עוד יוסף חי תרעג

שתהיה בשניהם, אינה הולכת לאבוד, אלא נולד ממנה נשמות הן בזמן העיבור הן בזמן היניקה מכל ביאה וביאה נולד נשמה אחת, אך בתנאי שיהיה בביאה ההיא הזרעה שראוי להיות נוצר ממנה ולד, דהיינו שיהיה הזרע חם וגם יורה כחץ, אבל אם ההזרעה אינה חמה שאין ראויה להוליד ממנה ולד לא יהיה נולד ממנה נשמה

הנה כי כן בא הכתוב לברך את איש ישראל בזה שלא יזדמן בביאות שלו שבא על אשתו הן בזמן העבור הן בזמן היניקה הזרעה קרה הן בשלו הן בשל אשתו, שבזה תלך הביאה ההיא לאבוד שלא יהיה נוצר ממנה נשמה אלא תמיד בכל ביאה יהיה זרע היוצא מן עין המים שלו חם, וזרע אשתו הבא מן עין המים שלה ג"כ חם כדי שלא תהיה שום ביאה הולכת לאיבוד, ולז"א לא יהיה בך עקר ועקרה, חלק תיבת עקר ועקרה לשתים וקרי בה ע' קר ע' קרה, ואות ע' רומז על עין המים שמשם יוצא הזרע לא יהי' בזכר קר ובנקבה קרה, דאז אין נולד מן הביאה ההיא נשמה ותלך לאבוד אלא יהיה תמיד זה חם וזו חמה, שבזה תהיה הביאה ראויה להיות נוצר על ידה נשמה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל, בסוד הפסוק כולו סג יחדיו נאלחו, דשם ס"ג הוא בבינה שהיא גבורה עלאה דבה תליין הדינין ולכן בזו הבחינה של שם ס"ג היה ביטול המלכים, וז"ש הכל ס"ג יחדיו נאלחו כי בשם ס"ג היה כל הביטול וס"ג עצמו מורה על זה שהוא מלשון נסוגו אחור עכ"ל, וידוע מחמת שהיה שבירה וביטול בבחינת ס"ג נתהוו הקליפות ומזה נתגברו אומות העכו"ם למטה בארץ דהא בהא תליא, ולכן נרמז מספר ס"ג בר"ת חמשה גליות שבהם נכללים כל השבעים אומות שהם בבל מדי יון אדום ישמעאל, דר"ת שמותם הוא מספר ס"ג לרמוז שהם יונקים ונזונים מחמת השבירה הנעשית בס"ג, וז"ש ואכלת את כל העמים קרי בה ה' עמים שהם בבל מדי יון אדום ישמעאל אשר הם יונקים מן הקדושה דשם ס"ג הרמוז בר"ת של שמותם, הנה לעתיד תסתלק יניקה זו שהיתה אצל ה' עמים הנז', ותחזור לישראל דוקא ובזה פרשתי רמז הכתוב וינקת חלב גוים ושד מלכים תנקי שהבטיח השי"ת לישראל, על זה לעתיד, ועוד אמר כאן לא יהיה באותו זמן בך עקר ועקרה, רמז לפלוני ופלונית שהם ס"מ ולילית שהוא עקר והיא עקרה, דאמרו בזוה"ק אל אחר אסתרם ולא עביד פירין וכתיב לא יהיה בך אל זר, ר"ל לא ישלטו בך פלוני ופלונית שהם עקר ועקרה, ולא מבעיא בנפש המשכלת שלך אלא גם בנפש הבהמית הנקראת כח הגוף לא ישלטו, ולז"א ובבהמתך

והסיר ה' ממך כל חלי. נ"ל בס"ד, ידוע שכל תאוות רעות של העבירות נמשכים מן הנוקבא דקליפה, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הפסוקים, ונודע כי בנוקבא דקליפה כתוב בקהלת סימן ז', ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה, פירוש האשה הידועה שהיא נוקבא דקליפה, מצודים, הם מצודות של כל העבירות כולם, כי לכל מין אחד של עבירה יש בו מצוד בפ"ע, אבל חרמים הם של עבירה דזנות דוקא, כי אע"פ שהוא שם אחר שהוא ענין ניאוף יש בו מינים הרבה ומדריגות הרבה, ופלונית שהיא נוקבא דקליפה עושה לכל מין ניאוף חרם בפ"ע לצוד בו נפש האדם, ונקרא זה בשם חרם, כי הנאת הזנות מתעוררת מכל רמ"ח איבריו, כי בהנאת העבירה של הזנות מרגישים כל רמ"ח איברים של הנואף, ולכן דקר פנחס את זמרי הנואף עם הארמית ברומח, דכתיב ויקח רומח בידו, וקרינן רמ"ח, ולכך לרשתות של מיני עבירות דזנות קראם חרמים

