עוד יוסף חי תרצ

לחבב השקר ולאחוז בו בשתי ידיו ולדחות ולגרש את האמת שלא ישמע על פיו ולא ובא על שפתיו, וכאשר דיבר אותו היצור שנצטייר במראה החלום לאותו האיש שהיה בדעתו לשנא את השקר בכל אופן שיזדמן בעולם ולדחותו לגמרי ולאחוז באמת בכל העניינים הנמצאים בתבל, והיטיב אותו היצור בכל הדברים אשר דבר בחלום ונצח לאותו האיש, וכאשר הורה לו דבר זה בנסיון במראה החלום, כי יזדמן עניינים בעולם שיהיה האמת מחריב והשקר בונה

ואמרתי בס"ד טעם נכון על היות באותיות שקר אות אחת שעומדת ברבוע, והוא דארז"ל השקר אין לו רגלים, ופירשו הכונה דאותיות שקר אין עומדים על רבוע וקשה דזה אינו אלא באותיות ק"ר של שקר, אבל לאות ש' של שקר עומדת ברבוע כמו אותיות אמת, ואמאי נעשה אות זה ש' בשם השקר, ובזה ניחא שהושם אות זה של שי"ן בשמו של שקר ללמד כי אין לדחות השקר ולהשליכו בכל ענין אשר יזדמן, אלא יזדמן ענין שצריך לקרב השקר ולחבבו כמו האמת, ורק אין נמצא זה ברוב הענינים כי ודאי ברוב הענינים צריך לדחות השקר ולמאוס אותו, ורק במעט מהם יש לחבב השקר ולאחז בו, ולכן רוב אותיות שמו של שקר הם בלא רגלים, ורק אות אחת משמו של שקר יש לה רגלים והוא אות שי"ן שעומדת ברבוע

ובזה יובן בס"ד צדק צדק תרדוף. הנה תיבת צדק הראשונה היא לשון צדקה וצדק השנית היא לשון אמת, כי האמת נקרא במקראות בשם צדק, וז"ש צדק, כלומר בשביל לעשות צדקה בעולם אני מצוה אותך על הצדק, שהוא ר"ל האמת, תרדוף אותו, שיזדמן לפעמים שתדחהו ותגרשהו ולא יזכר בפיך, אלא תדבר בהפכו שהוא השקר, ואם אתה לא תדחהו באותו הענין אלא תרצה להתחסד לדבר אמת בלבד אי אתה רשאי, יען כי בדחייתו אתה עושה צדקה בעולם באותו ענין שאתה דוחה אותו דמה שאני מרשה אותך לרדוף את הצדק שהוא האמת, ולא ישמע על פיך, היינו למען תחיה וירשת את הארץ, כלומר בדבר שיש בו פקוח נפש, כגון חולה המוטל על ערש דוי ונראין בפניו סימני מיתה, והוא שואל מה אתם רואים, אם יאמרו לו האמת תטרף דעתו וימות, ונמצא המגיד האמת בזה הוא מתחייב בנפשו, אלא צריך לדחות האמת בענין זה, וכיוצא בו, שידברו לו שקר הפך הנראה בו, שבזה יהיה שמח ועי"כ אפשר שיקום מחליו ויחיה בעולם, ואז גם אתה הגורם לו חיות בשקר זה שדברת תחיה בשכר זה מדה כנגד מדה, וכן תדחה האמת בשביל לעשות שלום בן אדם לחברו, ד"מ ראובן שלח את שמעון אצל לוי בעבור דבר אחד, ולוי קלל את ראובן קללות נמרצות, וכשיבא שמעון אצל ראובן וישאלהו מה השיב לך לוי, אם יאמר לו דברים כמו שהן יגדל אש מדורת המחלוקת ביניהם, ואפשר שיבאו לידי שפיכות דמים ושניהם הם יאבדו מן העולם, על כן בענין זה וכיוצא בו, צריך לדחות האמת ולדבר שקר, ולז"א אשר צויתיך שתרדוף את הצדק שהוא האמת ולדחותו אין זה בכל העניינים אלא הוא בדבר שיש בו פקוח נפש כדאמרן וזהו למען תחיה, ועוד בדבר הנוגע לשלום שהוא המעמיד את הארץ, ולז"א וירשת את הארץ זה השלום שהוא המקיים את העולם

