עוד יוסף חי תרצו

מה פירוש בו אתה רואה, ואען ואומר, חייך ידידות נפשי כי כונת הפסוק היא נתנה לי מן העץ על ראשי ודכאה לארץ חייתי עד שאכלתי בעל כרחי שלא בטובתה עכ"ל. ואני אמרתי יפה כתב החכם רבי יעקב הנז' דודאי ביאור של ליצנות הוא זה, ובפרט שכבר הובא בספר הלייצן הנז' שאסרו מרן וחכמי הדור ללמוד בו, ועל כן ודאי לאו רבינו הטור אמר דברים אלו אלא לייצן לקחם מספר עמנואל וערבם בדברי רבינו בעל הטורים מפני שביאורו הוא מילות קצרים. ואמרתי ע"פ הליצנות הנז' מרגלא בפומייהו דאינשי כשמכה האב לבנו והרב לתלמידו והאדון לעבדו אומרים בלשון ערבי "אל עצ"א טלע"ת מן אל ג'אנ"א" פירוש מכת העץ יצאה מן הגן

אמנם יש לתרץ דקדוק הנז' כך, כי אדה"ר הוסיף לחוה איסור בנגיעה לבדו ג"כ, שאמר לה לא תגעון בו פן תמותון, על כן כדי להכריחו שיאכל ולא יחוש למיתה נתנה לו ענף מן העץ שנגע בו בידו, ובזה הכריחה אותו שיאכל, כי עתה באה עליו בטענה חזקה שבודאי גם אם יאכל לא ימות, כיון שאמר לה בתחלה שנגזר מיתה גם על הנגיעה בלבד, ואע"פ שבאמת הוא יודע שהקב"ה לא אסר לו הנגיעה, עכ"ז כבר נלכד בדבריו שכבר אמר לה שנגזר מיתה גם על נגיעה בלבד, ולכך הוכרח לאכול. ומה שלא הגיד לה האמת יש בזה טעם כדאמרן לקמן בע"ה. והשתא לפי"ז נוכל לתקן הביאור שכתוב בדברי בעל הטורים שבמקום תיבת שהכתני בעץ נ"ל שנגעתני בעץ, ובזה יהיה הביאור מתוקן ומכוון על האמת שאמר נתנה לי מן העץ. כלומר נתנה לי ענף או חתיכה מן העץ שנגעתי בו לפי תומי, ועי"כ הכריחה אותי לאכול

והנה בזה יש לדקדק איך בא אדה"ר להציל עצמו לפני הקב"ה בטענה זו, כי הן אמת שבתחלה אסר לה הנגיעה לבדה, הנה אחר שהביאה הענף מן העץ ונגעתי בו, איך הכריחה אותו שיאכל ולא יחוש למיתה, דהיה לו לומר אני מדעתי אסרתי לך הנגיעה, ואמרתי לך שאמר הקב"ה אל תגעו בו פן תמותון, דבאמת לא אמר הקב"ה כן ואני שקרתי והוספתי הנגיעה. ונראה ליישב מה שלא הגיד לה האמת שהוא הוסיף זה מדעתו, כי חשש פן עתה תפרוק עול גם בשבע מצות שנצטוה בהם הוא וצוה את חוה בהם בשם הקב"ה, שלא תאמין עתה בדבריו, אלא תאמר שהוא אומר מדעתו ותולה בהקב"ה, כי מאן דעביד חדא עביד תרתי ותלת וארבע, ולכך כדי שלא לעשות מכשול לחוה במצות אחרים. הוכרח לאכול ולא גילה לה שדבר זה של הנגיעה הוסיף מדעתו

והנה אכתי יש להקשות, א"כ למה נענש על אכילתו, והלא הוא עשה עבירה לשמה, אם יגיד לה האמת ולא יאכל, דחשש פן חוה לא תאמין בדבריו על שאר מצות ותזלזל בהם. ונראה לומר דנענש ע"פ סברת מאן דס"ל דהדין הוא אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך, ולכן הוא אין לו לחטוא באיסור אכילה בשביל לזכות את חוה שלא תזלזל לעבור על שאר מצות משום החשד שתחשוד את אדה"ר שהוא מצוה מדעתו, אלא היה לו לגלות לה האמת אחר שנגע בעץ ולומר לה שאין בנגיעה איסור, ומה שאסר מדעתו אסר, ולזה לא היתה מכריחתו לאכול, כי יש להשיב לה מניעתו מלאכול כדי שלא ימות וכדי שלא לעבור על מצות השי"ת

