עוד יוסף חי תרסב

ליקבה"ו

ספר דברים

פרשת דברים

אלה הדברים אשר דבר משה. איתא במדרש אלה הדברים כדבורים דובשן מתוק ועוקצן מר, וצריך להבין מה הדבש שיש בזה, ומהו העוקץ שהיה להם בתוכחות האלה, ונ"ל בס"ד דמצינו כאן שנתחכם לדבר ברוה"ק תוכחות ברמז עם ישראל, בהזכירו להם המקומות האלה, והוא ע"פ משל שהובא במדרש רבא בענין זכור את אשר עשה לך עמלק, והוא משל למלך שהיה לו פרדס וביכר פירותיו והניח שם שומר כלב אחד והציץ המלך מארמונו וראה כי אהובו נכנס בהחבא מן פרצה אחת, כדי לגנוב מן הפירות הבכירות ולאכול מהם, והכלב רץ אחריו בעת שהיה גונב ואוכל וקרע לו בגדיו ויצא תכף וברח, אמר המלך אם אומר לו איך גנבת מן הפירות הרי הוא מתבייש, ואם לא אומר לו כלום הוא חושב שלא ידעתי בו וחוזר ונכנס בגניבה, מה עשה המלך, אמר לו כמה עז וקשה זה הכלב שקרע כל בגדיך, אז זה הבין שהמלך היה רואה בו בעת שבא לגנוב וקרע הכלב את בגדיו. ע"כ המשל

וכן הענין כאן אמר מרע"ה אם אומר לישראל ראו איך חטאתם במקום הזה, ואיך חטאתם במקום זה, הרי הם מתביישים, ובפרט כשאומר להם זאת התוכחה בתחלת דברי אתם במשנה תורה, מה עשה הזכיר להם המדבר שנתן להם הקב"ה טובה גדולה שהיא לחם מן השמים, והם יודעים שהלחם היקר הזה שנתן להם במדבר היה אחר שחטאו בדבור שלהם בתלונה שנתלוננו כשכלתה הצידה שלהם, על כן כשזכר להם הטובה של הלחם שנתן להם במדבר ממילא הם זוכרים החטא שחטאו בדבור כי המדבר הוא ג"כ משמעותו דיבור. נמצא יש כאן דבש מתוק הוא הזכרת הטובה של הלחם שהוריד להם במדבר מן השמים, ויש כאן עוקץ שיזכרו חטאם שחטאו בדבור שבעבורו נתן להם הלחם

גם הזכיר להם הערבה היא ישיבתם בשיטים שהיו שם דשנים ורעננים ושבעים מטובה גדולה של שלל סיחון ועוג, ועי"כ יזכרו ממילא מה שנסתבב להם מחמת טובה זו שזנו את בנות מדין ובנות מואב, הרי כאן דבש מתוק ועוקץ מר. וגם הזכיר להם מול סוף זו קי"ס שהיא טובה גדולה שביזת הים גדולה מביזת מצרים, ועוד זכו שם להשגה נפשיית על הים מה שלא ראה יחזקאל הע"ה וממילא יזכרו מה שהמרו על ים בים סוף, ודברו קשות באומרם המבלי אין קברים וגו', עד שא"ל התיצבו וראו את ישועת ה' הרי הזכיר להם דברים אשר דבשן מתוק ועקצם מר, לכך ארז"ל אלה הדברים כדבורים

ודע כי ספר דברים הוא דברים שיוצאין ובאים מן מרע"ה לישראל, ויש בו כמה דברים שהם אמורים בחומשים הראשנים ונשנו כאן, ולכך נקרא משנה תורה, מלשון ויאמר שנו וישנו, וגם נקרא משנה מלשון משנה למלך כי להיותו דברים שיוצאין מן מרע"ה לישראל נחשב משנה לגבי חומשים הראשונים אך באמת קדושתו ומעלתו שוה לחומשים הראשונים, ואין הפרש ביניהם כי אלו הדברים לא אמרם מרע"ה מדעתו אלא הקב"ה שם בפיו הדברים, ובעת שכתב מרע"ה את משנה תורה היה הקב"ה אומר ומרע"ה כותב כשאר ארבעה הראשונים

במדבר בערבה מול סוף וכו'. נ"ל בס"ד אע"פ שכל מקומות הנזכרים פה הם תוכחות על עונות שעשו וכאשר פרש אותם רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל אחת לאחת, עכ"ז נראה דנתחכם מרע"ה בהשגת רוה"ק לרמוז בדברי התוכחות את הטובות הנשגבות שהשיגו ישראל בחסדו יתברך, ואמר במדבר בערבה בזה רמז על כח הפסוק של שמע ישראל שהוא נקרא חרב פיפיות, כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, וידוע שיש בתיבה הראשנה של פסוק שמע עי"ן רבתי שרומז להארה גדולה, ונרמז באותיות בערבה, ותחלק העלה לשתים וקרי בה בע' רבה, וז"ש במדבר בערבה, ר"ל בדבור של ע' רבה דשמע

ואמר מול סוף רמז לתורה שהיא שבעה ספרים וכל ספר נקרא עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, נמצא היא ז' עץ ורמוזה באותיות שהם לפני אותיות סוף שיש לפניהם באלפא ביתא ז' ע"ץ. ואומרו בין פארן ובין תופל, רמז בזה על חסד אל במלואו כי שם אל הוא חסד ובמלואו אל"ף למ"ד עולה קפ"ה, והפרש שיש מספר פארן לבין מספר תופל מלא בוא"ו כדקרינן הוא מספר קפ"ה שהוא החסד הגדול שבו נעשה קיום לישראל בעולם, כמ"ש חסד אל כל היום

ואומרו ולבן רמז בזה על ל"ו צדיקים שהם בני עליה דלא חסרין מישראל בכל דור ודור והצדיק נקרא בן דכתיב ה' אמר אלי בני אתה, ואותיות ולבן הם לו בן. ואומרו וחצרת, חלק התיבה לשתים, וקרי בה חצי רת, דהיינו חציים של מספר ר"ת הם שני ש' הקבועים בתפלין של ראש, וכל תגבורת ישראל על העכו"ם הוא בהם, כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וארז"ל אלו תפלין שבראש, והיינו כי שם הוי"ה בחלוף א"ת ב"ש הוא מצפ"ץ שעולה ש', ואלו הן שני ש' של תפילין רומזים אל שני שמות הוי"ה די"ג מידות, דכתיב ה' ה' אל רחום וחנון וכו', ולכן כל תגבורת ישראל הוא בהם. ואומרו ודי בהפוך אתוואן יוד רמז לעילוי אות וא"ו דשם הוי"ה שיתעלה ויהיה בעלוי של יו"ד שבשם, כסוד הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד, ובזה תלוי תכלית העלוי והמעלה של ישראל, ואומרו זהב רמז דאז תהיה הגאולה מסטרא דגבורה דיצחק, ולא מצד החסד, כמ"ש בזוה"ק על פסוק ולא בכסף תגאלו, כלומר לא תגאלו ע"פ מדת החסד בלבד שנקרא כסף

פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכיניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים. נ"ל בס"ד, פנו מלשון ואנכי פניתי הבית שתפנו גופים שלכם מן הסיגים של חו"ל הדבקים בכם, וסעו לכם, הכונה ע"ד מ"ש השי"ת לאברהם אע"ה לך לך מארצך, ופירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הכונה, לך לך תלך לשרש שלך למעלה המכוון כנגד