עוד יוסף חי תרסד

לימוד בתורה, ולכן התורה נקראת מים שהוא מספר שלשה פעמים ל' אחד כנגד לימוד שיהיה מן הרב, ואחד כנגד לימוד שיהיה מן החבר, ואחד כנגד לימוד שיהיה מן התלמוד

נמצא שלימות הלמוד שהוא ברבוי רמוז בשלשה ווי"ן של אות ל', ועל כן אם ישראל יעסקו בתורה בלימוד שלם הרמוז בציור אות ל', אז זוכים להמשיך להם שפע מן דלי מלא, ואם לא יהיה להם לימוד שלם הרמוז באות ל' אז יחסר אות ל' מן דלי וישאר אותיות די שהם מורים על שפע מעט ומצומצם שאומרים לדלי די, כלומר לא תתן הרבה, ולז"א הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, והיינו שיניקתם מן אוצר הנקרא דלי בצמצום ודוחק, כי לגבי דידם נסתלק אות ל' ונשאר די המורה על המיעוט וצמצום, וידוע דכל שלשה חשיבי רבים, וכמ"ש בגמרא רבים מפקי לקלא והיינו שלשה, ולכן אמרו כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, ולז"א יזל מים שפע שלם מדליו, ר"ל מן דלי מלא שהוא שלם באות ל', יען כי וזרעו אלו ישראל, עוסקים במים רבים, ר"ל בלימוד שלשה שנקראים רבים שהם רב וחבר ותלמיד, והיינו מים רבים, ר"ל תורה שלימה בצירוף שלשה שנקראים רבים

ובזה יובן בס"ד, איכה אשא לבדי, תיבת לבדי תחלקנה לשתים וקרי בה ל' בדי שתהיה אות ב' שמוש, כלומר איך אשא את אות ל' להניחו באותיות די כדי להשלים הדלי, ולא יהיה חסר כאשר היה בזמן ישיבתכם במצרים שהיו אותיות די לבדם וכמ"ש על מאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, ועתה איך אשא את אות ל' ואשלים בו אותיות די לעשותם דלי, מאחר כי השלשה אנשים שרמוזים בציור שלשה ווי"ן של אות ל' שבהם נשלם הדלי המה חסרים מצד הלימוד היוצא מאתם, כי הלימוד הראוי להיות מהרבנים הנה הוא טרחכם שנדמה בעיניהם טורח גדול שקצים בו, ואין הרב מלמד ברצון מלב ונפש, והלימוד הראוי להיות מן החברים, הנה הוא משאכם שנחשב בעיניהם משא כבד וקצים בו, והלימוד הראוי להיות מן התלמידים הנה הוא ריבכם שהתלמיד מקניט את הרב ומתכעס עמו, וממילא אין יוצא ממנו תועלת, כי אין הקפדן מלמד, וגם מתערב בלימוד זה סרך עבירה של כעס שעושה פגם גדול ואין התלמיד רואה סימן יפה בלימודו, כי שולט בו כח הסט"א ומשתכח לימודו ב"מ, וא"כ שכך הוא ענין הלימוד שלכם שראוי להיות מצירוף שלשה אנשים הרמוזים באות ל' איך אשא את אות ל' להניחו באותיות ד"י כדי להשלים הדלי

