עוד יוסף חי תרפט

ובראשית כל אמר גואל אל לבו אלכה נא לבית דודי ראשונה כי חולה הוא וקרבו ימיו למות ואירש את נכסיו כי אין לו בן, וכן עשה והלך לבית דודו, ובגשתו אל מטת דודו החולה אשר ישב אז על מטת שן, תחת שהיה צריך לומר לו מאד ינעם לי לראותך במצב טוב, הנה תחת זאת אמר ינעם לי לראותך חולה שוכב על ערש דוי והמטה אשר עלית עליה לא תרד ממנה, ובכליון עינים אני מחכה לרשת עושרך, כי הוא דבר עמו כאשר הוא האמת בלבבו לבלתי יוציא שקר מפיו, ואז דודו בשמעו קללה נמרצת תחת הברכה, ויאמר לו בלי תפונה נכשלת בלשונך יקירי, הבאמת תחכה בכליון עינים למות דודך אשר אהבת נפשו אהבך, ויען גואל ויאמר מי יתן ויסתירך המות בצל כנפיו דודי היקר, ויאנח ויאמר הידעת דודי מצבי כי דרוש לי כסף, ורק רכושך יגאלני מעניי, אמנם אהבתיך דודי, אך הלעולם יחיה גבר, ואם תוסיף לחיות שנה או שנתים אחת היא לך, ובהקדים יום מותך תעשה עמדי חסד ואמת, כה דבר גואל לפני דודו בחפצו לכפר דבריו הראוינים, אך באמת הוא הוסיף לחתות גחלים על ראש דודו, ויקרא דודו בקצף גדול צא מביתי נבל, אל תוסף ראות פני אין לך חלק ונחלה בביתי ולא תקח אגורה אחת, ואתה מהר וצא בטרם אצוה למשרתי ויגרשוך מן גו וישליכוך כנצר נתעב

והנה גואל יצא החוצה עמד נדהם ולא ידע נפשו וישך בשיניו את שפתיו, פניו חורו, ברכיו פקו, ולבבו חשב להשבר, ויאמר בלבו, הוי מה היה לי ומה ראיתי על ככה לדבר לדודי דברים כמתלהמים האלה, בפחזותי הרסתי את הבניינים אשר בניתי ברוח רעיוני, שנים רבות עמלתי לקנות לב דודי לאהבה, וברגע אחד הרסתי בלי חמלה את הבנין אשר עמלתי בו ימים על שנה, עתה הסכלתי עשה

ככה דבר גואל בלבו תמרורים ויאמר להכות ראשו בקיר, כי גדל מוסר כליותיו, אך לצערו או לאסונו לא הכהו בקיר כי אם בראש איש עובר עליו אשר לא ראהו בהיותו תפוש ברוב שרעפיו בקרבו ותקוע בתהום מחשבותיו הנוגות, והאיש הזה העובר חש למכת גלגלת גואל ויאמר שים לבך על דרכך, ויענהו גואל יקחך אופל, ואחר שנשא גואל את עיניו ויביט באיש הזה ראה כי הוא אחד מהנושים בו שחייב לו גואל סך הרבה, ותחת אשר ראוי לומר לזה האיש ינעם לי לראות פניך היום ולברך אותך בשנה החדשה והוא דבר עמו להפך ויאמר לו, פלצות תאחזני ותחתי ארגז לראות פניך, וגם ביום מועד תרדפני ותדרכני מנוחה, והמלוה חשב דבריו אלו למהתלה והתאמץ להראות פנים שוחקים, ויאמר המלוה לגואל ישמח לבי לראותך אוהב מהתלות, וכי תחמוד לצון ביום הקדוש הזה, אין זאת אלא כי לבך טוב עליך ובשורה טובה הקשיבו אזניך, כי רוחך עלז מאד, וכנראה הנך הולך עתה מבית דודך שהוא איש נכבד, ומה שמעת על דבר הירושה כמה בדעתו להוריש לך, ויאמר לו גואל לא יתן לי אפילו אגורה אחת, כי הוא בכעס עליו אשר לא אפשר להיות לו תקנה, והגיד לו סוד לבו על אפו ועל חמתו, ויען האיש המלוה ויאמר לגואל, א"כ שמע את אשר אומר לך, אף כי לא נכון לדבר היום בדברי מסחר וענייני כסף, אך רוח בטני יציקני להודיע לך אם לא תשיב לי את אשר אתה חייב לי במשך שבוע ימים אמסור שטריך בבית המשפט, ועד מתי אחכה לך, קשה כח הסבל, ויאמר גואל באנחה עוד זאת חשך לי אלקים, ויפן ערפו וילך סר וזעף

