עוד יוסף חי תרעט

אלא נשארו כל הטובות אצלם, כי הדין הוא באומר בלשון אם התנאי בטל והמעשה קיים, ואם היה אומר בלשון על מנת אז לדעת הרמב"ם ז"ל היה מועיל התנאי והמעשה בטל

וכן נמי תמצא אח"ז ששנה התנאי ועשאו מחדש דג"כ לא אמרו בלשון על מנת אלא בלשון אם, דכתיב אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמכם וכו' וכללות הטובות האלה אשר זכר בתנאי כבר עשאם להם כבר, וכנגד המטר שהוא מים פשוטים הוא המטיר להם להם מן השמים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והיה זה קודם מתן תורה וקודם תנאי הראשון, גם מ"ש כאן ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כבר יש אצלם כל זה כל משך מהלכם במדבר, דארז"ל כשניתן להם הבאר היה כל נשיא שורט במטהו שריטה א' והיתה השריטה נעשית נחל יוצא מן הבאר עד שבטו, ועל הנחל ההוא יעלה כמה אילנות וזרעים, הרי יש בידם זה קודם תנאי של אם בחקותי. ומ"ש ואכלתם לחמכם וישבתם לבטח היה זה להם, ומ"ם והשבתי חיה רעה מן הארץ, היה זה להם שהענן היה הולך לפניהם ומסיר ועוקר כל נחשים ועקרבים וחיות רעות, וכן ונפלו אויבכם לפניכם לחרב כבר עשה זאת להם תכף ביציאתם ממצרים במלחמת עמלק, דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וכל אלה הטובות עשה להם קודם תנאי של אם בחקותי, וכיון דאמר בלשון אם התנאי בטל והמעשה קיים

וז"ש ועתה ישראל ראה, ודקדק מה ה' אלקיך שואל מעמך, ר"ל דקדק בלשון שהוא שואל מעמך בתנאים שהתנה עמך שלא אמרם בלשון על מנת אלא אמרם בלשון אם, וזהו כי אם ליראה את ה', אם דייקא, כלומר חותם בלשון שהתנה על היראה, כדי שאם תחטאו לא תאבדו ולא יסלק טובותיו מכם כדין ע"מ, דהתנאי קיים והמעשה בטל, אלא אמרם בלשון אם, דאז התנאי בטל והמעשה קיים

ובזה יובן בס"ד לפרש הפסוקים בישעיה, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת וכו', והכונה כי היו ישראל מתאוננים ודואגים בחשבם דאחרי חטאם גם אם יעשו תשובה הסתלק מהם כל הטובות של הגשמיות ושל הרוחניות אשר נתנו להם מהשי"ת. מפני שעשה השי"ת תנאי עמהם בתוכחה הן בשל בחקתי והן בשל כי תבא, אם תשמעו כו"כ טובה תקבלו, ואם לא תשמעו כו"כ פרעניות יפגעו בכם ואסלק שכינתי מביניכם ואסתיר פני מכם, וכיון דעברו על התנאי ראוי שיהיו בטלין כל יעודים הטובים, וז"ש למה תאמר וכו' כיון דנסתרה דרכי מה' שעברתי על תורתו ומצותיו ראוי כי מאלקי משפטי יעבור, לקיים משפט כתוב בדבר התוכחות ולהפסיד היעודים הטובים, ועל זה בא הנביא להשיב להם, הלא ידעת אם לא שמעת, ר"ל התנאי של לא שאמר אם לא תשמעו לי כו"כ יהיה בכם, ידעת דלכך אתה דואג מן הפרעניות הכתובים בזה התנאי של לא תשמעו, וכי אם לא שמעת בתמיה, כי הלשון של אם דנקיט רחמנא בתנאי שלא אמר לשון על מנת אלא לשון אם, וכיון דאמר לשון אם למה אתה דואג מן הפרענות של התוכחה שהוא העדר הטוב והשגת הרע, והלא בלשון של אם הדין הוא התנאי בטל והמעשה קיים, וכבר קדמה המעשה לתנאי, על כן ושמחת בכל הטוב

פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. י"ל תיבת היום נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד, דידוע חקירת המפרשים ז"ל, איך ישראל מתקיימים בעולם אחר שאמר הקב"ה עליהם הקללות אשר בתוכחה של בחקותי וכי תבא, דאע"ג דנאמרו על תנאי אם לא תשמעו לא פלטי מכל הקללות, אע"פ שהם עושים רצונו של מקום ויש בהם צדיקים גמורים בכל דור ודור, דהא קי"ל קללת חכם אפילו על תנאי פועלת נזק, וכ"ש מ"ש הקב"ה, ותירצו דאיתא בזוה"ק כל קללות האמורים בתוכחה יש בהם פירוש של ברכות, דאם ישראל עושין רש"מ יתקיימו בהם כל הקללות כפי פירוש של הברכות, ונמצא דאין כאן קללות מעיקרא. גם ידוע מ"ש רז"ל שהשמש נקרא בשם יום, גם ידוע מ"ש הראשונים ז"ל ע"פ טעמו וראו כי טוב ה' כי מן השמש מוכח שהרע של כל דבר הוא נעשה מצד האדם, אבל מאת ה' לא תצא הרעות, ודבר זה יש לו דוגמא בשמש, כי הבריא יתענג באור השמש, וחולה וכואב עינים ונזק מאור השמש, נמצא השמש יש בה שני הפכיים בנושא אחד, שהיא טובה לזה ורע לזה, והרע הוא מצד האדם אבל הקב"ה ברא את השמש טוב, וכן הקללות אשר בתוכחה הנה הקב"ה אמרם בתורת ברכות, ואם יחטאו יתקיימו הדברים בהם בתורת קללות, וז"ש, ראה אנכי נותן לפניכם דברים בתוכחה שהם דוגמת השמש הנקרא יום שים בו שני הפכיים טובה לבריא ורע לחולה, כן אני נותן הדברים שהם ברכה וקללה, שיש בהם פירוש של ברכה ופירוש של קללה, כי מאתי יצאו הדברים האלה בתורת ברכה, אך לחוטאים יתקיימו הדברים בתורת קללה, דוגמת השמש שהיא עונג טוב לבריא, ונזק רע לחולה, ופירש דבריו ואמר את הברכה אשר תשמעון וכו'

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דהיום קאי על השמש שנקראת בשם יום, שהאדם ילמוד ממנה מוסר השכל בראותו שהשמש בקיץ שמתחיל מן ניסן ראש חדשים לווה מן הלילה ופורע בימי החורף ואינו גוזל להיות לוה אינו משלם, וכן האדם ילמוד נאמנות מן השמש כי האדם לוה מהקב"ה שפע מזון וחיים ע"מ לשלם בקיום תורה ומצות ומע"ט, וכמ"ש בספר מדרש שמואל כמאמר התנא באבות החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל מי שירצה ללות יבא וילוה, וזה מוסר גדול לאדם הלוה מהקב"ה חיים וטובה ומזון בעוה"ז בעבור שהוא ישאר בצדקתו עד יום מותו ולא יחטא שצריך להיות משלם הלואתו כשמש שהוא לוה ומשלם, וכל זה הוא בברכה דהיינו שלוה מהקב"ה שפע מזון וטובה וחיים ע"מ לשלם בעבור זה בעסק התורה וקיום מצות עשה ומדות טובות

וכן נמצא דבר זה של הלואה ותשלומין בענין הקללה, דהיינו אם חטא אדם בעונות שיש בהם חיוב מיתה וכרת שצריך למות בעבורם תכף ומיד בעוה"ז, ולא נשאר לו חיים בעוה"ז כדי לעשות בהם תיקון ותשובה להשלים החסרון ולבנות החרבן שהחריב בקדושה בעונות אלו הנה הוא לווה מהקב"ה חיים בעוה"ז שיתן לו חיים בעוה"ז כדי שיחיה ויעשה פרעון להשלים החסרון, ולבנות החרבנות שהחריב ע"י תשובה ותענית ועסק התורה שג"כ יהיה לוה ומשלם, כמו השמש שהוא לוה ומשלם, וכן הוא ישלם בעשיית התיקון בתשובה, ועסק התורה ובתענית ולא יהיה לוה החיים בעוה"ז בעבור התשלומין ואינו משלם

נמצא יש לאדם שני מיני עסקים בעוה"ז שצריך להיות לוה בעבורם מהקב"ה מזון וחיים וטובה בעוה"ז, והם הא' הוא שעוסק כדי ליטול ולנחול חלק בעוה"ב, וגם כדי ליקח חלקים של נ"ק השייכים לנשמתו להשלימה בהם, וזה העוסק א"א לעשותו אלא בעוה"ז במשך הימים, ואם לא יתן לו הקב"ה חיים ומזון בעוה"ז כפי השיעור שצריך לו א"א לגמור העסק הזה הן ליטול חלקו השלם בעוה"ב, הן להשלים נשמתו בכל חלקיה השייכים לה, וזה העסק מכנהו הכתוב כאן בשם ברכה,