עוד יוסף חי תרצז

מן העון והוא משחית לחבל, ואם האדם ישתדל לעשות תשובה בידוי וחרטה על אותו עון בו ביום ימחה בנקל אותו משחית, רמז לדבר סרכא בת יומא לא חשיבה סירכא אבל אם יעבור היום כולו ולא יתקן בתשובה תהיה קשה מחייתו וגם החוטא יכבד העונש עליו ביותר, ולכן כתבו המקובלים אם עושה אדם עון ביום צריך להתוודות ולהתחרט עליו בו ביום, ולא ימתין עד הלילה בודוי שאומר קודם שינה, כי היום שולט בו החסד ותהיה תשובתו של אדם רצויה ע"פ מדת החסד, אבל בלילה יש שליטת הדינים, וכששולטין הדינין קשה לעשות עם האדם במדת החסד שהוא לפנים משורת הדין, כי כחות הדינין דינא תבעי, והשופט כל הארץ יעשה משפט, משא"כ ביום ששולט בו החסד יתנהג הקב"ה עם האדם בקבלת התשובה בדרך חסד לפנים משורת הדין

ואמרתי בס"ד, על דברים אלו יבא נכון המשל דארז"ל, והובא בילקוט ישעי' ס"ה, נדרשתי ללא שאלוני נמצאתי ללא בקשוני. משל למה"ד לשיירא שהיתה מהלכת בדרך וחשכה לו, בא לו אצל הבורגן, א"ל הבורגני הכנס לך אל הבורגן מפני חיה רעה ומפני הלסטים, אמרו לו אין דרכו של שיירא להכנס לבורגן כשהלכה בא עליהם אישון לילה ואפלה, חזרו ובאו אל הבורגן והיו צועקים ומבקשים שיפתח להם, אמר להם הבורגן אין דרכו של בורגני לפתוח בלילה ולקבל אדם, בשעה שבקשתי להכניס לא רציתם, עכשיו אין אני יכול לכם, כך אמר הקב"ה לישראל שובו בנים שובבים דרשו ה' בהמצאו ולא היו מבקשים לשוב, כיון שנמסרו לכליות, התחילו נועקים למה ה' תעמוד מרחוק עכ"ל

וכן הענין כאן, כי השי"ת נתן עצה טובה לישראל שיעשו תשובה תכף ומיד ביום ולא ימתינו עד הלילה שבו שולטין הדינין, ואין העת מוכשרת לעשות בה לפנים משורת הדין, דכתיב דרשו ה' בהמצאו, הכונה שם הוי"ה הוא חסד ושליטתו מצויה ביום, אבל בלילה שולט שם אלקים שהוא דין, ולז"א דרשו ה' הוי"ה שהוא מדת החסד והרחמים בהמצאו, כלומר כשהוא מצוי, והיינו ביום שהוא שולט ומצוי ביום בהנהגת העולם, ולא תמתיני עד הלילה שאינו זמן מציאות שם הוי"ה אלא רק מציאות שם אלקים שהוא דין, ועל זה נאמר במשל הנז' לשיירה שהיתה מהלכת בדרך וחשכה לה, פירוש השיירא הם אסיפה של אנשים בני האדם שמהלכים בדרך הוא עוה"ז שנמשל לדרך. כמ"ש הרב עוללות אפרים ז"ל, וחשכה לה שחטאו ועשו עבירות ביום, בא לו אצל הבורגן, פונדקי שיש לו פונדק להכניס בו אורחים, וזה רמז לספירת הבינה ששם הוא אור התשובה, וא"ל הכנסו לבורגן הוא אור התשובה, כלומר תעשו תשובה בו ביום תכף ומיד ולא תמתינו עד הלילה. שאם תמתין עד הלילה לא תזכה להנהגה שהיא לפנים משורת הדין, כי בלילה משוטטים כוחות רעות ומשחיתים וגם מקטרגים הרבה שעוסקים בקטרוגים. א"ל אין דרכו של שיירא להכנס לבורגן, ר"ל השיירה אלו בני אדם שיש להם עסק במו"מ ומלאכה אין דרכם להכנס לפונדק של אור התשובה ועניינים שבה ביום מחמת טירדה, ורק בלילה פונים מעסקם אז הוא עת ראוי לעסוק בו בתשובה, והנה כשהגיע הלילה בא עליהם אישון לילה של כוחות היצה"ר, ונטרדו באכילה ושתיה ועונג שינה, ולא שמו לב לשמירת נפשם מאלו, ולכך נתעוררו לעשות תשובה במקצת והיו נועקים למקור התשובה השיבנו אבינו והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, שרוצים שתתקבל תשובתם בדרך חסד שהמעט מספיק במקום מרובה, וא"ל בת קול בלילה אין דרכו של בורנגי לפתוח בלילה כלומר אין להתנהג במדת חסד גמור בלילה שבו שליטת הדינין

