עוד יוסף חי תרעו

בבתי הספר והצלחתי בעסק זה, ובימים מועטים נעשה אצלי קרן מאה דנרים וחשבתי בדעתי לעכב השבת הגזלה עד שארויח עוד ואשלם להמוזג בעל השכר ההוא, ואז במקום עשרה דנרים של כסף שחשבתי אשלם לו עשרה דנרים של זהב והייתי עוסק במסחר והיה לי הצלחה גדולה עד שעלה בידי קרן של אלף דנרי זהב, וחזרתי ועכבתי ההשבה של עשרה דנרי זהב שחשבתי בדעתי ואומר אשלם במקום עשרה דנרי זהב מאתים דנרי זהב, לכך עכבתי ההשבה עד שיהיה בידי עושר הרבה, וכאשר חשבתי כן היה שההצלחה היתה עולה בידי ברבוי מאד, ואחר שנתעשרתי ונעשה בידי עושר יותר מעשרים אלף דנרי זהב, אמרתי עתה הגיע העת לקיים את נדרי אשר נדרתי לשלם להמוזג ההוא מאתים דנרי זהב בעד שני דנרים של כסף אשר גזלתי ממנו, וציירתי בדעתי לעשות התשלומין האלה באופן זה, והוא כי אני אחר שנתעשרתי הייתי נחשב עשיר בעירי יותר מכל עשירים אשר בעיר, ולכן עשיתי הזמנה לכל העשירים שבעיר לסעודה גדולה אשר הכינותי בביתי, ואזמין גם את רבי הזקן עמהם, ואזמין עוד גם לאותו בעל השכר עמהם, והזמנה זו היתה לפלא בעיני המוזג ההוא, כי במה נחשב להיות נקרא לסעודה אצל עשיר כמוני עם עשירים ונכבדים שבעיר, והיה בוש לבא, ובע"כ בא מפני הכבוד, ואכל עם הקרואים, ואחר שגמרו הסעודה וקמו ללכת, אמרתי בלחישה לאותו המוזג וגם לרבי שישארו אצלי כי יש לי דברים לדבר עמהם, ולא יצאו מן הבית עם הקרואים, ואח"כ הבאתי אותם לחדר שלי, וקודם שדברתי דברי אמר לי המוזג פלא גדול יש לי על הכבוד שעשית לי בזה היום, לכן אבקש ממעלת כבודך שתודיעני טעמו של דבר, ואענהו טובה היא שאלתך ובעבור כן הבאתי אותך לחדר שלי עתה, ושמע נא את אשר אני מדבר, ואספר המעשה כולה ותהי לפלא גם בעיני רבי כי לא ידע בערמה אשר עשיתי בגניבה של שני דנרים אשר גנבתי, ואחר שגמרתי המעשה כולה הוצאתי מחיקי שני דנרים כסף ואתן להמוזג ואומר לו הא לך שני דנרים אלו אשר גנבתי מאתך, ואוציא כיס אחד שיש בו מאתים דנרי זהב שהיה מוכן ומונח בחיקי ואמסרהו להמוזג ואומר לו, הא לך מאתים דנרי זהב אשר נדרתי לשלם לך תוספת על הגזלה שגזלתי, ואלו הדנרים של זהב יועילו לכפרת עיני שחטאתי בגניבה, ועל אשר אחרתי לעשות התיקון הזה כמה שנים, ויסלח לי השי"ת המרבה לסלוח. ע"כ המעשה אשר קרני

ועתה אדוני הגד נא לי אם כנים הדברים שאומרים ברמז גימ"ל דל"ת שהוא לרמוז גניבה מביאה דלות, איך הגניבה שגנבתי הביאה לי הצלחה גדולה ועושר רב, וברגע הראשון עשתה פרי, כי אחר הגניבה בדינר הראשון שלקחתי צלוחית של שכר בדינר המזויף עלתה בידי ההצלחה שלא הרגיש המוזג בזיוף הדינר ונתן לי השכר, גם אחר שלשה רגעים לקחתי ממנו בערמה דינר הטוב, ומאז ועד עתה אותם שני דנרי הכסף שבאו בגניבה עשו פירות ופירי פרות עד שהגעתי לעושר רב וכבוד גדול שאני עומד בו עתה