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, אומרו צדק צדק תרדוף, מה ענין הכפל הזה שכפל לומר צדק צדק ב"פ, דידוע כ"ד שעות של לילה ויום נחלקים לשלישיות, והם שליש לשינה, ושליש לעסק התורה, ושליש למשא ומתן ומלאכה, ועשו החכמים להם סימנים, אז תישן, אז תשכיל, אז תצליח, כל שליש הוא מספר אז שהוא שמונה שעות כמנין אז, וכנז' בהרמב"ם ז"ל, והטעם שעשאו הסימן באותיות אז, ללמד מוסר לאדם, דאע"פ דחלק הזמן של עסק התורה הוא שמונה שעות שהוא שליש הכ"ד, וזה א"א לחסר ממנו כלום, עכ"ז צריך האדם לקיים איפת צדק שהוא ר"ל צדק משלך ותן לי, שיתן ללימוד התורה לפחות שמינית משעות של מו"מ ומלאכה, ושמינית משעות של השינה, ולכן עשו הסימן בזה ובזה באותיות אז שהבדילו שעה אחת הרמוזה באות א' מן השבעה שעות הרמוזים באות של אז להוסיף שעה א' ושעה א' על זמן אז של עסק התורה שירבה ויהיה תשע שעות כמנין ט' של טוב שנקראה בו תורה, דלכן נקראת טוב שהם אותיות בו ט', כלומר דשורת הדין מחייבת לעשות לתורה זמן של ח' שעות, תוסיף לה עוד שעה א' מזמן השינה ויהיה לה מזמן השינה רמז של טוב שהוא בו ט'. וכן נמי תוסיף לה שעה אחת מזמן המו"מ ויהיה לתורה מזמן המו"מ ג"כ רמז של אותיות טוב שהוא ר"ל בו ט'

ובזה יובן בס"ד. מה שראה זכריה הע"ה מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה ושנים זתים עליה א' מימין הגולה ואחד על שמאלה, והיינו דידוע שהמנורה רומזת לתורה, ולכן יש בה שבעה נרות, ועם גוף המנורה כולה עצמה הרי כאן מספר שמונה כנגד ח' שעות מן הכ"ד שחייב האדם לעסוק בהם בתורה, וכנרמז ברמז אז תשכיל, וזהו משורת הדין המגיע מחלוקת השותפות. אך באמת צריך האדם להוסיף על חלק הזמן של עסק התורה לפחות שעה אחת מזמן השינה שרמוז באז תישן, ושעה אחת מזמן מו"מ ומלאכה שרמוז באז תצליח, ולכן ראה שנים זתים עליה אחת מימין הגולה ואחת על שמאלה, והיינו אחת מימין הגולה זו האחת היא כנגד שעה שלוקח מחלק השינה, שזה החלק הוא מצד ימין של זמן עסק התורה, יען כי השינה היא בתחלת, הלילה שהוא עד שעה שמינית מן הלילה, וחלק הזמן של התורה מתחיל אחר חצות לילה, דהיינו אחר שעה שמינית מ"מ מן הלילה ונמשך עד סוף ד' שעות מן היום, ואחריו מתחיל זמן המו"מ ומלאכה שהוא עד סוף היום, ובזה נשלמו כ"ד שעות של לילה ויום, דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ונמצא שעות של זמן עסק התורה הוא באמצע שעות של שינה מימין ושעות של מו"מ ומלאכה משמאל

ולכן ראה שנים זתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה, ואלו האחת ואחת הם כנגד שתי שעות שצריך להוסיף על זמן עסק התורה הרמוז במנורה, וכך אמר על המנורה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, פירוש כיון שלוקח מן חלק אז של שינה ומן חלק אז של מו"מ אחת ואחת נשאר לשינה ולמו"מ שבעה שבעה ואלו השבעה ושבעה עומדים ראשים לחלק התורה, כי חלק השינה הוא בתחלת הכ"ד, וחלק המו"מ הוא בסוף הכ"ד, והזמן של התורה הוא באמצע כדאמרן, ולז"א שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בקהלת סי' ז' ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת למצוא חשבון, והכונה מלת קהלת היא על הקהלת השעות של עסק התורה שהאדם מתחיל בהם דברי תורה שלומד בהם מקרא ומשנה וגמרא והלכות ורזי תורה, והכי קאמר הכתוב, אמרה קהלת, כלומר אמרה חלקה של תורה שמקהילים בה דברי תורה, מצאתי יתר על חלקי המגיע לי משורת הדין נוסף על שלי אחת לאחת למצוא חשבון, ר"ל לקחתי שעה אחת מחלק השינה, ושעה אחת מחלק המו"מ כדי למצוא בזה חשבון של אותיות טוב כפול, כי התורה נכפל בה שם טוב שהוא צירוף בו ט' הרומז על יתרון זה הנוסף לה

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשבר והוא כי הצדיק החשוב מאד שובר שעה אחת