עוד יוסף חי תרסז

תהיו יכולים לברר נ"ק ולעשות את שעיר סובין ממש ואז רב לכם וגבר ישראל

פרשת ואתחנן

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. הקשה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, תיבת לאמר אינו מובן כי אינו לאמר לאחרים. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בס' חנוכת התורה להגאון העשל ז"ל שנזדמן לידי, וז"ל, איתא במדרש אמר משה לפני הקב"ה כתבת בתורתך ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת בני לא אצא חפשי ואני אהבתי אותך ואת בניך ואת כל מעשה ידיך וכו', והשיב לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ותמוה מה היה התשובה שהשיב לו הקב"ה למשה על טענתו. ויש לפרש ע"פ דאיתא במסכת קדושין דף כ"ב, אם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה שצריך לומר שני פעמים לא אצא, וא"כ י"ל דזה היה תשובתו של הקב"ה, כי משה טען כתבת בתורתך, ואם אמר וכו' ואל תעשה תורתך פלסתר, ועל זה השיב לו הקב"ה הטענה שלך אמת, אם תאמר שני פעמים, אך עתה אני מצוך בפירוש שלא תוסף לומר פעם שנית בדבר זה עכ"ד ע"ש

ובזה מובן כאן מה שאמר לישראל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, שידעתי שרוצה לצוות אותי, אל תוסף דבר לפני עוד בדבר, דהיינו שלא אומר ב"פ ולכך התחננתי שיתן לי רשות לאמר, מה שאני רוצה לומר שני פעמים כפי רצוני, ואפ"ה לא קבל תחנתי, ולא הרשה אותי לאמר פעם שנית

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דקדוק הנז' של תיבת לאמר שבא מרע"ה ללמד את ישראל דעת ועצה טובה, שכל אדם המתפלל להקב"ה אע"פ שהוא עומד בצרה גדולה לא יתפלל בעצבון ומרירות אלא בשמחה כאלו הוא שרוי בטובה מכל ענין ולא צר לו כלל, ולכן כשהתפלל הוא על צרתו לבקש ביטול הגזרה שגזר עליו שיפטר בחו"ל ולא יכנס לא"י, אע"פ שהיתה גזרה זו חשובה בעיניו צרה גדולה עד מאד, אפ"ה התפלל בשמחה כאלו אין לו שום צרה ושום צער בלבבו, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא שהיה עת צרה גדולה, אפ"ה נראה שמחה בלבי כאלו אין לי שום מרירות להתמרמר, ותחלק תיבת לאמר לשנים וקרי בה לא מר. ועל זה יבא נכון סיום הפסוקים אתה החלת להראות את עבדך וכו' אשר פרשתי בסה"ק בן איש חי ע"פ המדרש שאמר אית אריס דחכים למשאל וכו'

אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבא סדר שמות בפסוק וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, למה מתוך הסנה, רב נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אומר כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהם עושים שתים או שלש, והדס עושה שלש, שנאמר עץ עבות, אבל הסנה יש לו לו חמשה עלין, א"ל הקב"ה למשה אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן ע"ש. נמצא הקב"ה הראה למרע"ה אות בהר סיני בסנה שישראל נגאלין בזכות שלשה אבות ומשה ואהרן, ובזה האות שהראה לו בהר סיני מצא טענה להיות ראוי שיכנס הוא לארץ, והיינו שגאולת ישראל היא בעבור כניסתם לארץ, ובגאולה זו יש בה חמשה שותפים, וכבר תלתא מני חמשה קדמו ונכנסו לארץ, על כן בדין שהשני שותפים הנשארים להוו נמי אזלי בתר תלתא, שיהיו נכללים עם האבות בישיבת ארץ ישראל, דעל זה יאמר משל הקדמוני וכי כך עושים לבני לויה שיהיו השני שותפים מבחוץ והשלשה בפנים, ולכן בקש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה

והנה ידוע כי אברהם אע"ה הוא דרועא ימינא הנקרא יד הגדולה, ויצחק אע"ה הוא דרועא שמאלא שנקרא יד החזקה, וידוע מ"ש בספרי הדקדוק דאות למ"ד משמש במקום בי"ת כמו בוחר אתה לבן ישי דהוא כאלו כתוב בבן ישי, וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל כאלו כתוב בכל דרכיו, וכן אשר מריתם את פי למי מריבה שהוא ר"ל במי מריבה, וז"ש אתה החילות להראות את עבדך דהוא ר"ל בהראות את עבדך, דהלמ"ד משמש במקום ב' ותחלק התיבה של בהראות לשתים וקרי בה בהר אות, כלומר החלת להודיעני בהר סיני אות בסנה שיש בו ה' עלין המורה על חמשה שותפים אשר הגאולה תהיה בזכותם והודעתני באות זה, כי עבדך שותף את גדלך הוא אברהם שהוא בחסד הנקרא גדולה, וגם עוד שותף את ידך החזקה הוא יצחק שנקרא יד חזקה, ורמז את יעקב אע"ה בוא"ו של ואת שהוא לרבות יעקב אע"ה, ומאחר שאני שותף עם שלשה אבות בדבר זה, והם קדמו ונכנסו לארץ בדין שאהיה נגרר אחריהם שאכנס לארץ, ולכך אעברה נא ואראה את הארץ הגדולה

ועוד איתא התם במדרש רבא הנז' דבר אחר למה מתוך הסנה, רמז לו שיחיה ק"ך שנה כמנין הסנ"ה, ולז"א אתה החילות בהר אות את עבדך שאחיה ק"ך שנים כמו הסנה, ולכן אעברה נא דייקא, שאעבור לבדי קודם שישלמו הק"ך שנים ואראה את הארץ הטובה

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בגמרא דבתרא דף קט"ו תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, תבאנו לא נאמר אלא תבאמו מלמד שמתנבאים ואינם יודעים מה מתנבאים, כי תביאמו לאחרים משמע, הרי נתנבאו על עצמם שהיו יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ ישראל ע"ש. נמצא לפ"ז הם אמרו אות מ' במקום נו"ן, וידוע שיש כמה תיבות בתורה שכתובים באות אחד ונקראים בשינוי באות אחר, ולכן כשהרגיש מרע"ה שכבר אמר בשירת הים תביאמו דקאי על אחרים, לכן בקש מהקב"ה שיתן לו רשות לעשות קרי לתיבה זו באות אחר שתהיה כתובה תביאמו באות מ' וקרינן תביאנו באות נו"ן, ורמז בקשתו זו באותיות נא שהוא ר"ת אות נו"ן כלומר אעברה בקריאה את אות נון מלשון אעברה נא בארצך, וכן ועברתי בארץ מצרים, כלומר אעביר ואכניס אות נו"ן בתיבת תביאמו שתהיה נקראת תביאנו, ואז אראה את הארץ הטובה דהשתא לא יש דבר נגדיי בכניסה של א"י, והשיב לו הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד, כלומר אל תוסף לעשות קרי וכתיב יותר על מה שמסרתי לך בסיני, כי ידוע שמרע"ה קבל הכל מסיני, גם הקרי וכתיב שיש בכל התורה כולה

ובזה יובן בס"ד המדרש כשאמר משה אעברה נא א"ל הקב"ה משה חכם אתה, ואתה מבקש ליכנס לארץ, פירוש חכם שיש לך לדקדק בחכמה למה אמרתם תביאמו ולא אמרתם תביאנו, אלא ודאי נבואה נזרקה בפיכם שלא תכנסו לארץ, ואיך אתה מבקש ליכנס לארץ

ויאמר ה' אלי רב לך. נ"ל בס"ד ע"ד מה שפרשתי בס"ד בפסוק איש אמונות רב ברכות, כי מרע"ה נכפל שמו שקראו הקב"ה בסנה משה משה, והמלוי של אותיות משה כזה מ"ם שי"ן ה"א המה עולין מספר ק"א, וב"פ ק"א של מלוי שני שמות הוא מספר רב, וידוע כי הברכה תבא בצינורות אותיות המלוי של שם האדם אבל מן אותיות הפשוט של שם האדם יבא שפע בצמצום וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל ע"פ נפש חיה הוא שמו. ובזה פירש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, כי במלוי יצר יש אותיות שדי כדי שלא יתגבר במלוי ומלוי המילוי ע"ש, וז"ש איש אמונות