עוד יוסף חי תרעא

והענין הזה תמצאנו אצל גדולי חכמי ישראל, בין על העתיד לבא, בין על שעבר, כי גם על דברים שנעשו לשעבר קודם כמה שנים מרובים אשר נודעו סתומים, ולא נתפרש בהם באיזה אופן נעשו הם יכולים לכוין ולגזור אומר שנעשו רק באופן זה, ע"י השערת שכלם ותוקף הסברת חכמתם כי יאמרו בחכמתם, אם נאמר שנעשו באופן זה, א"א מפני כו"כ, ואם בגופן זה נמי א"א, וכן עזה"ד עד שמכריחים את האופן האמתי ע"י הסברת חכמתם, וכן הענין נמי על העתיד לבא. ועל כן הם נקראים חכמים ונקראים נבונים, כי נקראים חכמים על ידי חדוד השכל והרחבת הדעת שיש להם שהוא קרן קיים אשר מונח בתוכם ונקראים נבונים על הנולד שמולידים המצאות ואופנים הן על העבר הן על העתיד לגזור אומר הכי והכי היה מעשה והכי והכי יהיה מעשה, וכמו ענין שהוליד הגאון רבי יהונתן ז"ל, שהמלך לא יכנס בשער הגדול ולא בשער הקטן אלא יעשה דבר חדש לפרוץ גדר לעשות לו דרך חדש, ולכן אמרו מהו נבון זה המבין דבר מתוך דבר

וז"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו', ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אין כונתם לומר שנמצא אצל ישראל ספרי חכמה בחכמות חיצוניות של הנדסה ותשבורת, ומשטר כוכבים ומזלות וכיוצא שאין נמצא כמותם אצל עמים אחרים, אלא כונתם לומר כי ישראל מן הרחבת שכלם וחכמתם מולידים המצאות ואופנים הן על העבר הן על העתיד, שנראין דברי נבואה שאומרים כו"כ היה וכו"כ יהיה, שהשנה זו נקראת בשם בינה שמבינים דבר מתוך דבר, וחלק הבינה הזאת לא תמצא אצל חכמי האומות שאין להם כח ויכולת להגיד על הנולד ועל הסתום דכך וכך, ויהיו מכוונים על האמת להיות המגיד הזה קולע אל השערה ולא יחטיא, דאין זה הכח והיכולת נמצא אלא רק אצל ישראל, אבל חכמי העמים אם יראו את הנולד במקצת תתכזב ראייתם שאין מכוונים על האמת, ולכן תואר חכם ונבון נצמד ביחד אינו אלא ישראל, וקרוב לדרך זה פרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי בפרשה זו ע"ש

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דהדבר לפי פשוטו יפלא מה להם לעמים לספר ולהודות בשבחן של ישראל. ועוד מה שייכות לדברים של ושמרתם ועשיתם עם דברים אלו דחכמה ובינה. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל במדרש קהלת בפסוק כל הנחלים הולכים אל הים מטרוניתא אחת שאלה את רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה מהו דין שנאמר יהב חכמתא לחכימין, לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין, ומנדעא ללא ידעי בינה, אמר לה משל אם יבואו אצלך שני בני אדם ללוות ממך ממון אחד מהן עשיר ואחד מהן עני לאיזה מהן את מלוה, לעשיר או לעני, אמרה לעשיר, א"ל למה, אמרה לו שאם איבד העשיר את ממוני יש לו מהיכן יפרע, אבל אם איבד העני את ממוני מאין יפרע לי, אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך, אלו נתן הקב"ה חכמה לטפשים היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובתי תיאטראות ובבתי מרחצאות, אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין, והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוי יהיב חכמתא לחכימין ומנדעה ליודעי בינה עכ"ל ע"ש. ולכאורה קשה דאין המשל של העני והעשיר, הוא דומה להאמור בנמשל, ועוד בשלמא בתי תיאטריאות הוא מקום לצנות, והיו לומדים שם, אך למה ילמדו תורה בבתי כסאות, ומה שייכות יש שם ללמוד התורה, וכן מה שייכות יש ללימוד התורה בבתי מרחצאות. ונ"ל בס"ד הכונה שהיו מפרשים דברי התורה בדברים של טינוף שהם כפרנות, הנמצא בפלסופיא הקדמונית, ובתי תיאטראות הם דברים של ליצנות כמו לצנות של ספר עמנואל ותחכמוני וכיוצא בהם שאסרם מרן ז"ל, ובתי מרחצאות הם כענין שירי עגבים שהם דברים המביאין את האדם להתעוררות מיני תאוות החמריות של הגוף. ואמר על זה במשל של העני אם יאבד המעות מהיכן יפרע לבעל המעות כן אלו אם מאבדים דברי התורה בדברים של דופי אלו שמלכלכין בהם דברי התורה איך ישובו ויפרעו בתשובה ע"י שיעסקו בתורה הקדושה, כי דברי תורה שבידם כבר פירשום בדופי, אבל ישראל ששומרין את התורה בקדושה שהן יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אם יחטאו לעזוב לימוד התורה וללכת אחר הטיול והתענוג, יש תקוה להשלים חסרון הזמן שלא עסקו בו בתורה על ידי שחוזרין ובאין לבתי כנסיות ומדרשות להגות בה, כי הם חכמים לשמור דברי תורה בקדושתה ולכבד אותה, ולכן חוזרים ומתקנים אשר עוותו ומשלמים החסרון, ועל זה יבא היטב המשל של העשיר

