עוד יוסף חי תרסג

א"י ביושר, משא"כ בהיותך בחו"ל הוא דרך מעוקם ע"ש. וכן כאן א"ל סעו לכם, ר"ל לשורשכם. ובאו הר האמורי, זה הר המוריה, שאם תסיר א' מן האמורי ישאר מוריה, ואות א' שבתוך השם הזה הוא רומז על בהמ"ק שהוא מקום אחד ומיוחד לבדו הנתון בהר המוריה. ואל כל שכיניו רמז בזה לתואר קדוש אשר אותיותיו הם שכנים לאותיות הר, כי מצד אחד של הר יש ק"ד, ומצד הב' יש אותיות ר"ו, הרי כאן יש צירוף קדוש, כי בבואכם שם תזכו לתואר קדוש, אשר אותיותיו עומדים שכנים לאותיות הר, ואמר בערבה רמז בזה על הארת הבינה שהיא בירושלים של מעלה ומאירה בירושלים של מטה המכוונת אליה, וידוע כי אות ע' רבתי של שמע ישראל היא הארה גדולה מצד הבינה, וזהו בערבה חלק התיבה לשתים וקרי בה ע' רבה שתאיר לכם, ובהר ובשפלה רמז למדת הענוה האמיתית שהנפשות שלכם אע"פ שהם גבוהים ורמים שעומדים ברום עולם, הנה הם בעיניהם שפלים שעומדים בשפלה ר"ל במדת השפלות, ובביאתכם שם למקום שהוא בחינת ענוה תקנו לכם מדת הענוה והשפלות

ואמר עוד ובנגב זו החכמה, כי החכמה תתייחס לדרום כמ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים ולכן החכמים נקראים זקני הנגב, וידוע מ"ש רז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים. ובזה פרשתי בס"ד מדרש רז"ל, א"ל הקב"ה למרע"ה משה חכם אתה ותבקש להכנס לארץ, בתמיה, והיינו ר"ל בשלמא אחרים משתוקקים ליכנס לארץ כדי לשאוב חכמה דאוירה דא"י מחכים, אך אתה חכם ששלם בחכמה, ואין אתה צריך לאוירא דא"י, ולזה אמר כאן שהליכתם שם להר האמורי תזכו לחכמה שמתייחסת לנגב. ואמר ובחוף הים שתזכו לאהבה שלימה שהיא במחשבה ודבור ומעשה, וג"פ אהבה עולה טל, ורמוזה בחוף הים, ר"ל שפת אותיות י"ם, כי קודם יו"ד יש אות ט' וקודם מ' יש אותיות ל' הרי אותיות ט"ל שבהם רמוז אהבה שלימה שיש לישראל בהקב"ה בעבודה תמה של מחשבה ודבור ומעשה, גם נרמז באותיות ט"ל העומדים בחוף אותיות ים על ט"ל אותיות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שיהיה להם דבקות בשמו יתברך בארבעה מילואים הנז' כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם

ואמר עוד ארץ הכנעני והלבנון, והיינו כנעני רמז ליצה"ר, כמ"ש רז"ל ע"פ כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, והלבנון זה יצה"ט לשון לובן שמלבן עונות ישראל, והצדיק השלם משוה אותם ביחד כמ"ש רז"ל ע"פ כי מצאת את לבבו נאמן לפניך, לבו לא נאמר אלא לבבו דקאי על שני יצרים שכל אחד נקרא לב השוה אותם בעבודת השי"ת, וז"ש ארץ הכנעני זה יצה"ר, והלבנון זה יצה"ט שניהם ארץ אחת נעשו בהשוואה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים, וארץ הוא לשון רצון, כמ"ש רז"ל למה נקרא שמה ארץ וכו'. ואמר עוד עד הנהר הגדול נהר פרת, כלומר תוכלו להעלות הארות מ"ן עד יסוד הבינה שנקרא נהר פרת שהיא סוד עוה"ב, והמעלה שם נקרא בין עוה"ב

ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. נ"ל בס"ד אע"ג דקרינן לרוב בוא"ו לרב כתיב, ודרשינן המסורת בדרך הלצה, והיינו דארז"ל הנשמה עולה למעלה בכל לילה בעת שינה והיא מודה על כל חטא שחטאה ביום, וחותמת על הודאתה, שנאמר וביד כל אדם יחתום, וכתבתי במ"א שדבר זה הנעשה לישראל שתעלה נשמתם למעלה ולהודות על חטא הוא טובה גדולה לישראל יען כי על כל מעשה שיעשה האדם ביום יש מלאכים ממונים על זה שיעידו על כל מעשה האדם שיעשה ביום, אך עדותם מוכרח שתהיה ביום השני, יען כי אין דנים בלילה, וב"ד של מעלה יושבים ודנים ביום על מעשים שעשה האדם ביום שקדם, וכן עזה"ד כל יום דנים על יום אתמול, וידוע כי על כל מעשה רע שיעשה האדם מתחייב קנס בב"ד של מעלה כפי ערך העון כדין מועל בקדשי שמים, וזה הקנס הוא מלבד עונש העיקרי של כל עון ועון, ולכן כיון דהנשמה עולה בלילה ומודה על העון הנעשה ביום ההוא וחותמת בו קודם שיעידו המלאכים ביום למחרתו, נמצאת היא מודה בקנס ונפטרת ע"י הודאתה לפי סברת רב דס"ל בגמרא דקמא דף ע"ה מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ואע"ג דשמואל פליג וס"ל דחייב אפסיקא הלכתא כרב דפוטר. ובזה פרשתי בדרשותי רמז הכתוב בנבואת בלעם שאמר אוי מי יחיה משמו אל, קרינן ביה משמואל, דלפי סברתו מודה בקנס חייב, וז"ש דוד הע"ה וסלחת לעוני כי רב הוא, פירוש וסלחת לעוני שהודיתי עליו ויש לי דין מודה בקנס דפטור, יען כי רב הוא הפוטר אותי, רב דייקא דהוא חשוב מופלא שבב"ד שהוא גדול משמואל המחייב ואפסיקא הלכתא כוותיה דרב, הרי יש לי אילן גדול לסמוך בו, וידוע כמו שרבינו הקדוש נקרא רבי בסתם, כן נקרא רב אבא בשם רב בסתם בכוליה תלמודא

וז"ש ה' אלהיכם הרבה אתכם. כלומר הרבה אתכם במעלה שנתן רשות לנשמות שלכם לעלות למעלה כדי להודות על מעשים שלה קודם שיעידו העדים למחר ביום, שבזה יהיה לה דין מודה בקנס, ואח"כ באו עדים דפטור, ולכן והנכם היום, דהיינו ביום שבא אחר הלילה שהודית בו הנשמה נחשבים צדיקים ככוכבי השמים ע"י הודאה זו לרב, ר"ל לפי סברת רב. דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, והצדיק בדינו נדמה לכוכבים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בפרשת משפטים לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות, וידוע דרז"ל דרשו אע"ג דקרינן ריב כתיב רב ללמד שאין חולקין על מופלא שבב"ד, ולפי דרכינו ג"כ דרשינן כאן לא תענה על רב הוא רב חבירו של שמואל דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים ה"ז פטור והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות דאע"פ שיש רבים מלמדים חובה ומיעוט מלמדים זכות, אתה תלמד זכות כמועטים, ולז"א לא תהיה אחרי רבים לענין לדון לרעה, כי מדתו יתברך רב חסד מטה כלפי חסד, ועוד אני מצוה אותך בפירוש לא תענה על רב הוא רב מארי דתלמודא לא תחלוק בדין מודה בקנס אלא תפסוק הלכה כרב, ואפילו שאתה נוטה בזה אחרי רבים לא תזוז מסברתו של רב מאריה דתלמודא הנקרא בשם רב בסתם בכוליה תלמודא

איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם. צריך להבין מה ענין שלשה לשונות אלו דנקיט דנראין ענין אחד הם. ונ"ל בס"ד דידוע אוצר יש למעלה שנקרא דלי וישראל נשפעים מתוכו, אך אוה"ע נשפעים מעט מן המעט מהנוטף ממנו, וכמ"ש הן גוים כמר מדלי, והשפעת ישראל שהיא מן דלי מלא תלויה בשלימות הלימוד של התורה הנקראת מים, וכמ"ש יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, כלומר אימתי יזל מים הוא השפע שמכונה בשם מים מדליו, ר"ל מן הדלי הנז' הוא כאשר זרעו אלו ישראל זרע וא"ו הם במים רבים, הוא עסק התורה שנקראת מים שיעסקו בה ברבוי, כי שלימות הלימוד יהיה מצרוף שלשה אנשים שהם רב וחבר ותלמיד, כמ"ש בגמרא הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, וידוע כי עסק התורה רמוז באות ל', כי אות ל' במילואו משמעותו לימוד, ושלשה אלה שהם רב וחבר ותלמיד נרמזים בצורת אות ל' כי הוא ג' ווי"ן ואות ו' הזקוף זה הוא כנגד הרב ואות ו' האמצעי השטוח הוא כנגד החבר, ואות ו' השפל למטה הוא כנגד התלמיד כי מכל שלשה אלו ישיג האדם