ובזה יובן וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, פירוש שיהיה לו חטא חמור שיש לו משפט מות מן ד' מיתות ב"ד, צריך שיומת החטא ההוא תכף ומיד, כי החטא נברא בו משחית, וצריך שימות אותו משחית שנברא מן אותו החטא תכף ומיד, ואל תסמוך על טענה של הבל לומר כמ"ש אנטנינוס לרבינו הקדוש יכולני לפטור גוף ונשמה מן הדין, כי נשמה תתלה החטא בגוף והגוף יתלה בנשמה, דהאמת הוא כמ"ש רבינו הקדוש משל לחגר וסומא שנעשו שומרים לפרדס המלך והיה שם פירות מבוכרות ואכלום שהרכיב המלך הסומא על החגר ודן אותם וחייב את שניהם כן החטא צריך לתלותו בנשמה, וגם בגוף, ויהיו שניהם מחוייבים שנאמר יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואת הארץ לדין עמו זה הגוף וכנז' בגמרא דסנהדרין, וידוע כי הגוף מכונה בשם עץ דכתיב כי האדם עץ השדה וגם הנשמה מכונית בשם עץ כמ"ש בסוף התיקונים, נמצא שם עץ נקרא על שניהם, ולז"א ותלית את החטא על עץ, ר"ל על הגוף הנקרא בשם עץ, ועל הנשמה הנקראת בשם עץ, דהי מנייהו מפקת כיון דשניהם נקראים בשם עץ, ואל תסמוך לפטור עצמך בבוקי סריקי ובטענות של הבל, ואלמדך עצה טובה לתועלתך והוא, הזהר שלא תלין נבלתו על העץ. ר"ל זה כח הרע שנברא מן החטא לא תלין אותו בלילה על העץ הוא גוף ונשמה אלא קבור תקברנו ביום ההוא שנברא בו, כי קללת אלהים תלוי, ר"ל תתעורר קללת אלהים שהוא בחינת הדין השולט בלילה אם יהיה הרע לן בגופך ונפשך שלא נמחה ביום, ולא תטמא את אדמתך הוא כח הגוף שלך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לעשות פעולות

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים, והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. י"ל כפל הלשון השב תשיבם. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא דתענית דף כ"ה ע"א, א"ר פנחס מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו של רחב"ד והניח שם תרנגולים ומצאתן אשתו של רחב"ד ואמר לה אל תאכלי מבציהן והרבו בצים ותרנגולים והיו מצערים אותם ומכרן וקנה בדמיהם עזים, פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן הנחתי תרנגולין, שמע רחב"ד א"ל יש לך בהן סימן א"ל הן נתן לו סימן ונטל את העזין, והן הן עיזי דאייתי דובי בקרנייהו ע"ש. ונמצא שלפעמים יזדמן שצריך האדם למכור המציאה או למכור הפירות והוולדות שלהם ויעשה אותם קרן, ונמצא אח"כ עשה לבעל האבידה כמה השבות של קרן ופירות ופירי פירות, וז"ש השב תשיבם לאחיך שיזדמן לפעמים שאתה משיב השבות רבות

לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בספר מגיד משרים למרן בית יוסף ז"ל בפרשת וישב, שא"ל המגיד למרן ז"ל על אשתו השלישית דברים נפלאים וז"ל הלא הודעתיך בשבת העבר רזין דתרין נשי קמייתא, והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי אתתא תליתאה, הלא לך למנדע דהאי אתתא הוות בזמן דעבר זכר ת"ח כשר אלא דהוה כילי בממוניה ולא הוה עביד מיניה צדקה, וגם הוי כילי בחכמתו ולא היה רוצה ללמד לאחרים, ועל כן נענש להתגלגל בנקבה מדה כנגד מדה, הוא לא רצה להשפיע לאחרים על כן נתגלגל בנקבה שהיא מושפעת, ותמיד היא צריכה מי שישפיע אליה, ולכן תראה שהיא עושה צדקה לרוב וגם היא אוהבת אותך מאד, לפי שאתה עוסק להשפיע תורה, ולפי שבדברים אלו הוא תיקונה, לכן היא אוהבת אותך, ומטעם שנשמתה זכר לא נבנתה ממך עד היום כי זכר מזכר א"א להוליד ואם תאמר א"כ איך נבנתה מבעלה הראשון, דע שהטעם