עוד יוסף חי תרפז

התפארת נקראים בשם שופטים, אבל אותיות שם אדנ"י נקראים בשם שוטרים, כי הדין נעשה ע"י אותיות שם אדנ"י, וכנז' בסוד עשר מכות של מצרים, וכן הוא בקבלת ארבע מיתות ב"ד שהאדם מקבל אותם עליו בכל לילה, ולכך אותיות שם הוי"ה נקראים בשם שוטרים, כי הם הפועלים את הדין בעונש דחוטא, וידוע כי תורה שבכתב היא בחינת שם הוי"ה ב"ה, ותורה שבע"פ היא בחינת שם אדנ"י, ולכן לפי האמור נמצא שופטים קאי על תורה שבכתב, ושוטרים קאי על תורה שבע"פ

והנה נודע כי שלשה אברים יש באדם שהם כלי שרת של התורה ומיוחדים לה יותר משאר אברים, והם העין היא כלי שרת של תורה שבכתב שצריך ללמדם ע"י ראית עיניו, כי קי"ל דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם על פה, והאוזן היא כלי שרת לתורה שבע"פ דקי"ל דברים שבע"פ א"א רשאי ללמדם מתוך הכתב, אלא תשמע אותם בעל פה, ומה שהתירו בסוף חכמי המשנה לכתוב תורה שבע"פ היינו משום ששלטה שכחה, ואם לא היו המשניות כתובים היו נשכחים, וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך, אבל באמת עיקר הדין שלהם צורך לשמעם באוזן ולא ילמדום בראות עינים בתורה שבכתב, ועוד יש מקום אבר אחד שהוא כלי שרת לתורה, והוא הפה, כי בין תורה שבכתב בין תורה שבע"פ צריך להוציאם בפה ולא ילמוד בלחישת הלב דוקא, וכמ"ש רז"ל ע"פ כי חיים הם למוצאהם דרשו רז"ל למוציאהם בפה

ולכן שלשה מקומות אלו הם עלולים לחטא ולמכשול כי היצה"ר מתקנא ומתגרה בהם, מפני שהם כלים לשמוש התורה שבה תהיה הכנעתו וביטולו, ועל כן הוא משתדל לקלקל העין ולטמאם במראות אסורות, וכן מקלקל האוזן בשמע שוא ודברים אסורים, ומקלקל הפה בדברים אסורים של שקר ולשה"ר וליצנות וחנופה ונבלות ושבועת שוא וכיוצא, לכן ברא הקב"ה לשלשה אברים אלו שערים ודלתות, והיינו עפעפיים בעינים, ואליה באוזן, ושפתים בפה, כדי שיהיה האדם סוגר אותם בדברים האסורים ופותח אותם בדברים המותרים ובלימוד תורה ותפלה, כי זה הכלל כל מקום שהוא צריך לשמירה יותר עושין לו שערים ודלתות

ובזה יובן שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, כלומר תורה שבכתב שהיא בחינת אותיות שם הוי"ה שנקראים שופטים כאמור לעיל, ותורה שבע"פ שהיא בחינת אותיות שם אדני שנקראים שוטרים כנז"ל, תתן לך בכל שעריך, ר"ל בכל אבר שיש בו שערים שהם העין והאוזן והפה כדאמרן, משא"כ דעת הקראים שאינם מאמינים בתורה שבע"פ שהיא באוזן, וא"ת מה אני ומה חיי שאוכל להשיג תורה שבע"פ שהיא עמוקה ורחבה מני ים, לז"א אשר ה' אלקיך נותן לך כל זה, ואם אין אתה יכול להשיג אותה לא היה נותנה לך, ובודאי הוא היודע ועד שאתה יכול להשיגה וראוי לה ולכך נתנה לך, ולכך לא נתנה רק לאנשים יחידים פרטיים שהם כללות העם, ולכך אין פיטור לכללות העם המתעצלים בלימוד התורה בטענות של הבל אלו, באומרם אין אנחנו ראויים ללמוד תורה שבע"פ ואין לנו יכולת להשגתה, כי כיון שהקב"ה נתנה לכללות כל השבטים הוא יודע שיכולים להשיגה וראויים לה, ועל כן שפטו בב"ד של מעלה את העם הם המון העם המתרשלים בעסק התורה משפט צדק שאין להם שום טענה לפטור עצמם

