עוד יוסף חי תרפב

אמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים, ופרשתי בס"ד הכונה דידוע דארץ ישראל היא סוד המלכות הנקראת כן כי המלכות היא סופא דכלהו דרגין. ולכך נקראת כן, כלומר מושב של כל העשר ספירות והעולמות ולשון כן הוא מלשון כיור וכנו. ולכן גם ארץ ישראל מכונית בשם כן שהיא מושב אלקים. וידוע כי הארות הצריכים לה תמיד הם אורות מ"ו של מלוי שם הוי"ה ביודי"ן שעולה ע"ב והמלוי שלו הוא מספר מ"ו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בביאור מאמר רז"ל שאמרו כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל הוא בן עוה"ב, ופירש ארבע אמות ר"ל ארבע הארות של מ"ו, כי אמה עולה מספר מ"ו יע"ש. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש בשירת הים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך החלק התיבות לשתים וקרי בהו תביא מ"ו ותטע מ"ו בהר נחלתך היא א"י, וז"ש שלמה הע"ה בנה בניתי בית זבול לך הוה בהמ"ק, ועי"כ נעשה מכון לשבתך, כי תצרף מ"ו עם כן יהיה צירוף מכון שיאירו הארות של מ"ו במקום הנקרא כן, וכשיחטאו ישראל מוכרח שיסתלקו הארות של מ"ו, ישאר אותיות כן במכון כי ידוע שהחטא גורם סילוק ההארות וישאר המקום שהוא כן ריקם. כי הסילוק היא באורות ולא במקום, וז"ש לא תעשון כן לה' אלהיכם כלומר לא תחטאו שבזה יסתלקו האורות שהם מ"ו, וישאר רק כן שהוא מקום ריקם לבדו בלי הארות של מ"ו

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שערך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. י"ל אומרו באחד שעריך לשון יתר הוא. ועוד אומרו בארצך קשה, וכי מצוה זו תלויה בארץ היא, דודאי גם בחו"ל מחוייב שלא יאמץ לבבו ולא יקפוץ ידו מאחיו האביון. ונ"ל בס"ד, ע"פ מעשה באחד עני מאלו המחזרים על הפתחים, אשר הולך יחף ורגליו מלוכלכים בטיט שנכנס לבית עשיר אחד שחצרו וחדריו מרוצפים באבני שיש לבן זך ונקי וחשוב מאד, והיא דחק ונכנס לפני העשיר בחדר מושבו לקבל צדקה, כי היה ערום ועריה, וכשדרס על הרצפה נתלכלכה הרצפה בטיט שברגליו ויצעק העשיר בקול גדול עליו, ויכהו על הלחי באומרו, צא נבל כי לכלכת את הרצפה, ויצו למשרתיו להכותו ולגרשו חוצה. והעני עומד בכל כחו ולא רצה לצאת, ויאמר להעשיר המתן לי עד שאדבר עמך דבר אחד ואז אצא ויאמר דבר. ויאמר העני הנה כל יום אנחנו אומרים בשבח ברוך שאמר, ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות, נמצא אנחנו משבחים להשי"ת בשתים אלה שהוא מרחם על הארץ וגם מרחם על הבריות והאדם צריך שילמוד לעשות כמדותיו כל הקב"ה כמ"ש רז"ל מה הוא רחים אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, ועתה ראיתיך שלמדת ממדת הקב"ה לרחם על הארץ, כי צר לך מאד על שנתכלכה הארץ, דלכך קללתני וגם הכתני בעבוד הארץ. ואיך אתה פוטרני בלא צדקה, שהיה לך ללמוד ג"כ מחלוקה השנית של ברוך מרחם על הבריות, כן אתה בראותך אדם ערום ועריה ירעב צריך שתתן לו צדקה בשביל הכסות והמזון, ויבוש העשיר מדבריו ויתן לו. ע"כ

כן התורה רמזה מוסר זה להעשיר שנתן לו השי"ת ארך טובה הן לדירתו הן לכרמו ותבואותיו, והנה הוא חס על הארץ לעבדה ולשמרה ולנקות את הדירה מזבל ומכל דבר מאוס, והוא מהדר ומיפה אותה ושומרה מכל דבר המזיק לה, ואיך לא יחוס על בריה שהיא נאה כמוהו ובצורתו העשייה בצלם אלקים לכסותה ולזון אותה ולדחות מעליה כל דבר המזיק לה. והנה נודע ששני מיני אביונים הם הא' שאין ניכר בו העניות. כי לעיני הרואין הוא לובש מלבוש הראוי וחסרונותיו נודעים בביתו ובחומותיו, ויש עני שהוא מחזר על הפתחים שעומד אצל הפתח וצועק על רעבונו ועל חסרון לבושו וכסותו. שזה ניכר חסרון לעיני העשיר