והנה לעתיד כל המצודות של מיני עבירות יתבטלו, כי היצה"ר יתבטל, וממילא גם מצודות שצד בהם הבריות יתבטל, אך החרמים שהם של עבירות דזנות אע"פ שיתבטלו, עכ"ז כח שלהם לא יתבטל כולו, יען כי צריך שישאר כח תאוה אצל בני אדם, שעי"כ יעשו פריה ורביה וביאות המותרות שהם בנשים שלהם להוליד נשמות, נמצא חרמים של איסור בטלים, ושל היתר נשארים, והרמז של ענין זה הוא, כי מן חרמים האמורים בפסוק דקהלת הנז' הנאמר בנוקבא דקליפה יסתלק אות ח' הרומזת לקליפה וחלק הרע בסוד בני חית כנז' בשער מאמרי רשב"י, וישאר אותיות רמים, הרומזים לחלק הטוב שהוא נוהג ברמים, דהיינו בקדושה, אבל המצודות של שאר עבירות כולם יתבטלו ולא ישאר מהם כלום

גם ידוע מ"ש בהבטחות של העת"ל בזכריה סי' יו"ד, ועבר בים צרה והכה בים גלים והובישו כל מצולות יאור והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור, ופרשנו במ"א ועבר בים צרה, שיעביר צרת הגלות על ידי ים היא הבינה שממנה החירות כנודע, ויש בה חמשים שערים כמנין ים. וגם עוד והכה בים היא הבינה, גלים אלו אומות העכו"ם שנקראים בשם גלים כמ"ש במאמרי רבב"ח, יכם ע"י הארת חמשים שערי בינה, כי היא גבורות מתערין מינה כנודע, וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ופרשו בזוה"ק נו"ן פלאות, דהיינו מצד חמישים שערי בינה. והובישו כל מצולות יאור, פי' מצולות הם מלכות דקליפה, ולפי שהיא חלוקה לשתי חלוקות, קרי לה מצולות לשון רבים. ומעוט רבים שנים, ויאור הוא יסוד דקליפה דעשיה, אבל המצולה היא מלכות דקליפה דעשיה. והורד גאון אשור, הוא הוד דקליפה, ושבט מצרים יסור, הוא נצח דקליפה

ולפי האמור דמצולה היא מלכות דקליפה, וזו מוכרח שיש בה חלק טוב שיונקת ממנו, ומוכרח שיש לו רמז באותיות שמה, הנה הוא רמוז באות ל' דמצולה, כי אות ל' הוא גבוה ועליון על האותיות, ומוכרח שהוא רומז על חלק הטוב, וכן ביסוד דקליפה הנקרא יאור כאמור, מוכרח שיש בו חלק טוב שיונקת הקליפה ממנו, והוא רמוז באות יו"ד של יאור, שהוא עומד למעלה בראש שם יאור, ונמצא לעתיד כאשר יסתלק חלק הטוב ממלכות דקליפה ומן יסוד דקליפה יסתלק אות ל' מן מצולה שהוא רומז על חלק הטוב, ואות י' מן יאור שרומז על חלק הטוב, ועם אות ח' שתסתלק מן חרמים כנז"ל, הרי נעשו ג' אותיות שהם חלי שמסתלקים לטובת ישראל, ולז"א והסיר ה' ממך כל חלי כתב חלי בלא וא"ו, והוא רמז לשלשה אותיות הנז' שמסלק אותם מן הרע. ואמר ממך לרמוז שזה הסילוק צריך להיות מתעורר ונעשה ממך, ר"ל בכח מעשים טובים שלך ומכח שלימות התיקון שלך שתהיה ההסרה והסילוק הזה של אותיות חלי ממך, כלומר מכוחך

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה וכו'. נ"ל בס"ד עפ"י מעשה שמספרים העולם אורח א' בא לבית התפלה בערב יוה"כ להתפלל תפלת מנחה, ואחר התפלה קרב אליו שמש בית הכנסת שהיה דרכו להלקות את הקהל, והנלקים נותנים מתת ידם אליו, וישאלהו ויאמר החפץ אדוני כי אכך ארבעים, ויאמר לו יהי כדבריך, וישח האורח ויכהו השמש ארבעים, ויקם האורח וילבוש בגדיו ללכת לדרכו, ויעצרהו השמש ויאמר לו עליך מוטל לשלם לי, ויען האורח ויאמר לא מצאתי בכל התורה כולה לוקה ומשלם כי אם במוציא שם רע, ואני לא הוצאתי מימי שם רע על בתולת ישראל, והשמש היה פקח, ויאמר להאורח, האם לא אמרת ודוי עתה קודם שלקית, ויאמר כן אמרתי ודוי, ויאמר תחזור ותאמר נוסח