לא תטה משפט. אחר שצוה הכתוב שיתן שופטים ושוטרים על עצמו מיניה וביה שמוחו ולבו הם ישפטו את מעשיו, צוהו שיהיה מודה במשפט אמת ולא יהיה קרוב אצל עצמו לדון דין עצמו לזכות במקום שראוי להיות לחובה, ולז"א לא תטה משפט, ר"ל לא תטה משפט של עצמך מחובה לזכות, דידוע מצד טבעו של אדם אינו רואה נגעי עצמו והוא מזכה עצמו שלא כדין, ובזה הוא מפסיד ונופל, משא"כ אם אפילו רואה טעם להצדיק עצמו אינו סומך עליו אלא יהיה מורה לחייב עצמו הרי זה נשכר להיות נפטר מב"ד של מעלה, שימצאו לו טעם של זכות לפטרו, צא ולמד מדוד הע"ה ושאול הע"ה, כי שאול כשהוכיחו שמואל הע"ה על ענין עמלק, השיב תשובה רפויה לזכות עצמו ולא הועיל כלום, אלא נתחייב מלמעלה, אבל דוד הע"ה אע"פ שבאמת היה בידו טענות חזקות ובריאות לזכות עצמו, הן בענין ב"ש והן בענין אוריה, הנה כשבא נתן הע"ה להוכיחו על שתיהן, לא טען אותם לזכות עצמו אלא תכף ומיד השיב חטאתי לה', ולכך נשכר שתכף ומיד א"ל נתן הע"ה בדבר ה' גם ה' העביר חטאתך, ולכן מצוהו לא תטה משפט של עצמך מחובה לזכות אלא תהיה מודה בחובתך, ועוד מצוהו לא תכיר פנים, דהיינו לא תכיר את מעשים שלך מה שנראה נגד הפנים, אלא תכיר את הנולד מהם, כי יש מעשים נראים לפנים שהם קלים מאד ואין בהם רע כ"כ, אך באמת הם קשים ומרים מצד הנולד מהם אח"ז, וכמ"ש רז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד

ואמר עוד ולא תקח שחד, דהיינו ש' חד, כי יצר עולה מספר ש', ואע"ג דגם יצה"ט נקרא יצר, הנה כאן קאי על יצר הרע, יען כי כתיב שחד בלא וא"ו וקרינן שוחד בוא"ו, נמצא הקריאה היא שו חד, כי יצר הרע הוא שוא, ושורש שוא הוא ב' אותיות שו בלבד, וידוע שהאדם א"א לדחות את יצר הרע ממנו לגמרי מכל וכל, כי הוא צריך לו בעבור קיום המצות, כי מצוה ראשונה שהיא מצות פריה ורביה א"א להתקיים אלא על ידי כח התאוה שתתעורר בגוף האדם, ואין כח התאוה מתעורר וגובר באדם אלא ע"י יצר הרע, וכן קנאת סופרים תרבה חכמה, ונמצא בעבור לימוד התורה צריך להיות לאדם קנאה וחמדה ואלו אינם באים אלא מן היצה"ר, וכן כיוצא בזה, ועל כן א"א לדחות האדם את היצה"ר לסלקו ולגרשו מלבו לגמרי, כיון שהוא צריך לו בעבור קיום פועל הטוב בעוה"ז להשתמש בו, אלא צריך שלא ישתמש ביצר שהוא חד וחזק מאד מפני שאפשר מחמת תוקף החדוד שלו יתגבר עליו ביותר לעשות לו תאוה לעבירה, וכן קנאה וחמדה בענין חטא ועבירה ובזה ירשעהו לעשותו רשע גמור, אלא ישתמש לצורך קיום פועל הטוב ביצר רך כדי שיהיה יצרו מסור בידו וכחומר ביד היוצר, כן יהיה היצר מסור ביד האדם, ולז"א ולא תקח שוחד, קרי ביה שו חד, דהיינו יצר שהוא חד ותקיף, אלא קח לך יצר רך כדי שתהיה אתה מושל בו ולא יבא למשוך אותך לדברים שהם חטא ועבירה, ואל תאמר חכם אני ולא יוכל לי היצה"ר, ואע"פ שהוא חד אינו יכול לעמוד נגדי להבאני לידי עבירה זה אינו, כי השוחד ר"ל יצר שהוא חד ותקיף יעוור עיני חכמים בחלקות לשונו כי ע"י שיגביר אש התאוה בלב האדם יעוור עיניו לחשוב את ענין העבירה הוא דבר המותר, ויסלף דברי צדיקים אלו דברים המוצדקים של יצר הטוב

ועוד נ"ל בס"ד, שהתפארת משפיע למלכות העומדת כנגדו בקומה שלימה בי"ס שבה, אך ע"י העונות תהיה חסירה מן הי"ס ולכך קומתה קצרה, וצריך שיטה אור התפארת כדי להשפיע לה, וידוע שהתפארת נקרא משפט, ולז"א לא תטה משפט, ר"ל לא תחטא שעי"כ תתמעט קומת המלכות, ויצטרך המשפט שהוא התפארת להטות כדי להשפיע, ולא תכיר פנים רמז להארת הפנים ותכיר מלשון ויתנכר אליהם, כלומר לא תחטא, שבזה מתגברת הארת הפנים, אלא תשאר הארה והשפעה של התפארת במלכות תמיד בבחינת הפנים ולא תהיה הארה זו של הפנים בנכריה, ולא תקח שחד קרי בה שי"ן חד, והיינו שכתב רבינו זלה"ה בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ט"ו משם התיקונים, כי