עוד יוסף חי תרפה

אלא ממקום הזול למקום היוקר, ולא ישלח סחורתו בדרכים שיש בהם שבוש ולסטים, אלא ישלח בדרך מיושב שקט ושאנן, ועם שיירה גדולה, ולא ימכור בהקפה לאנשים שאינם נאמנים ולא ישלח סחורתו בימות הגשמים אא"כ עושה לה כיסוי ועטוף נכון וכפול, וכן עזה"ד, כי הזוכה להצלחה טבעית צריך להזהר ולשמור ממונו מכל נזק טבעי, ואם אינו נזהר בזה הוא מפסיד בודאי, אבל יש אדם שזוכה להצלחה נסית, דאע"פ ששולח סחורתו מתקום היוקר למקום הזול וגם שולח בשבוש דרכים, וגם מוכר בהקפה לאנשים שאינם נאמנים, וכיוצא בזה, לא יהיה לו בעסקו שום נזק ודבר רע, כי זה הדין יתהפך לו לרחמים והשמאל לימין. וידוע כי הצלחה טבעית תהיה על ידי השפעה משם אלקים, ולכן אותיות אלקים עולה מספר הטבע, אבל הצלחה נסית תהיה ע"י אותיות שם הוי"ה ב"ה שהוא פועל למעלה מן הטבע, וכמ"ש בס"ד לעיל בפרשת וירא ע"ש

וז"ש. נתן תתן לו כפל הלשון לרמוז שתתן מצד הימין ששם מדת החסד, וגם מצד השמאל ששם מדת הגבורה, ששניהם יהיו בהסכמה אחת בנתינת הצדקה ולא תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, ולז"א ולא ירע לבבך בתתך לו, ר"ל ירע הלב שהוא בשמאל, אלא גם השמאל תהיה מסכמת שמתהפכת לימין כי בגלל הדבר שאתה נותן מצד הימין, וגם מצד השמאל שנעשה השמאל ימין תזכה שיברכך ה' אלקיך שם הוי"ה שהוא פועל למעלה מן הטבע שיהיה לך הצלחה נסית ולא תהיה השפעתך משתלשלת ע"י אותיות שם אלקים שהיא פעולה בטבע דוקא

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דידוע כי הפרנסה תמשך מבחינת שם הוי"ה במלואו שעולה ס"ג אשר המלוי שלו עולה מספר ל"ז, וכמ"ש בספר מדרש אליהו לעט"ר הרב מור אבי זלה"ה, על פסוק השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, והיינו יהבך מספר ל"ז השלך על שם הוי"ה הפשוט, ובזה נשלם מספר ס"ג. ואז הוא יכלכלך ע"ש, וחקרנו במ"א, בשלמא אותיות הפשוט של שם הוי"ה נשלמים במצות הצדקה, כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בפסוק והיה מעשה הצדקה שלום, והיה אותיות הוי"ה נשלם ע"י מצות הצדקה, אות יו"ד בפרוטה שנותן העשיר, ואות ה' בחמש אצבעות הנותן, ואות ו' בזרוע הנותן, ואות ה' אחרונה בחמש אצבעות המקבל, וכנז' בספר הלקוטים ע"ש. אך אותיות המלוי של שם ס"ג, במה יהיו נשלמים, וכתבנו דנשלמים בפיוס שמפייס העשיר את העני והפיוס הוא בדבור שהוא הבל היוצא מפיו, ומספר הבל הוא ל"ז שהוא מלוי שם ס"ג, גם הפיוס יוצא מן הלב שמספרו ל"ז, כי אותיות הלב עולה ל"ז והכל ענין אחד, נמצא אותיות הפשוט של הוי"ה נשלמים במעשה הצדקה, כמ"ש והי"ה מעשה הצדקה שלום, והיה אותיות הוי"ה, וכמ"ש מהרח"ו, והמלוי שהוא מספר הבל נשלם ע"י הפיוס שהוא הבל היוצא מתוך האדם, ובזה נשלם שם הוי"ה במלוי ס"ג, ואז ישתלשל שפע הפרנסה, וכמ"ש השלך על ה' מספר יהבך, ואז הוא יכלכלך בשם זה של ס"ג. וז"ש נתן תתן לו שתי נתינות שהם ממון מבחוץ ופיוס מבפנים, ולא ירע לבבך בתתך לו לומר, לא די לו שאתן לו ממון, אלא אטרח עמו לפייסו בדברים ג"כ, יען כי בגלל הדבר הזה, גלל עולה מספר ס"ג הנשלם ע"י הדבר הזה של הפיוס יברכך ה' אלקיך, ששם ס"ג הוא יכלכלך שברכה של הפרנסה ממנו תשתלשל