ולז"א כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, כלומר יש לו יראת שמים שנחשב אחיך שדומה לך בצדקות וכשרות, אך מזלו הוא ברע שהוא מחזר על הפתחים שהגיע למצב זה, שיהיה דופק וצועק באחד שעריך לבקש צדקה ממך. ואתה רואה חסרונו בעיניך. הנה אתה תביט שעה זו בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, כמה וכמה אתה חס עליה לשמרה ולנקותה וליפותה ולהדרה, ואז עי"כ לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי האמר בלבבך, כמו שאני מרחם על הארץ אשר נתן לי השי"ת כן אני צרך לרחם על הבריות

כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעבטנו די מחסורו אשר יחסר. נ"ל בס"ד בהקדם מה שפרשתי בס"ד הפסוק במשלי כ"ח חכם איש עשיר בעיניו ודל מבין יחקרנו, והוא ע"פ מעשה בעשיר שהיה לו יראת שמים בכל ענייניו ורק היה קמצן מאד שלא היה נותן אפילו פרוטה לעני ויתחכם שלא ישא בכיסו מטבעות של נחשת ושל כסף אלא רק של זהב כדי שאם יפגע בו עני בשוק או בבית הכנסת לבקש ממנו צדקה יאמר לו שאין לו כסף בחיקו ואפילו פרוטה של נחושת כדי ליתן לך. והיה עני אחד מתלבט אחריו לבקש ממנו צדקה ולא יכול לו, והיא הבין בערמנות שלו. שאין נושא בכיסו מעות של כסף ושל נחשת אלא רק של זהב אך אינו יכול לבקש ולומר לו תן לי לירא זהב, כי תהיה שאלתו זרה בעיני כל הרואין, ויכול זה להשיב לו לא אתן לך זהב, ומי אתה שאתן לך זהב, ולא יבוש מן בני אדם אם יסרב ויאמר לא אתן לך, כי מי יתן זהב לעני המחזר ברגליו בין האנשים לבקש פרוטות, אך העני היה מביט ורואה כל יום בתפלת שחרית שמתפלל העשיר בבית הכנסת וראה כשהוא מגיע לפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. הן באשרי שקודם יוצר, והן באשרי שאחר תפלת העמידה היה מאריך בפסוק זה הרבה, ופותח שתי ידיו כלפי השמים בכל משך אריכות הפסוק הזה, וישאל העני מאיש אחד שהיה ריע לאותו עשיר, והיה מתפלל כל יום אצלו, למה העשיר הזה מאריך בפסוק זה ופותח ב' ידיו בו, ויאמר לו, זה מתחילתו לא היה עשיר ושמע מחכם א' כי פסוק זה אם יכוין האדם בו היטב ויאריך בו מסוגל הוא לעושר ופרנסה טובה, שיתעשר ע"י הפסוק הזה, וכן היה שנזהר כל יום לומר פסיק זה בכונה, ומאריך בו והועיל לו שנתעשר, ולכך הוא פותח שתי ידיו באמירתו כדי לקבל השפע מלמעלה בשתי ידיו ונתחזקה אמונתו בדבר זה, על כן הוא נזהר בו בכל יום ג"פ כיון דהיה לו נסיון בכך, ואחר שהוגד לאותו עני דעתו כל אותו עשיר שהיא מקבל כל יום שפע העושר ע"י אמירה וכונה של פסוק, ולכן הוא פותח שתי ידיו באמירתו כדי לקבל השפע בעת ההיא מן השמים אז נתחכם אותו עני ליקח מן העשור שני זהובים. מה עשה, בא בתפלת שחרית וישב כנגדו, וכשהגיע אותו עשיר לפסוק פותח את ידך ופתח ידיו. קפץ אותו עני ועמד לפני העשיר ופתח שתי ידו לקבל ממני צדקה, וזה העשיר בראותו כך הרגיש בדעתו כי עתה א"א שלא יתן צדקה לתוך ידו של עני שאם לא יתן יפסיד, שגם מן השמים לא יהנו לו שפע בפתיחת ידו שהם פתוחים לקבל השפע באמירת הפסוק זה. כי יאמרו בב"ד של מעלה כמו שזה ראה לעת עתה יד העני פתוחה לפניו ולא נתן בה כלים בדין הוא שגם לידו הפתוחות לא ניתן כלום, והיה בנו יושב אצלו, והוכרח לומר לבנו שיתן שתי פרוטות נחשת לשתי ידים של העני הפתוחות והוצרך לומר לבנו מפני כי הוא לא יש לו פרוטות נחושת בכיסו. ועוד כי ידיו עודם פתוחות, כי לא גמר הפסוק עדין ולא יכול