עוד יוסף חי תרפו

אלא תחבולה בחכמה שלא יתבייש אותו אדם שלא היה לו לחם, שהראה לעיני הרואין כאלו לקח ממנו חלקו, ובאמת לא לקח. ופרשתי בס"ד, שזה הגובה נתן חלקו והוא לא יאכל עמהם, וזה האיש אכל חלק אותו הגובה, וא"כ ודאי נתן לו משלו, אך היה ראוי לחוש בזה שנתבייש אדם זה ממנו אחר שידע שהוא נתן את שלו ולא לקח ממנו כלום, וכמ"ש בגמרא דחגיגה דף ה', רבי ינאי חזייה לההוא גברא דיהיב זוזא לעניא בפרהסייא, א"ל מוטב דלא יהבת ליה, והשתא דיהבת ליה אכסיפתיה, וכן כאן ודאי אותו האיש נתבייש מזה האיש הגובה את לחם בני החבורה, ועל זה הוצרך שמואל לפרש לזה האיש ולומר לו מצוה עבדת, כלומר מצוה שלימה וגמורה עבדת, ואל תחוש שמא תחסר ותקטן מעלתה מחמת הבושה, שזה האיש היה בוש ממך בודאי, וטעמו פשוט דאתה הצלתו בזה מן בושה מרובה שהיה לו מכל בני החבורה, אם היו יודעים שלא היה לו לחם, ועתה בתחבולה זו שעשית ניצול מכל זה, ואתה לא יהיה אפשר לך להצילו מן הבושה של כל בני החבורה אלא רק באופן זה, וא"כ מצוה עבדת גם בזו התחבולה שעשית להצילו מכל בני החבורה, וכמ"ש בחיר הרע במיעוטו

אך תירוץ זה לא יתיישב בו דקדוק שיש לדקדק במעשה השנית שאמר רבי עקיבה לבתו מצוה עבדת דפשיטה הוא, ושם לא היה בושה כי אותו העני היה מבקש לחם בפרהסיא, שהיה דופק על הפתח צועק ואינו נענה. ונראה ליישב בס"ד דהתם איכא למימר לא היתה מצות הבת שלימה, כי היא אע"פ שנתנה חלק המאכל שלה, עכ"ז לא משלה נתנה אלא משל בית אביה נתנה ועוד נמי בודאי היא לא נשארה רעבה ולקחה אכילה במקום זה מבית אביה, ומאי רבותא דידה במצוה זו שנתנה לאותו עני, ולכך א"ל אביה מצוה עבדת כלומר מצוה שלימה עבדת, אע"ג דאת ודאי אכלת מן המוכן שבבית במקום אכילה זו, עכ"ז בעת שעשית הצדקה הזאת ועדיין לא היה בידך אכילה אחרת לעצמיך, ועוד נמי אינו דומה תבשיל המוכן להכלה שהוא משופרי שופרי לשאר תבשילין שאוכלים בני הבית, ועל כן ודאי מצוה גמורה ושלימה עבדת ותהי משכורתך שלימה מאת ה' אלהי ישראל

ודע כי מזאת המעשה של בתו דר' עקיבה, למדנו במ"א שאם יש עשיר מחזיק ביד ת"ח לתת לו כל צרכיו ממש, שאינו נותן לו פרס קצוב אלא די מחסורו אשר יחסר לו, (וכאשר עשו הגבירים בני יעיש עם הרב מהרימ"ט זלה"ה שהיו נותנים לו כל צרכו ממש) וזה הת"ח היה נותן צדקה לעניים, דנחשב לו צדקתו מצוה שלימה ואין אומרים זו הצדקה אינה נחשבת משל הת"ח אלא משל המחזיק, דהא אם החכם נותן עשרה קרוש בקופה הוא לוקח כנגדה מאותו המחזיק בידו, דסבר רבי עקיבה גם בכה"ג עביד מצוה שלימה, ואע"פ שלוקח כנגדה מן המחזיק דהא בתו שנתנה מאכל שלה לאותו עני היא לקחה מאכל אחר מבית אביה ואכלה דודאי לא נשארה בתענית בליל חופתה, ועכ"ז א"ל אביה מצוה שלימה עבדת