איך שיהיה הנה נמצא כי פסוק יהב חכמתא לחכמין מגיד טעם שנתנה התורה לישראל ולא לאומות מפני שהיו ישראל חכימין ומכירים בכבודה של תורה ויודעים להגות בה, ובזה מוצאין העמים טעם להתנצלות שעושין לעצמם כשאומרים להם למה אתם מואסים בתורה ואינכם מתקרבים אליה, כי ישיבו דבר שהתורה אין ראוי שתנתן אלא לעם חכם ונבון, כדי שילמדו בה בנקיות ובכבוד, וכמ"ש יהב חכמתא וכו' וכיון שאנחנו רואין שלא היה חפץ הקב"ה ליתן את התורה אלא לישראל ולא להם מוכח דידע שאין חכמין ויודעי בינה אלא רק ישראל, ולא יש חכימין ויודעי בינה בשאר אומות, ולכן אין עלינו אשמה עתה במה שאין אנחנו מתקרבים ורודפים אחר התורה ללמוד בה, יען כי אין אנחנו עם חכם ונבון להיות נקראים חכימין ויודעי בינה והראיה שלא בקש הקב"ה לתת לנו את התורה

וזה ההכרח שהם מכריחים ואומרים שהיו ישראל קודם קבלת התורה עם חכם ונבון, ולכך זכו לקבל התורה כדכתיב יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה, לא לשבחן של ישראל הם מתכוונים, אלא כדי לחייבם בדין בזמן שהם חוטאים ועוברים על דברי, והיינו כי יש סברה לומר כשחוטאין ישראל יש להם טענה לפטור עצמם מן הדין, באומרם פתאים היו בקבלת התורה שלא היה להם דעת לשער בעצמם שא"א להם לקיים עול תורה ומצות הכבד מאד בכמה פרטים, ולית בר אינש יכול לצאת י"ח בקיום הכל, והגם שבאמת קבלו הכל עליהם, ואמרו נעשה ונשמע פתאים היו ודעתם קלה כדעתו של קטן שאין קבלתו חשיבה קבלה ואין מתחייב כפי הדין, וכל מה שמקבל עליו ומתחייב אינו כלום, וכיון דחיוב אין כאן גם עונש אין כאן, ולכן העמים ושריהם ששונאין את ישראל הם עושין התנצלות לעצמם על אשר אין מתקרבים לתורה מפני שאינם עם חכם ונבון ולא יהיב קב"ה חכמתא ומנדעא זו התורה אלא לחכמין ויודעי בינה, ולכך ישראל שבקש הקב"ה ליתן להם לבדם את התורה, מוכרח שהיו בזמן קבלת התורה חכימין ויודעי בינה, וכיון דהם מכריחים שישראל היו בקבלת התורה עם חכם ונבון, אז ממילא אין בידם טענה לפטור עצמן מן הדין כשעוברים על דברי תורה לומר דפתאים היו ושגו בקבלת התורה והיו כקטן שאין בו דעת, שאין קבלתו קבלה

ובזה יובנו הכתובים בס"ד, ושמרתם ועשיתם, כלומר לא תסמכו על טענת היצה"ר שאומר לכם אם תחטאו ותעברו על ד"ת אין אתם נענשים, כי יש לכם טענה לטעון דפתאים הייתם כקטן שאין בו דעת ולכך לא תתחייבו