ויען החכם ויאמר לו, הנה בפעם הראשונה אשר הצלחת ליקח צלוחית היין בדינר המזוייף, סיבת הדבר היה זה, מפני כי הן אמת הדבר שעשית הוא עון וגניבה, אך אתה חשבת שאתה עושה מצוה בזה הדבר להחיות נפש רבך, ולא היה לך פניה של הנאת עצמך שלא חשבת שתקח מרבך דמי השכר, על כן מאחר כי בלבבך עלה כונה של מצוה לכך הצלחת ולא עשתה העבירה של הגנבה פועל רע במעשיך לסתור מטרת לבבך, ונעשה לך נס שלא הרגיש המוזג בדינר המזויף, אך בערמה השנית שמלאת הצלוחית מים ועי"כ קבלת מן המוזג דינר כסף, לא היה לך בזה כונה של מצוה, אלא אתה עשית הערמה בצלוחית כדי לגנוב מן המוזג דינר הכסף, אמנה מאחר שתכף ומיד באותו היום נתחרטת על מעשיך והסכמת לעשות תיקון להשיב את הגזלה בלי שום תפונה, ואשר איחרת מעשה התיקון של ההשבה, הייתה כונתך לטובה כדי לשלם בעד גזלת שני דנרי כסף מאתים דנרי זהב, לכך הרע הנגזר מן השמים על כל דמים הבאים לאדם באיסור גזל וגניבה שלא יצליחו הבעלים בה, וכמ"ש על גימ"ל דל"ת שהוא גניבה דלות, הנה גזרה זו נסתלקה מעל שני דנרי הכסף שבאו לידך בדרך גניבה, ולא עשתה גזרה זו פועל בעסק שלך אלא אדרבה שרתה ברכה בעסק שלך, כי כונתך שהיתה לטובה דחתה גזרה זו מעליך, ואדרבה הביאה אך ברכה והצלחה כי גלוי וידוע לפני הקב"ה טוב לבך בדבר ויודע שאתה תקיים מחשבתך הטובה אשר חשבת, וכאשר הוכיח סופך על תחלתך

נמצינו למידין מכל הנז"ל דכל מה שיעשה האדם הן בטוב הן להפך, אין גוף המעשה עיקר אלא העיקר הוא מה שהלב מכוין וחושב בה, דאם גוף המעשה ההיא מצוה גמורה, והכונה שבלב אינה טובה, הרי זאת המעשה נמאסת לפני הקב"ה, ואם גוף המעשה הוא איסור, והכונה שבלב שהיה לו במעשה ההיא היא טובה ונכונה הרי זאת היא רצויה לפני הקב"ה ונותן שכר לאדם בעבורה, וכמו ענין אהרן הע"ה בעגל, וענין יעל עם סיסרא, וכמו ענין מעשה הנפלאה הנז"ל, שהסביר לו החכם אשר כונת לבו הטובה היא סובבה לו ההצלחה מתחלה ועד סוף ודחתה מעליו הפורענות הגזירה על הממון שבא לאדם בדרך גניבה

ובזה יובן וידעת עם לבבך, פירוש האדם צריך לשום ידיעתו ובינתו בכל העניינים שלו לדעת איך הם עומדים, ואיך נעשים, ואיך באו ואיך יהיו לעתיד ואיך יתנהג בהם, ובהנולדים מהם, אך לא ישים עיקר ידיעתו ובינתו בגוף המעשים הנעשים בגלוי, אלא עיקר ידיעתו ובינתו תהיה עם העולה והנמצא ומתהוה בלבבו דהיינו במחשבה ובכונה שתעלה בלבב שלו, כי יזדמן גוף המעשה רע וכונתו בה היא לטובה אז נחשב גוף המעשה הרע ההיא בכלל המצות, וכן להפך אם גוף המעשה טוב, והכונה שבלב רעה נחשב גוף המעשה בכלל רעות, ולז"א עם לבבך ר"ל עם העולה בלבבך באותו החלק תהיה הידיעה והתבוננות שלך שבזה תדע אם אתה צדיק טוב וישר או להפך, יען כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, פירוש אם האדון שלח את עבדו לבית פ', ויש שני דרכים לפניו וצוהו לא תלך בדרך זה אלא בדרך האחר ועבר על דבריו והלך בדרך אשר צוהו שלא ילך בו, הנה אע"פ שהיתה הליכתו זו לטובה שנולד טובה גדולה מזה הדרך שהלך בו, עכ"ז אדוניו יכעיס עליו ויענשהו שעבר על דבריו, אבל אם היה כזאת במצות האב שצוה לבנו ועבר על דבריו והלך בדרך שצוהו אביו שלא ילך בו ונולד מהליכתו טובה גדולה ישמח האב, יען כי האב כל מה שיצוה לבניו לעשות כו"כ אינו מצוהו בעבור טובת עצמו אלא בעבור טובת הבן, וכיון שנעשה טוב ממעשה הבן אע"פ שעשה הפך מצות אביו ישמח האב כי נחשב בזה עשה רצון אביו, יען שמטרת רצונו של אב הוא שיצא פועל טוב ממעשה בנו, וכיון שיצא פועל טוב הרי נעשה בזה רצון האב

ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. נ"ל בס"ד דראיתי להגאון דברי שאול ז"ל בפ' ואתחנן דף קכ"ג שכתב אמרתי דבר