבר שהוא ג"כ גשמיי וגופניי אשר הוא דבר אהוב ונחמד אצל יצר החמרי מכל דבר טוב שבעולם, ואז הוא פורש ונופל ממך מאיליו ואינו מניחך להתנהג בארבעה דברים הנז'. ואמרתי משל לזה, מעשה שהיה במלך צרפת שהיה לו אחד חוזה בכוכבים ומגיד לו נסתרות ועתידות, והיה לו בו אמונה מאד ויעשרהו ויכבדהו, והנה יום אחד נהפך לב המלך עמו ועלה בדעתו להביאו לפניו להכנס עמו בדברים ולהרגו, והעמיד המלך איש צבא מבחוץ, ואמר לו להסיר את ראש האיש החוזה הזה אחר שיורה לו הרמז באצבעו, וכאשר בא החוזה לפני המלך, אמר לו המלך היש בידך לדעת גורלך אתה, ויאמר החוזה יש ויש, א"ל המלך אם כן איפה, הגידה לי יום מותך, והחוזה נבהל מאד שהרגיש כי רעה חושב המלך לעשות לו עתה, ויתבונן החוזה לחשוב בלוחות משטר הככבים שיש לו, ועשה כן למראה עיני המלך כאלו הוא רואה הדברים במשטר הכוכבים, ואחר איזה רגעים אמר למלך, הכוכבים גילו אזני כי סכנה גדולה מרחפת על ראשו, וישתומם המלך על התשובה הזאת ויאמר לו, ההגידו הכוכבים לך גם יום מותך, ויאמר החוזה הכוכבים מגידים שמותי תלוי במותך והוא ימות שלשה ימים בטרם ישכב אדוני המלך עם אבותיו, ואז דברי החוזה האלה הפילו על המלך אימה ויתפחד לנגוע בו, אלא אדרבה שם עיניו על שמירתו מכאן ולהבא מאד, כי האמין שדברים אלו הכוכבים הגידו באמת ע"כ. נמצא זה החוזה ניצול ע"י שתלה מיתתו במיתת המלך ואז עי"ז נעשה המלך שומר אותו ועוזר לו בחיים שלו שיחיה בהם, כן האדם יהיה ניצול מיצר החמרי שרוצה להפילו בארבעה דברים הנז' שהם גאוה ומחלוקת וכעס וזנות ע"י שיתלה ד' דברים אלו בממון שהוא חיות יצר החמרי, ואין דבר אצלו עומד נגד קיום הממון ומציאותו, ולז"א כי יפול הנופל זה יצה"ר החמרי שמיעצך בארבעה דברים שהם ד' מים תפול עצתו מיניה וביה, כאשר תזכיר לו את הממון שהוא חמוד אצלו יותר מן הכל

ובזה יובן, כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, וידוע דרז"ל דרשו פסוק זה על יצה"ר החמרי שמושל על האדם מצד טבעו ומזגו, כשתלחום עמו כשבא ליעצך על תאוה גשמית של עבירה כזנות וכיוצא לא תצטרך לבא כנגדו בטענה של דין גהינם ושכר גן עדן, אלא בין תבין להבין לו תשובה וטענה לסתור דבריו מאשר נמצא לפניך בתאוות הטבעיות, דהיינו שתסתור עצתו מן תאות המעות, שתאמר לו אם ילך בדרך זה של הזנות יאבד כל ממונו, ואז הוא מעצמו פורש ממך כי יצר החמרי חביב עליו הממון יותר מן ההנאה של הזנות, וכן כיוצא בזה שתתלה דבר עצתו בנזק דברים אחרים גשמים שהוא חפץ בקיומם

לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע. נ"ל בס"ד, דידוע העוסק בתורה לשמה הוא דבק בחסד שהוא בימין, והתורה הוא מימין, דכתיב מימינו אש דת למו, ולכן תורת חסד דכתיב ותורת חסד על לשונה, וכיון שדבק בחסד דבק במיכאל שהוא שר החסד, והוא שר התורה, ולכן מרע"ה שהוא קבל תורה מסיני ונקראת על שמו, דכתיב זכרו תורת משה עבדי יש במלוי שמו כזה, מ"ם שי"ן ה"א מספר מיכאל, ולכן איתא במדרש רבא בפטירת מרע"ה שאמר מיכאל להקב"ה, אני הייתי לו לרב והוא לתלמיד ולא אוכל לראות במיתתו, ולכן הלומד פרקו מאה ואחד כמנין מיכאל לא ישלוט בו שר של השכחה, ולכן כח חכמה הוא מספר מאה ואחד כמנין מיכאל

וזה הלומד תורה לשמה הוא דבק במיכאל, אבל הלומד שלא לשמה שמערב בלימודו פניה זרה, אז יהיה נקרא על לימודו שם כלאים שהוא תערובת מין באינו מינו, כן זה מערב דברי תורה עם דברים זרים שהוא מתכוין לדבר זה, ונמצא אותיות מיכאל נהפכים אצלו לאותיות כלאים, וז"ש לא תזרע כרמך לימוד התורה הנקרא כרם כנודע, כלאים, שאין אתה לומד תורה לשמה שתדבק במיכאל, אלא עושה תערובת זר בלימוד שלך, ובזה יהיה נקרא למודך בשם כלאים שהוא תערובת מין באינו מינו

ואמר עוד פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע, והכונה נ"ל בס"ד, כי ידוע שהלומד תורה לשמה מעלה התורה לאות ה' שהיא סוד לאה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד תורה לשמה שהוא לשם ה"א, ועל כן הלומד תורה שלא לשמה, אז אות ה' שהיא מן לאה תמאס הלימוד שלו, וז"ש פן תקדש, ר"ל תמאס, המלאה תחלק התיבה לשנים וקרי בה הא מלאה כמו ויאהב את רחל מלאה, והמ"ם תהיה שמוש, ר"ל אות ה' שהיא מן לאה תמאס הזרע אשר תזרע בתורה שבכתב, ותבואת הכרם בתורה שבע"פ

גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. נ"ל בס"ד, משכן הגאוה הוא בשלשה אברים שהם ראש עינים לב, דר"ת שלהם רעל, כי הגאוה שבהם הוא סם רעל לנפש האדם, וכנגד ג' אלו אמר דוד הע"ה, לא גבה לבי על גאוה שבלב, ולא רמו עיני בגאוה שבעינים, ולא הלכתי בגדולות וכו' הוא בגאוה שבראש, שניכרת הגאוה במהלכו, וראוי שהאדם יחשוב תמיד על ג' אלה שהם דלים, כדי שלא תתפשט הגאוה בהם, ולז"א גדלים תעשה לך, חלק תיבת גדלים לשנים וקרי בה ג' דלים, ר"ל ג' אברים תעשם במחשבתך דלים, שתצייר בהם שהם דלים, והענוה הזאת תהיה על ארבע כנפות, דהיינו בכל עניינים הנמצאים בארבע כנפות העולם תתנהג בהם בענוה ולא תתנהג בגאוה, שלא תהיה עניו בדבר אחד וגאה בדבר אחר, וזו המדה של הענוה תהיה כסותך אשר תכסה בה מעיני המקטרגים, כי העניו הוא ניצול מקטרוג המקטרגים, כי ע"י הענוה יהיה לו מחילה

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. י"ל למה גבי אבן ואבן שהם משקלות נקיט בכיסך, וגבי איפה ואיפה נקיט בביתך, והלא גם המשקולות הם מונחים בבית ואינם מונחים בכיס, ועוד למה חלקם והול"ל לא יהיה לך אבן ואבן איפה ואיפה גדולה וקטנה. גם י"ל למה קרא לעבירה זו תועבת ה'. ונ"ל בס"ד, ע"פ מה שראיתי כתוב בשם הרב ששון מרדכי ז"ל ע"פ מאזני צדק אבני צדק וכו' יהיה לכם אני ה' אלקיכם, הנה נודע שארבע מדות באדם, אדומה שחורה ירוקה לבנה, ואם יתגברו אחת על חברתה יתהוו חולאים רבים לאדם, וכשיהיו שקולים, אז הוא עיקר הבריאות של