וז"ש נתן תתן לו, ר"ל אע"פ דמה שנתון לך מאחרים תתן אתה לו, וכמו האי עובדא דברתיה דרבי עקיבה. ועוד רמז דבר אחד בזה באומרו שאתה נותן לו בעצמו ולא ליד הגבאי דאז מסתמא יתבייש, עכ"ז לא ירע לבבך בתתך לו, הן לפי אופן הראשון הן לפי אופן השני לא ירע לבבך לחשוב חסרון במצוה שלך, כי בגלל הדבר הזה שאתה עושה המצוה ודואג על מחסורה לא תזוח דעתך בה, וכיון דאין דעתך גסה עליך במצוה זו ותזכה לברכה שיברך אותך ה' אלהיך, כי ידוע כל מצוה שאין האדם מתגאה בעשייתה, יזכה שיתברך על ידו יתברך ולא תהיה ברכתו ע"י שליח ומלאך דכתיב אני את דכא, שהעניו תהיה ההשגחה מאתו יתברך אליו

פרשת שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. נ"ל בס"ד, ידוע כי התורה נקראת שער, ולכן התחילה בפסוק בראשית ברא אלקים שהוא ר"ת בבא, שהוא תרגום של שער, וידוע כי החושב על דברי תורה שאין בהם אלא פשוטם הרי זה מחריב עולם, שבזה נמצא כמה דברים של תורה הם שיחה בטילה ח"ו, והרי זה מקולל בדברי הזוה"ק בקללות נמרצות, אלא בודאי אנחנו בית ישראל אמונתינו חזקה שדברי התורה כולה הם מלבוש וגנוז בתוכם כמה וכמה דברים נסתרים, וכמה וכמה הלכות מרובות, וכל פסוק מפסוקי התורה עשאו הקב"ה אוצר גדול שבו מונח וגנוז כמה וכמה עניינים עד אין קץ, ועל זה אמר דוד הע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, ועל כן העוסק בתורה צריך שיהיה יגיע להפשיט המלבוש החיצון שהוא אמור ע"ד המשל ולהוציא מתוכו את הנמשל היקר בכמה אלפים אופנים, ועוד צריך להזהר כשיעמיק בתורה להוציא מתוך דבריה הלכות מרובות באופנים שונים שלא יהיה נמצא בדבריה דברים שהם סותרים זא"ז, אלא כל הדברים יהיו סומכין זא"ז ועומדים בדרך ישר, דעל כן קבל מרע"ה מסיני שצריך לכתוב ספר התורה בשרטוט, כי השרטוט הוא מישר הכתיבה של הס"ת שיהיו בדרך ישר להורות שכל דברי התורה צריך שיהיו עומדין בטעמן בדרך ישר שלא יהיה דבר זה נגדיי לדבר אחר, ולא יהיו דבריה אחד למעלה ואחד למטה אלא יהיו כולם בטעם ישר המיישר את הדברים כולם זע"ז, כמ"ש ועפעפך יישרו נגדיך

ובזה יובן רמז הכתוב כאן שופטים ושוטרים תתן לך' והיינו שופטים בהפוך אתוואן פושטים, ותיבת שוטרים בהפוך אתוואן שורטים, כלומר תתן בתורה הנקראת שער טעמים שהם פושטים המלבוש החיצון של דבריה, ומוציאים ומגלים הפנימי שלה, ועוד מצוהו שתעשו בה טעמים שהם שורטים את הדברים. כלומר מיישרים את הדברים שלה שיהיו עומדים זע"ז בדרך ישר, שלא ימצא בהם סתירה זה לזה, והשרטוט הוא מורה על הישרות כדאמרן, וזה תעשה ותתן בכל שעריך, דהיינו בכל דבריה מן בראשית עד לעיני כל ישראל, ובכל פסוקי נביאים וכתובים שגם הם נקראו שערים, כי כל תורה שבכתב נקראת שער להכנס בו לתורה שבע"פ

או יובן בס"ד שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך הכונה כי בגוף האדם יש איברים שים בהם שערים פתוחים שהם עינים ואזנים ופה וראש הגויה, ואלו האברים שיש בהם שערים היצה"ר מתגרה בהם, ונלחם שם עם גוף האדם יותר משאר מקומות שבגוף. ולכן צריך האדם לתת עליהם שופטים ושוטרים שהם כוחות המוח וכוחות הלב לשפוט אותם על כל המעשים אשר יוצאים ונולדים מהם, ובזה יבין תוקף העון אשר חטא בו על ידם ועד היכן מגיע ומה הוא מדרגת הרע שלו, ואלו השופטים והשוטרים שהם כחות המוח והלב לא יהיו שופטים את האברים האלה שיש בהם שערים בלבד אלא גם את העם הם שאר אברים שבגוף ישפטו אותם משפט צדק

ועוד נ"ל בס"ד, שופטים ושוטרים קאי על אותיות שם הוי"ה ושם אדנ"י, כי אותיות שם הוי"ה הם בחינת התפארת שנקרא משפט, וכמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב משפט עמודא דאמצעיתא, ולכן אותיות שם הוי"ה שה"ס