ועוד נ"ל בס"ד, כי עשיר אותיות אמצעיות שלו שהם נקראים לב השם שלו, כי כל אמצעי נקרא לב בכל מקום, וכמ"ש רז"ל על בהמ"ק שנקרא לב, בשביל שהוא אמצעי שממנו נתפשט העולם לארבעה צדדין, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דכל אמצעי נקרא לב, ואמצע שם עשיר הוא אותיות י"ש, לרמוז שהעשיר ע"י שנותן ממונו לצדקה זוכה לעוה"ב הנקרא יש, דכתיב להנחיל אוהבי יש, אבל מי שהוא עשיר ואינו נותן מן ממונו לצדקה יתהפכו אליו אותיות י"ש שהם לב של התואר שלו לרוע שתשתבר אות ש' לשני אותיות רק, ועם אות יו"ד אשר עמה תהיה צירוף ריק וצירוף קר"י, כי כיון שהוא ריק ממצות הצדקה יהיו דבוקים כוחות הרעות שנקראים בשם קרי, על שם מקרי הזמן הבאים ונעשים על ידם, אבל אם עושה בעושרו צדקות ישארו אותיות ש"י של תואר עשיר שיש לו, כמו שהם, וכמשמען שזוכה לנחלת יש של ש"י עולמות, ע"י מצות הצדקה שעושה בעשרו

נמצא בעשיר יש אותיות האמצעים שבו שהם לב שלו אותיות ש"י, ובעני לב אותיות שמו הוא אות נו"ן, ותצרף לב העני עם לב העשיר יהיה צירוף שי"ן שהוא מספר חמשה פעמים חסד שעולה שי"ן שהוא מספר ש"ס, ואז ישתלשל ברכה שלימה מן חמשה פעמים חסד שרמוזים בלב העשיר ולב העני שנכללים יחד, ויש בהם מספר ש"ס שהוא מספר חמשה פעמים חסד. ובזה יובן, נתון תתן לו להעני צדקה, ואז עי"כ לא ירע לבבך, כלומר אותיות לב שלך, שהם אותיות ש"י, לא יהיו לרוע להתהפך צירוף ריק וצירוף קרי, יען כי בתתך הצדקה לעני תהיה אתה לו להעני שתהיו חיבור אחד, שעי"כ יתחבר הלב שלך שהוא ש"י עם לב שלו שהוא יו"ד, ובזה יהיה צירוף שי"ן שעולה מספר חמשה פעמים חסד, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך, כלומר תתברך בשם הוי"ה שהוא בחסדים בכל מעשיך ובכל משלח ידיך בכל דייקא כי מספר כל עולה חמישים וחמשה חסדים כל חסד כלול מעשרה ספירות, שאין לך דבר בקדושה שאינו כלול מן י"ס כנודע, ונמצא בחמשה חסדים יש חמשים ספירות כמנין כל

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, אומרו נתון תתן בלשון כפול, והוא דאיתא בגמרא דשבת דף קנ"ו, מדשמאל נמי אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט הווי יתבי והוו קאזלן הנך אינשי לאגמא, א"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי, דטרק ליה חויא ומית, א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזל ואתי, אדיתבי אזל ואתי, קם אבלט שרי לטוניה אשכח ביה חד חויא דפסיק ושרי בתרי גובי, א"ל שמואל מאי עבדת א"ל כל יומא הוי מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ריפתא בהדי' והוה קא מכסיף. אמינא להו אנא קאימנא ומרמינא, כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא לכסוף, א"ל מצוה עבדת, נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה

ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דרבי עקיבא הויה ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילא לבי גננא (חופה) טריק לה חויא ומיתא, הוה דאיגה מלתא טובא, ההוא יומא שקלתא למכבנתא (נושקה של זהב שיש כמו טץ בראשה) ותחבה אותה בכותל ואתרמיה דאיתיב בעיניה דחויא, ובבוקר כשלקחה אותה היה הנחש נמשך והולך אחריה, כי כבר נהרג הנחש בזו, וא"ל רבי עקיבא אביה מאי עבדת, ואמרה לו שבערב בא עני ודפק על הפתח שהיה רעב, ובקש אכילה וכל אנשי הבית היו טרודים בהכנת הסעודה של הקרואים בחופה ואין שומע אליו, ולקחתי חלק אכילתי שהכינו והביאו לי לאכול ונתתיו לאותו עני, ואמר לה אביה מצוה עבדת, נפק רבי עקיבה ודרש וצדקה תציל ממות וכו' ע"ש

והנה על מעשה הראשונה כתבנו בחידושינו בס"ד על הגמרא הנז' דקדוק פשוט, כמ"ש שמואל לאותו האיש מצוה עבדת, פשיטה, ומה חידש, וגם הוא יודע בעצמו דמצוה עבד, ולהכי אחר ששאלו מאי עבדת, ספר לו כו"כ עשיתי, ותרצתי בס"ד, כי בלא"ה יש לדקדק מה שייכות למעשה זו גבי צדקה, והלא לא נתן צדקה אלא הראה את עצמו כאלו נתן ולא נתן כלום, ואין כאן צדקה