נמצא ממה שראינו שנענש אדה"ר על אכילתו בעץ ולא נתקבלה התנצלות שלו שנתנצל מצד הנגיעה אנחנו למידין דהלכה היא כמ"ד אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך. וז"ש וכי יהיה באיש חטא משפט מות, חטא לשון חסרון, כמו אני ובני שלמה חטאים, וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בפסוק זה, כלומר מצאת לו טעם לזכותו, להיות נחסר ממנו העונש של המות על עבירה שעשה, כי תאמר זה עשה עבירה לשמה כדי להציל אחרים מן עבירות יותר חמורות מזו, ועכ"ז תראה שהומת דענשו אותו מן השמים, אל תהרהר אחר דין שמים מטעם זה, אלא ותליתי טעם עונשו על טעם עונש שהיה מצר עון עץ הדעת שהומת בו אדה"ר, אע"ג דהיה שם טעם זה לומר שעשה עבירה לשמה כדי שלא תזלזל חוה ותעבור על שאר מצות, ועכ"ז נענש, דמשמע הדין הוא כמ"ד אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך, וכן נמי באיש זה אע"ג שאתה מוצא לו זכות זה שעשה עבירה אין לו התנצלות זו ובדין הומת

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו פרשתי בס"ד פסוק זה ע"פ מ"ש רבינו אלשיך ז"ל על פסוק באיוב חרה אפו בצדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על וכו', וירשיעו את איוב, והיינו כי איוב בגוף זה היה צדיק, אך לקה ביסורין קשים בעבור עינות נפשו שחטאה בגלגול הקודם שהיתה בגוף תרח שחטא בע"ז הרבה, ולכן באיוב חרה אפו בצדקו נפשו, ובאמת נפשו חטאה, וצריכין לה יסורין אלו, ובריעיו חרה אפו על אשר הרשיעו את גופו של איוב כי גופו עתה הוא צדיק עכ"ד, וז"ש וכי יהיה באיש חטא משפט מות, חטא ר"ל חסרון משפט מות של סקילה או שריפה והרג וחנק שהוא צדיק ולא עשה עבירות שיתחייב בהם מיתת ב"ד ועכ"ז והומת במיתות אלו בידי שמים, אל תהרהר אחר משפטיו יתברך לומר יש נספה בלא משפט. אלא ותלית אותו על עץ דא נשמתא שנקראת בשם עץ, כמ"ש בסוף התיקונים. שתאמר הן אמת הגוף הזה צדיק הוא, אך יש עונות חמורות לנשמה בגלגולים שעברו, והומת עתה במיתות ב"ד בעבור אותם עבירות שקדמו, וכאשר מפורש באיוב בטעם היסורין שלקה בהם. ע"כ פרשתי בס"ד שם

ועתה אמרתי בס"ד, על ביאור זה יבא נכון המשל אשר הובא בתשובות הגאונים ז"ל בביאור איי הי"ם סי' י"ג והיא תשובה לרבינו האיי גאון ז"ל, שהביא שם משל זה ממשלים שהיה משתמש בהם רבי מאיר ע"ה, דא"ר יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ובאלו משלות שהיו לו לרבי מאיר היה בכל אחד מהם מוסמך על מקרא שדומה לטעמו, וכן הם מושלים מעשה בשועל שבא עליו הארי לאכלו, אמר לו השועל מה יש לי בידי להשביעך, אבל אני מראה אותך אדם שמן שאתה טורף ושבע ממנו, והיה שם גומץ מכוסה ואדם יושב מאחריו כיון שראה הארי אמר לשועל הריני מתירא מתפלתו של זה, (כי היה אותו אדם עומד ומתפלל) שלא תכשילני, א"ל השועל אי אתה מתירא ולא בנך ורק בן בנך מגיעו העון, ועכשיו אתה תשביע רעבונך ועד בן בנך יש זמן הרבה, נתפתה הארי וקפץ על הגומץ ונפל שם, בא לו השועל ועמד על שפת הגומץ מציץ עליו, וא"ל הארי הלא אמרת לי שאין הפרענות באה עליך אלא בן בנך נתפס בה, א"ל השועל כבר יש עון מאבי אביך שאתה נתפס בו, א"ל הארי אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה א"ל השועל ולמה לא חשבת כן מבראשונה, וכמה וכמה מיני מוסר יש במשל הזה עכ"ל, ע"ש. והרי המשל הזה שאמר השועל לארי אתה נתפס עתה בשביל עון אבי אביך, יבא נכון על ביאור הפסוק שאמר ותלית אותו על עץ, דא נשמתא שחטאה בגלגולים שעברו, כי ידוע שכל גלגול נקרא אב לגלגול הבא אחריו, ולז"א ותלית אותו על עץ דא נשמתא מה שחטאה בגלגול הנקרא אב או בגלגול הנקרא אבי האב

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, וכי יהיה באיש חטא משפט מות וכו', דידוע דהחוטא בורא כח טומאה