עוד יוסף חי תרסה

אנשים חכמים ר"ל בעלי כח וגבורה כדי שיהיה החכם ידיו רב לו במלחמתה של תורה, ועוד צריך שיהיו ידועים לשבטיכם, כלומר המון העם מכירים בגודל חכמתם וחריפותם, שעי"כ לא יציעו הבע"ד או העדים דברים של שקר ותחבולות, כי יחושו פן ירגישו בשקריהם וערמותם ויגלו חרפתם, ולכן נזהרים להניע לפניהם דברי אמת

אמנם אומרו חכמים ונבונים, צריך להבין מה בין חכמים לנבונים, ורש"י ז"ל פירש נבונים מבינים דבר מתוך דבר, הוא ששאל אריוס את רבי יוסף מה בין חכמים לנבונים, חכם דומה לשלחני, כשמביאין לו דינרים לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא, ונבון דומה לשלחני תגר כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו ע"כ. הנה במשל זכר בשלחני כשאין מביאין לו יושב ותוהא, ובשלחני תגר אמר כשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו, וצריך להבין מהו ענין זה שמחזר ומביא משלו, ועוד איך יהיה ענין זה בנמשל. ונ"ל בס"ד הענין, ע"פ מעשה בראובן ושמעון שהיו דרים בבית אחד, וקרה להם מקרה אחד ששניהם שוים בו, והיינו ראובן בשלה אשתו ביום ראשון בשבוע בשר ותחבה בה כף חולבת בת יומא, ושמעון ג"כ בשלה אשתו באותו היום קדרה בשר ותחבה בה כף חולבת בת יומא, ושניהם בשלו הבשר לצורך ליל שני, אך לעת ערב קודם אכילה שניהם הרגישו במכשול הזה והלכו לשאול מן החכם, אך לא היה באותה העיר אלא רק שני ת"ח, אחד זקן ואחד עודנו בתוקפו רך בשנים, וזה החכם שהיה רך בשנים היה ביתו רחוק מן המבוי שהיו דרים בו ראובן ושמעון אבל החכם הזקן היה ביתו סמוך לחצר שדרים בו ראובן ושמעון כי שניהם היו דרים בחצר אחד, וראובן כשהלך לשאל מן החכם על התבשיל, הלך אצל החכם הזקן שהיה דר סמוך לחצירו ונכנס אצלו ושאל ממנו והחכם הזקן שקל התבשיל ושקל הכף ולא מצא ששים לבטל הכף ואסר את התבשיל, ואז ראובן קבל עליו את הדין ושפך את התבשיל ונשארו אותה הלילה הוא ובני ביתו בלא אכילת בשר אלא אכלו לחם לבדו, אבל שמעון לא הלך אצל החכם הזקן הקרוב אליו, אלא הלך לשאל מן החכם שעודנו רך בשנים שיושב רחוק הרבה מן המבוי שלהם, ואחר ששאלו על הענין שקל התבשיל והכף ולא מצא ששים בתבשיל הבשר לבטל את הכף, אמנם התבונן החכם בדעתו ואמר אתמול היה שבת, ובודאי לא בשלו חלב בשבת, ומה שבלעה מקודם הוא טעם פגום, ולכן אין אנחנו צריכין לשער כנגד כל הכף, אלא רק כנגד מה שבלע הכף ביום זה שהוא עודנו בן יומו ואינו פגום, וישאל החכם מן שמעון מה היה תבשיל החלב ביום זה אשר הגסתם בו בכף זה, ויאמר היום בשלנו אורז משקל ארבע מאות דרה"ם מלבד המים שנתנו בו והניחו בו חמאה משקל עשרים דרהם, והכף היה מתכת משקלו מאה וחמשים דרה"ם, תננה ממנו שיעור שיש בין הכמות לאכות, כי למרובה תחשוב המאה בט"ו, נמצא הכף הוא כ"ב דרהם וחצי, והחמאה שהיתה עשרים דרה"ם לא לקח ממנה הכף כי אם דרה"ם אחד מן החמאה ועוד מעט, יען כי לא הכף לבדו היה בקדרה שבה העשרים דרהם של חמאה, אלא היה עמו האורז שהיה משקל ארבע מאות דרה"ם מלבד המים שהיה בו הרבה כי היה תבשיל רך, וא"כ האורז לבדו בלתי חשבון המים לקח מן החמאה תשעה עשר דרהם חסר מעט, והכף לקח דרהם אחד, ועוד מעט להשלים העשרים דרהם של החמאה ולכן עתה שתחבו את הכף הזה בקדרה של הבשר אין אנחנו צריכין לבטל כנגד שיעור כל הכף, אלא רק צריך שיעור בבשר לבטל שיעור דרהם אחד ועוד מעט, דלא אמרינן דצריך לשער כנגד כל הכף אלא דוקא בהיכא דלא ידעינן כמה בלע, משא"כ כאן ידעינן כמה בלע בליעה בת יומא דיום ראשון כי מה שבלע מתבשילין של החלב דקודם שבת, זה נעשה פגום אחר שבת, ואין צריך לו ביטול, וכיון דלא הוה צריך לבטל אלא רק דרהם אחד ועוד מעט הותר התבשיל של הבשר שיש בתבשיל זה כפלי כפליים על זה השיעור וחזר שמעון לביתו ותבשילו בידו שש ושמח

