עוד יוסף חי תרסט

גם היא רמוזה באות למ"ד, שהוא לשון לימוד, ועל כן, בזכות התורה הרמוזה באות א' ובאות ל', נזכה להיות נוסף אות א' על כס ונשלם הכסא, דכתיב עתה כי יד על כס יה, וכן נוסף אות א' על גולה ותהיה גאולה וכן נוסף אות א' על מת ועל דם, וישאלם צירוף אמת וצירוף אדם, וכזאת יהיה בתוספת אות למ"ד, הרומז לתורה, שיהיה הנוסף אות ל' על חמה ויהיה צרוף חמלה, וכן נוסף אות ל' על אף ויהיה אל"ף, וכל זה יהיה בעבור זכות התורה הרמוזה באות א' ובאות ל', וז"ש לא תוסיפו על הדבר אשר אני מצוה אתכם, ר"ל אותיות לא, למ"ד אל"ף תוסיפו אותם במקום הראוי להם, אחר אשר נסתלקו מהם, וזה התוספת תהיה על הדבר אשר אני מצוה אתכם כלומר בעבור ובגלל הדבר הזה וכו' הוא לימוד התורה, כי על הוא ר"ל בשביל או בגלל, כמ"ש וכל זה יהיה באותיות אלו בדרך תוספת שיהיו אותיות ל"א נוספים לטובה

ועוד בזכות התורה שרמוזה באות א' ואות ל' תהיו גורמין שני אותיות אלו של ל' ושל אות א' ממקום אחר. והוא דידוע שהרע של פלוני הוא בשני אותיות ס"מ שבשמו, וחלק הטוב שבו שיונק ממנו רמוז באותיות אל שבשם פלוני, וכשיזכו ישראל ימשיכו אותיות אל משם פלוני, ואז לא יהיה לו יניקה ויתבטל ויתקיים רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וז"ש ולא הם אותיות אל שבשם פלוני תגרעו ממנו שתחסרו יניקתו מן אותיות אל, וממילא יתבטל לגמרי, ולז"א ולא תגרעו ממנו, ר"ל אותיות ל"א של פלוני תגרעו אותם ממנו שלא יהיה לו יניקה מהם וגם זה יהיה בזכות התורה הרמוזה באות ל' ובאות א'

או נ"ל בס"ד, ידוע דכל התורה כולה כלולה בעשרת הדברות שמתחילים במלת אנכי, וכתבת במ"א בתיבת אנכי נרמזו ארבעה חלקים פרד"ס כל התורה שהם פשט רמז דרש סוד, והיינו דאיתא בגמרא דשבת דף ק"ה על תיבת אנכי רבי יוחנן אמר אנכי נטרקון אנא נפשאי כתבית יהבית, רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה, וכתבתי בס"ד בין לדברי רבי יוחנן בין לדברי רבנן ארבעה תוארים אלו הרמוזים בארבע אותיות אנכי קאי על ד' חלקים פרד"ס הנז'. גם ידוע מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בפרקי אבות בסוד העוסק בתורה לשמה שהוא לשם ה' כי מלבד ארבעה חלקים פרד"ס הנז' יש חלק חמישי שהוא פנימיות הסוד, ואם לא היו חוטאין בעגל היו זוכין ללמוד בו, רך בעבור עון העגל הפסידו חלק חמישי הזה ונשאר רק ארבעה שהם ר"ת פרד"ס ולעתיד בגמר התיקון נזכה אליו אך עתה אין רשות ללמוד בו ע"ש

ובזה יובן בס"ד לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, כלומר לא תוסיפו ללמוד יותר מן ארבעה חלקים אשר תיבת אנכי של עשרת הדברות מצוה אתכם בלימוד שלהם, כי אותיות אנכי רומזים על ד' חלקים פרד"ס שהאדם צריך ללמוד בם, ואתם לא תוסיפו ללמוד בחלק החמישי שלא נצטוויתם בו באותיות אנכי, ועוד נמי מצוה שלא תגרעו מן הרמז של הארבעה הנרמז בארבע אותיות אנכי, כלומר אין אתם יכולים לפטור עצמכם בחלק אחד או שלשה חלקים בלבד מן רמז הארבעה, אלא צריכים אתם ללמוד בכל הרמז שרומז בתיבת אנכי שתהיו עוסקים בכל ארבעה חלקים של פרד"ס

ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה. י"ל וכי החוקים והמשפטים אשר למדים אין חייבין לעשותם אלא רק בקרב הארץ אשר באים לרשתה ולא בחו"ל, ואיך אומר כן נ"ל בס"ד, דידוע דרכה של תורה אשר צונו השי"ת ללמוד וללמד, החיוב הוא על הרב ללמד לתלמידו המובהק כל מה שיודע הרב ללמוד, ואם התלמיד הוא ראוי ללמוד והוא מונע ממנו, הרי זה הרב עובר בלאו מדברי קבלה, דכתיב אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, ורק אם יש להרב דברים שאין התלמיד ראוי ללומדם הרי זה חייב להסתיר ממנו אותם הדברים, ולכן רבינו האר"י ז"ל לא היה מונע מן מהרח"ו ז"ל שום ידיעה בסודות התורה, וכל מה שהיה שואלו היה משיב לו אחר שהגיע הזמן שמצאו מוכן וראוי לכך, וכתוב בשער הגלגולים, שהיה רבינו האר"י ז"ל מבקש מן מהרח"ו ז"ל שלא ישאל אותו בסודות עמוקים לפני אחרים, באומרו הטעם מפני שאני מוכרח לגלות לך והם ישמעום, ועדיין אינם ראויים לכך, וכמ"ש בדף נ"ב ע"ב וז"ל, אמר לי כי מה שמנע ממני עד עתה להגיד לי כל רצוני היה סיבת זמן קצוב לכך, ואז באותו היום נשלם הזמן ושמהיום ההוא ואילך לא יסתיר ממני כל אשר אשאל ממנו, וכן עשה מאז והלאה, עכ"ל ע"ש

ופוק חזי מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים ח"א אות שי"ן וז"ל, ומגדולי תלמידי רש"י הוא רשב"ם, ורבינו שמעיה בני בנותיו, ורבינו יצחק בר אשר הלוי ורבינו שמחה ורבינו שמריה וכו', ובמגילת סתרי מהרח"ו ז"ל כ"י מכתיבת ידו ממש כתב וז"ל רבינו שלמה ז"ל, (הוא רש"י) לאחר מותו בא בחלום לבן בתו רבנא שמואל (הוא רשב"ם) והקיצו ואמר לו מי אתה אמר לו אני שלמה זקנך קום ורחץ בנקיון בפיך ותלמוד ממני קריאת שם הנעלם כי הכל למדתיך חוץ מזה, וכן עשה וישב אצלו בממשות, אבל לא ראהו ולימדו וכו' ואמר לו תבין הפירוש בטוב כי אין לי רכות עוד לעכב עכ"ל מהרח"ו ז"ל. וצא ולמד קדושתו של רש"י ז"ל ותוקף גדולתו שלא רצה הן בעודנו חי ללמדו עד דשקיל רשותא וידע בעוה"ב דרשב"ם ראוי לזה עכ"ל הגאון חיד"א ז"ל. והדברים נראין כיון דהוה רשב"ם ז"ל תלמיד מובהק לרש"י ז"ל וכיון שהוא ראוי באמת ללמדו כל מה שהוא יודע ורק סוד שם הנעלם חשש רש"י ז"ל בהיותו בחיים מללמדו דחש אולי אינו ראוי לכך, על כן אחר שנפטר לחיי עוה"ב וידע והבין דרשב"ם היה ראוי ללמוד אותו הסוד של שם הנעלם הוכרח לבא לעוה"ז ללמדו לו להשלים החסרון שהיה צריך לעשותו בחיים, ובא לקיים מצות אל תמנע טוב מבעליו וזה ברור

נמצא לפ"ז הרב חייב ללמד את תלמידו המובהק כל מה שיודע לקיים מה שנאמ' אל תמנע טוב מבעליו, ואם הרב הסתיר דבר שלא למדו אפילו אם הוא נמנע מפני שהיה חושש שאינו ראוי לזה כיון דבאמת הוא ראוי לזה, אז אע"פ שהרב נפטר והלך לעוה"ב יהיה מוכרח לבא אצל תלמידו, הן בעבור שתתעבר בו נשמתו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל לתלמידו בשעת פטירתו, אם תזכו אני אבא לכם ואלמד אתכם, וא"ל מהר"י הכהן ז"ל איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר מן עוה"ז עתה, והשיב לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם אם בחלום אם בהקיץ אם במראה וכו' וכנז' בשער הגלגולים, ונראה כונתו שיבא כמו שבא רש"י ז"ל לרשב"ם ז"ל בהקיץ, והוא אחר שיזכו וידע שהם ראוים לכך

ובזה יובן ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי, כלומר לא העלמתי דבר אחד מכם אלא מה שמסר לי ה' אלהי מסרתי לכם ולמדתי אתכם כאשר קבלתי אני מהקב"ה כדי לעשות כן, כלומר כדי שגם אתם תעשו כן בדורות הבאים שתלמדו לתלמידים כל מה שאתם קבלתם וידעתם בלי מחסור, כי כמו אשר עשיתי תעשו אתם כדי לקיים מצות אל תמנע טוב מבעליו, ולאו דוקא בעודכם בעוה"ז אתם חייבים בכך,