עוד יוסף חי תרסו

דבר ויבא נכון על זה דברי המשל שאמר על שלחני תגר לא הביאו לו הוא מחזר ומביא משלו, כי הוליד ענין אחר משכלו שפתח פתח חדש בכותל כדי להכנס בו באותו ענין

ועוד תמצא ענין דומה לזה לפרש בו חילוק בין חכמים לנבונים הוא המעשה שכתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשת משפטים דף כ"ה, ע"ד שבאו ב' עדים בב"ד של מהרשד"ם ז"ל להעיד על עדי קדושין לפסלם, באומרם במקום פ' בשנה פ' בחודש פ' בשבוע פ' ביום פ' בשעה פ' אכלו אלו עדי הקדושין שקצים ורמשים, ונתקבלה עדותם לפני מהרשד"ם ז"ל, ונזדמן שם חכם אחד מחכמי ארץ ישראל והבין מדעתו דעדי שקר הם, ונטל רשות מן מהרשד"ם שהוא ישאל מהם דבר אחד, ונתן לו רשות, וישאל לאחד מהם אמור לי אלו השקצים ורמשים הם משור או מכבש, וזה היה עם הארץ גמור שאינו יודע מהו שקצים ורמשים, אלא כך למדו אותו לומר ונתבלבל דלא ידע מה ישיב, אם שור אם כבש, וכיון שנתבלבל הוכרח להודות כי אינו יודע מהו שקצים ורמשים אלא בעל דבר לימד אותו להעיד כך בשכרו ע"ש. והנה זה המקבל עדות זו בתחלה שרצה לפסול העדים של הקדושין ע"י עדים אלו נקרא חכם, כי הוא ראה שהעדים הגידו עדות שלימה שאין צריך להם עוד דרישה וחקירה, אך החכם שהיה מא"י שהוליד תחבולה זו מדעתו להוציא דבר אמת לאמיתו זה נקרא נבון, ועל זה ג"כ יבא המשל הנז"ל ברש"י ז"ל, וכן עוד כמה אופנים כיוצא באלו

ולז"א הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, אמר אנשים כלומר לא יהיו זקנים אשר תש כוחם וקצרה רוחם להעמיק בענין, אלא יהיו עודם בתוקפם, כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, אלא אשרי ירא ה' בעודו איש, נמצא אנשים יאמר על בני אדם שהם עודם בתוקף כוחם, ובאלו תוכלו למצוא שיהיו חכמים שיעמיקו להבין דבר מתוך דבר, וכמ"ש במעשה על אותו החכם הבחור כארזים

לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא. צ"ל מה נותן טעם באומרו כי המשפט לאלקים הוא. ונ"ל בס"ד דארז"ל עשיר ועני שבאו לדין, זה לובש אצטלית של מאה מנה, וזה לובש בגדים פחותים אומרים לו הלבישהו כמותך, או אתה תלבש בגדים פחותים כמוהו, וידוע דחז"ל דרשו פנים של עשירים שנקראים פני הארץ, ולז"א לא תכירו פנים במשפט כשבאים העשירים שהם נקראים בשם פנים לדון לפניכם ראוי שלא יהיה להם היכר מצד בגדיהם שהם עשירים ובעלי דינם עניים אלא יהיו נראין שניהם בשוה, או עשירים או עניים, באופן שלא יהיה להם היכר מצד המלבוש שהם עשירים ואותם שכנגדם עניים, ועל זה בא לתת טעם שראוי לדקדק בזה מפני שעי"כ נודע כי המשפט שאתה שופט הוא לאלקים, כאלו פסק הדין יוצא מפי הגבורה פ' חייב פ' זכאי, יען כי הדיין מכבד את בעלי הדין כפי עשרם ניכר שהם אינם באים לדון לפניו אלא לפני האלקים כי אלקים נצב בעדת אל, וכמ"ש שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו העדים בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, על כן אסור לנו לכבדך במקום הזה שאם נכבד אותך נמצא אתה בא לפנינו וגז"ד שאנחנו גוזרין הוא יוצא מצדינו, אבל אם אין אנחנו נוהגים בך כבוד כפי מעלתך נודע שאתה בא ועומד לפני הקב"ה, וממילא נודע כי גזר דין שאנחנו גוזרים לא מצדנו אלא הקב"ה הנצב בעדת אל הוא הגוזר והוא השופט ולא אנחנו, ולז"א כי המשפט לאלקים הוא, ר"ל בזה הדבר שאין אתם עושים היכר בכבוד להעשיר נודע כי המשפט שאתם שופטים אינו משלכם אלא של אלקים הוא

ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלקיך לך אל תירא ואל תחת. נ"ל בס"ד, דארז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה שהיא עניה ומקבלת אורה מן החמה, א"כ לפי"ז מרע"ה עשיר ויהושע רש, ולכך חיזק מרע"ה את יהושע ונתן לו כח מעושרו הרוחני לאמצו, כמ"ש ונתת מהודך עליו דוגמת השמש שנותנת אורה לירח, וידוע דארז"ל יעקב אע"ה בשר את בניו ברוח נבואתו מי שהוא בן דג יכניס אתכם לארץ ישראל ולא נודע מי הוא עד שנולד יהושע הצדיק שהיה בן נון שהוא ר"ל דג הבינו וידעו שהוא יכניס אותם לא"י, נמצא דבר זה הודיעו הקב"ה לישראל ע"י יעקב אע"ה שיהושע יכניסם, וז"ש ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ, ואע"פ שאני אומר לך עלה רש עמך כדי להכניס אתכם לארץ הוא יהושע שהיה נקרא רש על שם הלבנה שאין אני העשיר עולה עמך אלא מי שהוא רש עולה עמך, אפ"ה אל תירא ואל תחת מחלישות המנהיג כי אני עלי לתת מהודי עליו לתמכו ולסעדו, ואז נחשב כי אני בעצמי מכנים אתכם כי כוחי היא בקרבו, וכפל הלשון אל תירא מאוייבים העליונים הם הקליפות, ואל תחת מאוייבים התחתונים שוכני ארץ

ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו וכו'. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבא סוף פרשת בשלח מה כתיב שם היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק מה ענין זה אצל זה, משל לתינוק שהיה רוכב על כתפו של אביו, א"ל התינוק ראית את אבא, א"ל אביו אתה רוכב על כתפי ואתה שואל עלי, הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך, כך אמר הקב"ה לישראל אני נשאתי אתכם על ענני כבוד, ואתם אומרים היש ה' בקרבינו, לפיכך יבא השונא וישלוט בכם הוי ויבא עמלק עכ"ל. ופרשתי בס"ד איך דומה המשל עם הנמשל בענין נשיאות על הכתף אשר בנמשל המה ענני כבוד, וכתף מאן דכר שמיה בנמשל, ופרשנו כי כתף של ימין יתייחס לספירת החסד, כי חסד הוא דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא, וידוע דענני כבוד הם היו בסוד החסד, ולכן ניתנו תחלה בזכות אהרן שהוא כהן בחסד

והנה ענין תוכחה הנז' שייך גם בתוכחה זו של פסוק זה שהוכיחם כאן, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו וכו', יען כי נשא אתכם על ענני כבוד אשר מכונים בשם כתף שהם בחסד שהוא כתף ימין, וכאמור והיה בטבעם של ענני כבוד לעקור כל עקלתון מפניהם, ואיך בעודכם נשואים על הכתף שהוא הדוחה את העקלקלות מפניכם תהיו מכחישים ביכלתו יתברך ותהיו מפחדים בכניסתכם. ולז"א ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו', דהלא יכלתו היא בעין לפניכם כי הוא ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום, לחנותכה וכו', וכי היתכן דאלו הבני אדם שאתם יראים מפניהם הם גדולים וחזקים יותר מן ההרים הגבוהים אשר היה הענן עוקרן

רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה, נ"ל בס"ד סב לשון סובין שהם פסולת בלבד, כלומר מתי רב לכם שיהיה לכם רבנות ומעלה הוא כאשר סב את ההר הזה שהוא הר שעיר תעשוהו כסובין לבדם שיבדלו מן הקמח, ואיך תהיו יכולים הוא ע"י שתפנו לכם צפנה אל תקרי פנו ברפה אלא פנו בדגש שתפנו ותוציאו את היצה"ר מקרבכם, וידוע שהיצה"ר קראו הכתוב צפוני כמ"ש רז"ל ע"פ ואת הצפוני ארחיק מעלכם, ובזה