והנה קודם שבא שמעון לביתו היה ראובן משחק על שמעון שטרח ויגע להוליך התבשיל אצל חכם הדר מרחוק וחשב שעתה יבא שמעון ריקם, כי הוא יודע דהנידון שלהם שוה כי משקל התבשיל ומשקל הכפות שלו ושל שמעון שוה, וכיון דהחכם הזקן שקל התבשיל והכף שלו ואסר הכל מפני שלא מצא ששים בודאי גם אותו חכם אוסר מפני שאין כאן ששים לבטל האיסור, ועל כן כשבא שמעון לבית, א"ל ראובן מה תועלת מצאת ביגעך ללכת אצל החכם הרחוק לשאול, הלא בודאי אסר לך התבשיל כמו שאסר לי, כי כמוני כמוך שיעור שוה לשנינו והיה לך לשפוך התבשיל בבית החכם ותשא הקדרה רקנית ולמה נשאת אותה מליאה ויגעת בה בחנם כדי לשפוך אותה פה, ויען שמעון ויאמר יגעתי ומצאתי וכבר אכלתי מן התבשיל בבית החכם לפניו ואוכל פה ממנו עוד אני וב"ב ויאמר לו ראובן איך יתכן זה, והלא שיעור אחד שוה לשנינו, וכבר שקלנו את שלי ולא נמצא ששים, ויאמר שמעין גם את שלי שקל החכם ולא מצא ששים, אך הוליד החכם דבר אחד שממנו התיר התבשיל שמצא לו ג"פ ששים לבטל אותו, וכו"כ הוה עובדא ויספר לו איך הוליד החכם את ההיתר, ויצטער ראובן על אשר גרם לו החכם הזקן שלא העמיק בדין להבין דבר מתוך דבר

ויאמר ראובן לשמעון מה ראית מעיקרא שטרחת לילך אצל החכם הדר מרחוק, האם ידעת שזה חכם יותר מן הזקן, ויאמר לא ידעתי, אך אני אמרתי הזקן רוחו קצרה ימהר להשיב במהרה ולא יעמיק בדבר ושמא יש היתר שאינו גלוי תכף בשכל האדם אלא נחבה ונסתר וצריך החכם לחפור ולהעמיק בענין עד שימצאנו, והזקן לא יעמיק, אך זה כוחו חזק ישדד עמקים בענין ויוציא לאור את טעם ההיתר שהוא בלוע וגנוז בתוך חדרי הלב, וכבר אמרו האומר יגעתי ומצאתי תאמין לו, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן לו

על כן כפי המעשה הנז' מובן הדבר כי אותו חכם הזקן שספרו לו המעשה והוגד לו משקל התבשיל ומשקל הכף ולא מצא ששים ואסר זה נקרא חכם, כי יפה דן לפי מה שהגידו לו, אבל אינו נקרא נבון, ועל זה נאמר במשל לא הביאו לו יושב ותוהא, וכן בנמשל כיון שלא הגידו לו מה היה ענין התבשיל של החלב שבו היתה הכף בת יומא היה יושב ותוהא בהיתר התבשיל שלא מצא לו טעם להתירו, אבל החכם הבחור דומה לשלחני תגר שהוא מוליד רווחים מיניה וביה שעושה המצאות במיני המטבעות הנמצאים אתו להוקיר מין זה ולהוזיל מין אחר, וכן הוא בנמשל של החכם אע"פ שהשואל לא הגיד לו אלא מעשה שנעשה ביום ראשון בערב בתחיבת כף החולבת בקדרת הבשר שבזה לא היה יכול למצוא היתר בביטול בששים, הוא הבין דבר מתוך דבר להוליד משכלו דבר אחר, כי נתבונן דאתמול היה שבת ולא בשלו בו תבשיל חלב ונמצא בליעות הראשונות דקודם שבת אזדו להו ואין אנחנו צריכין לבטלם, ורק מה שבלע הכף ביום ראשון בבוקר צריך לבטלו וזו הבליעה ידעינן כמה היא אם נחשוב מה היה התבשיל וכמה היה החלב שנתנו בתבשיל, ובזה נעשה חלוקה של השותפים שהיה האורז והכף שותפין בבליעת החלב, ונוכל לדעת כמה הגיע חלק הכף בבליעת החלב, ובזה האופן נמצא יותר מששים כפלי כפליים והותר התבשיל, ועל זה החכם הבחור נקרא נבון שהוא בכלל נבונים המולידין דבר מתוך