ומשם הלך אל האדון אשר יכהן לפניו למלא חובתו לברכו לראש השנה, אך לא מצאו בביתו וישמח מאד על זאת, כי מבלי תפונה היה בא גם אתו בריב בהיות האמת נר לרגליו, והשקר חשך לנתיבתו, על כן יצא בשמחה, ומשם הלך לבית המשודכת שלו לברך אותה והכלה הזאת היתה יתומה אין לה אב ואם ותגדל בבית דודתה, והוא גמר בדעתו לשקול בפלס דבריו ולשום מתג ורסן לפיו, אך רוע מזלו לא הרפה ממנו גם הפעם כי היו דברים בינו לבין דודתה של הכלה, וגם בזה הדאיב לב דודתה בדברים שהם נגדיים לה ונוגעים בשנות חייה כששאלה אותו כמה תשער ימי שני חיי, ויאמר יותר מחמשים שנה, ותרגז מאד על זה, ואז ממילא גם הכלה רגזה ותאמר לו מה זה המריצך לכסות קלון וכלימה פני דודתי היקרה ביום הקדוש הזה, ויאמר מה עשיתי, האם דברו שפתי שקר וכי היא איננה בת חמשים, ותאמר האמנם כן הוא, אך היא יחר לה אם יגידו לה שהיא גדולה בשנים, ויאמר אמצא חן בעיניך אהובתי ואל תחשבי זאת לעון לי, ומדבר לדבר שהיה שח עם הכלה המשודכת הגיד לה כי היא לו רביעית שכבר נשא שלשה נשים ומאס בהם וגירשם והיא לו הרביעית, ותרגז הכלה על דבריו ותאמר צא מעל פני נבל ואל תוסף ראות עוד את פני אחר שגרשת שלשה נשים איך אאמין להיות לך לאשה, אז נבהל גואל על רוע מזלו, איך ברגע אחד שחת אשוריו ויהרוס המגדלים אשר בנה לו ברוח דמיונו, ויצא מן בית משודכתו סר וזעף

משם שב לביתו בסוף היום, ויתבונן במקרים אשר קרו לו בו ביום ויפול על פניו ויבך בכי גדול הן ממקרה שקרה לו עם המבשלת הזקנה, והן מה שקרה לו עם דודו, והן מה שקרה לו עם המלוה שלו, והן מה שקרה לו עם המשודכת שלו, וירא כי אין תרופה לכל מקרה הרע שקרה לו בו ביום בחשבו לדבר אמת מה שבלבבו שלא יוציא שקר מפיו דברים העצורים בלבבו, ואז התחיל להלל את השקר ויאמת ויצדיק דברי היצור אשר דבר לו ויברכהו. והנה סוף דבר ניעור גואל משנתו ופתח עיניו וירא כי הוא שוכב על מטתו ואור השמש זורח על הארץ, וירא כי המבשלת הזקנה עומדת אצל מטתו למעלה מראשו ובידה צנצנת המים המתוקים, ותאמר לו הנני מברכת אותך אדוני היקר בעושר וכבוד לשנה החדשה ובכל לבי אתפלל אל ה' כי יצליח את מעשי ידיך ונחיה יחד חיים מאושרים ונהיה טובים

ויען גואל ויאמר להמבשלת מה זה תאמרי, הראש השנה הוא היום הזה ועתה אתא בקר של יום הראשון, ותאמר לו הטרם תדע אדוני כי היום הוא יום הראשון לראש השנה, וכנראה כי שינתך ערבה עליך למאד, ועל כן לא יכולתי להעירך משנתך ונשארתי עומדת למעלה מראש מטתך כמה רגעים עד אשר הקיצות מעצמך, וכבר החלו להתפלל בבית התפלה, וגואל קם ממשכבו ויבט על מורה השעות וירא והנה בקר, אז ידע בבירור כי כל אשר עבר עליו מן מראה היצור ודברו וריבו עמו וגם ריבו עם המבשלת והליכתו ודבורו עם דודו ועם האיש המלוה שלו ועם המשודכת ודודתה, הכל עבר עליו בחלום בחזיון לילה, וחלום נורא בעתתו, ותעלוזנה כליותיו וישמח מאד שלא נאבד עושר דודו ולא נשמטה מידו ארושתו ועודנה כלתו היא ויאמר, ציר נאמן אתה מלאך החלום, האמנם כי רבות הכאבת את לבי ותשביעני כעס ומכאיבים. אך אין רע ממך יצא לי כי למדתני איך להתנהג בדרכי החיים, והודעתני כי קצר כח בן אדם להתהלך בדרכי החיים בדרך האמת לבדה, אלא יזדמן לו עת שצריך לדחות דבר אמת מפיו ולהדבק בשקר ואם לא יעשה כן הרי הוא מאבד עצמו לדעת, אודך מלאך החלום על התורה הזאת. ע"כ מצאתי בספר הנז' וקצרתי הרבה בלשון הציור הזה שצייר המחבר בענין האמת והשקר להשכיל לב האדם במהלכו והנהגתו איך ראוי לו להתנגד בהיותו חי בין יושבי חלד

נמצינו למידין מכל הנז"ל כמו שהאדם צריך לחבב את האמת ולהדבק ולאחוז בשתי ידיו ולדחות את השקר בשתי ידיו ולגרשו מפיו, כן יזדמן דבר להפך שצריך