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשמם בראשכם. קשה תיבת לכם לשון יתר, דפשיטא שהם לצרכם ובעבורם, ועוד תיבת אנשים ג"כ לשון יתר, וכי ס"ד שיביאו נשים ודי לומר הבו חכמים וכו', ועוד אומרו וידועים לשבטיכם מאי תליא הא בהא, דאם הם אין יודעים אותם, ומרע"ה יודע אותם שהם ראויים למה לא ימנו אותם דיינים, ועוד אומרו ואשמם בראשכם פשיטא הוא שהדיין יושב בראש. ונ"ל בס"ד דהכתוב אמר מלך במשפט יעמיד ארץ, והכונה שהדיין השופט צריך להיות לו מורא על הצבור כמו מורא של מלך שיהיה חשוב בעיניהם כמו המלך לקיים גזרתו כאשר יאמר פ' חייב פ' זכאי, ואם לאו אין דבריו עושים פירות ולא יוכל לשפוט בין איש ובין רעהו. מעשה במלך אחד שהיה הולך ברחובות העיר ושמע קול המון של ילדים אשר לומדים בפני רבם בבית המדרש ויכנס לראות וימצא הרב שלהם יושב על הכסא והרצועה בידו והילדים יושבים באימה וברתת סדורים לפניו על מחצלת פרוסה על הקרקע ועיניהם תלויות אליו ויושבים כעבדים לפני אדוניהם, וכשנכנס המלך וראו אותו הילדים הכירו בו שהוא המלך וקמו כולם מלא קומתם וישתחוו לו ולא ישבו עד שאמר להם המלך שבו, אך הרב שלהם לא קם ולא זע מלפני המלך אלא נשאר יושב על כסאו והרצועה בידו, ויתפלא המלך על הדבר הזה ויצא והלך לו ולא דבר עם הרב כלום, ואחר שלשה ימים שלח המלך אחר אותו הרב ויבא לפניו ותכף בבואו כרע והשתחוה לפני המלך ויגש וישק כפות רגליו ויעמוד כפוף קומה עד שא"ל המלך שב אז ישב, ויען המלך ויאמר אליו היום אני מלך והשתחוית לי, ואתמול שלשום לא הייתי מלך, ויען הרב ויאמר היום ותמול שלשום אתה מלך, אך תמול שלשום באת למקום מלכותי וממשלתי, וידוע לאדוני המלך כי הילדים אשר ראית לפני להיותם קטנים אין להם רצון מצד עצמם להיות נכנעים ללמוד תורה ודרך ארץ כי מצד עצמם ניחא להו באפקרותא ולא נח להם לשאת על צוארם עול הלימוד, ורק ע"י המורא שיש להם ממני הם כפופים ללמוד ומטין אוזן לדברי לעשות כאשר אגזור עליהם והם רואין אותי כמו מלך ממש, ואם לא היה להם ממני אימת מלך ממש לא היה לימודם שלם ועולה כהוגן וכראוי, והדרך ארץ אשר ראית שעשו בקימה והשתחויה לפני אדוני המלך אני הוא המורה להם הלכות דרך ארץ בזה וכיוצא בו, ולכן כשבא אדוני המלך למקומי והילדים יושבים באימה לפני רציתי לחזק המורא שיש להם שיהיה עליהם ממני אימת מלך ממש, על כן לא קמתי מלפניך ולא עשיתי שום הכנעה לפניך, ובזה ידעו שאני במקומי מלך ממש, בראותם שאפילו אתה אדוני המלך לא נחשבת אצלי במקומי מלך, ובזה ממילא נתחזקה אימת מלכותי עליהם ולא חשבתי שיהיה אדוני המלך מקפיד בדבר הזה, כי ידעתי שזה הוא רצון אדוני המלך שיהיו עבדי אדוני המלך מקטנותם מלומדים בחכמה ובדרך ארץ והא תליא בהא, ובודאי לא תאשימני על חסרון כבוד מלכות שעשיתי כי כך ראוי לעשות בעבור תיקון העולם שהשעה צריכה לכך. ויודה לו המלך ויאמר טוב הדבר אשר עשית וזהו כבודי, ע"כ המעשה

וכן הענין אצל הדיין שהוא גוזר פלוני חייב פלוני זכאי, ומוציא ממון סך רב מראובן ונותן לשמעון אם יהיה לו על הצבור אימת מלך שיהיה חשוב בעיניהם כמו מלך ממש אשר דבר המלך אין להשיב ה"ז מעמיד ארץ במשפטו אשר ישפוט כיון שדבריו נשמעין, אבל אם אין נחשב בעיני הצבור בסוג מלך לא אפשר שיעמיד ארץ במשפטו, כי דבריו אינם נשמעים ובטלים יהיו, ולז"א מלך במשפט יעמיד ארץ, כלומר מי שבמקום המשפט הוא בסוג מלך בעיני העם, יעמיד ארץ במשפט אשר ישפוט, אבל אם הוא איש תרומות, ר"ל נבזה בעיני המון העם, ככהן הזה המחזר בבית הגרנות לקבץ תרומות שנבזה בעיניהם, דאע"פ שלוקח תרומה דזיכה אותה אליו רחמנא, עכ"ז כיון שמבזה עצמו לרדוף אחריו ולבקש אותה בפיו כמו צדקה יהיה בזוי, וכן זה הדיין שדומה לזה שמזלזל בעצמו להחניף להמון העם, ועי"כ לא יהיה לו עליהם אימה לקבל גזרתו הרי זה יהרסנה לארץ מאחר שאין דבריו נשמעים לקיים משפט

ולז"א הבו לכם אנשים חכמים, לכם בהפוך אתוואן מלך, כלומר תתנו עליכם דיין מאנשים חכמים שיהיה לו מורא עליכם כמו מורא של מלך, דאז ודאי דבריו נשמעים ותעמוד ארץ במשפטו, ועוד יהיה הדיין בעל כח ולא יהיה חלש ותש כח, ולז"א אנשים חכמים כי כל בעל כח נקרא איש, כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא ה' בעודו איש שעודנו בכח חזק, יען כי מי שהוא תש כח וחלוש תהיה רוחו קצרה ואינו מעמיק בענין הבא לפניו לעשות בו חקירה ודרישה יותר כדי שיתגלה לו מצפונים של הענין ויוולד לו בו חדשות, אלא ישפוט כפי מה ששמעו אזניו בהשקפה ראשנה ואינו מטריח עצמו להעמיק בענין, ולז"א