עוד יוסף חי תרעד

הודוי כאשר אמרת, והתחיל לומר אנא ה' או"א וכו' אבל חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו, ויאמר השמש הם, כי כבר הוצאת עתה שם רע בזה הודוי, דאיך תאמר על אבותיך שחטאו בכל אלו מיני עונות שאתה פורט אותם על עצמך, הרי הוצאת שם רע על בתולת ישראל. וינצח השמש את האורח בדבר זה, ושלם לו האורח כנהוג

והנה בדרשות חקרנו בס"ד איך פרעה ומצרים לקו ושלמו, והא אין אדם לוקה ומשלם, ואמרתי כי פרעה ועמו הוציאו שם רע על בתולת ישראל, כי אמרו אם בגופם שלטנו בנשותיהם לא כל שכן, ובזה פרשתי בס"ד מ"ש פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם איתם מסבלותם, והוא כי פרעה הוציא שם רע באומרו אם בגופם שלטו בנשותיהם לא כ"ש, ולכן בא לומר על שונאיהם של ישראל יש בהם כמה ממזרים ח"ו שהם בנים של המצריים, ואיך תאמרו שלח עמי ויעבדוני שאתם באים להוציא את הכל, וז"ש יש בהם רבים עתה נחשבים עם הארץ שהם ממזרים ח"ו ונחשבים עם הארץ שהם בניהם של המצריים שנתעברו הנשים מן המצריים ח"ו והולידום, ואיך תשבתו אותם מסבלותם, מאחר דאיכא בה תערובת זו ואין נכרים, ולכן כיון דפרעה ועמו הוציאו שם רע על בתולת ישראל, לכך לקו ושלמו כדין מוציא שם רע דלוקה ומשלם

ובזה יובן בס"ד, הטעם מ"ש הכתובים על העכו"ם לעתיד שיהיו לוקין ומשלמין, דהגידה הנבואה שגם ממונם יקחו אותו ישראל, וקשה והלא אין אדם לוקה ומשלם, אך הענין הוא כאשר בארנו הטעם במצריים דלקו ושלמו בשביל שהוציאו שם רע עליהם, כן הענין בזה, כי העכו"ם מוציאין שם רע על ישראל, דכתיב סורו טמא קראו למו, וטומאה זו הוא טומאה של זנות, כי הכתוב קורא את הטומאה בסתם, וכמ"ש בפרשת סוטה ונסתרה והיא נטמאה, וקנא את אשתו והיא נטמאה, וכן וקנא את אשתו והיא לא נטמאה, וכן כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, הרי הזנות קרי ליה בשם טומאה בסתם, ולכן אומרו כאן סורו טמא קראו למו היינו מוציאים עליהם שם רע בטומאה של זנות, ודבריהם ג"כ בנויים ע"פ הקל וחומר הנז' שאומרים אם בגופם שלטו בנשותיהם לא כ"ש, ולכן ארז"ל שאמרו ישראל על העכו"ם עשאוני כעוברת על דת, ולכן בדין הוא שיהיו העכו"ם לוקין ומשלמין, ולכן כתיב כימי צאתך מארץ שלקו ושלמו, כן אראנו נפלאות לעתיד

ובזה יובן הכתוב כאן, כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, ר"ל שנעשה להם רבנות ושלטון הוא ממני מסבתי, כי עונות ישראל הם גרמו שיהיה לאויביהם רבנות ושלטון, וזה דבר קשה כי אך לעתיד יתהפך הענין שיהיו ישראל שולטים בהם, ועוד שנית יש דבר תימא ופלא בהבטחת הנבואה שמגדת שיהיו ישראל שרויים ונוטלים ממון העכו"ם ההם, והלא דין פשוט הוא דאין אדם לוקה ומשלם, וכיון דהם לוקים איכה אוכל להורישם ליקח ממונם ג"כ, ועל זה אמר זכור תזכור את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה וכו', כלומר יש שני זכירות שהם שני תשובות לשתי שאלות אלה שאתה שואל ומתקשה בהם, והיינו שתזכור את אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, שהם בתחילה נתגברו עליכם מסבתכם, ועכ"ז סוף דבר הציל ה' אתכם מידם ונתגברתם עליהם, והרי זו תשובה על מ"ש רבים הגוים האלה ממני, ר"ל מסבתי, ועוד תזכור ענין זה שנעשה לפרעה ומצרים שלקו ושלמו מטעם שהוציאו שם רע עליהם, שבזה תתיישב תמיהתך על העכו"ם איך יהיו לוקין ומשלמין שגם בהם תמצא ענין זה של מוציא שם רע כי גם הם הוציאו שם רע כאשר הוציאו פרעה ומצרים וקל וחומר אחד הוא אצלם, לומר אם בגופם שלטו בנשותיהם לא כ"ש

ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם מהומה גדולה עד השמדם. נ"ל בס"ד, ענין מהומה גדולה דנקיט הכא הוא כי ידוע שתיבת מה יש בה שני פירושים א' לשון מיעוט, כמו ונחנו מה, וא' לשון רבוי, כמו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, והצדיק אינו נחשב כלום אלא עד שיתפוס שני מידות אלו של מה ומה, דהיינו בענינים הרוחניים של תורה ומצות יראה עצמו מה לשון מיעוט ולא יסתפק במה שיש לו, כי יראה הכל מועט הוא, אבל בעניינים הגשמיים שהם של ממון ונכסים וטובות עוה"ז יראה עצמו מה לשון רבוי, שהמעט שיש לו יראה בעיניו רב, ויסתפק במועט ויהיה שמח בחלקו, וממילא לא יהיה להוט אחר עוה"ז, וא"כ שני מידות הפכיים שיש בתיבת מה צריכה להיות אצל הצדיק, ועי"כ יהיה שלם בצדקתו, משא"כ אם יהיה לצדיק מדת ההסתפקות גם בענינים הרוחניים אין זה שלם, וכן להפך, אין זה שלם

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב מ"ש על הצדיק והיה כעץ שתול על פלגי מים, שאם תחלוק מספר מים לשני חלקים יהיה מהם ב"פ מה, שצריך הצדיק להיות לו מדות מה הפכיים, כאן לשון מעוט וכאן לשון רבוי, ולא יהיה משמעות אחת של מה ברוחניות ובגשמיות בהשוואה אחת

ולז"א ונתנם ה' אלקיך לפניך, כלומר שתהיה צדיק גמור שתראה הנס בעינך כי יתנם נגפים לפניך, וכל העושים לו נס בזכותו זוכה ורואה בניסו, אך צריך שתהיה צדיק שלם בשני משמעות של מה ולא די להיות לך משמעות אחת של מה להיות שוה בכל, וכיון שיש לך שני משמעות של מה ומה, אז תזכה לשבר אויביך והמם מהומה גדולה כנגד מדת מ"ה ומ"ה הפכיים שיש לצדיק בעניינים של רוחניות ושל גשמיות

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום השמרון לעשות. נ"ל בס"ד דקדוק תיבת כל, כי ידוע אותיות מצוה הם אותיות שם הוי"ה, כי י"ה בא"ת ב"ש הוא מ"צ וידוע כי בארבע אותיות שם הוי"ה רמיז ד' חלקים של עבודת הבורא יתברך, דהיינו המעשה בה"א אחרונה והדבור שהוא הקול הוא באות וא"ו, והכונה באות ה"א ראשונה, ומחשבה באות יו"ד, והאדם צריך לשמור ולקיים ארבעה חלקים אלו בכל מצוה ומצוה, לפיכך אותיות שם המצוה הם כנגד אותיות שם הוי"ה שרמוז בהם שלימות ארבעה חלקים של העבודה, ולז"א כל המצוה אשר אנכי מצוך היום כל דייקא, דהיינו על הרמז הרמוז בכל אותיות המצוה שהם ארבעה חלקים הנז' תשמרו לעשות

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בגמרא בחולין ע"ל ואכרה לי בחמשה עשר כסף חומר שעורים, ולתך שעורים, אין כירה אלא לשון מכירה. בחמשה עשר כסף זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים, כסף אלו צדיקים חומר שעורים ולתך שעורים, אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם, כי חומר הוא שלשים סאין, ולתך חצי חומר שהוא ט"ו סאין, ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל, ואם שלשים בא"י, וט"ו כאן, כשהוא אומר ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' הוי אומר שלשים בא"י וט"ו כאן ע"כ. ופרשתי בס"ד בחדושי אגדות טעם לחלוקת המספר הזה בא"י ובחו"ל, כי ישראל בהיותם גדורים באיסור ערוה הם קדושים שנשפעים ונאחזים בשם י"ה אשר בפשוטו עולה מספר ט"ו, ובמלואו כזה יו"ד ה"א עולה שלשים, ולכן בא"י שמעלתה גדולה שמאיר בה שם י"ה במלואו שהוא מספר שלשים ימצא