עוד יוסף חי תרנט

הקוסם, דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, וצריך להבין מה נתכוון להודיענו בתוספת זו של הקוסם. ונ"ל בס"ד, שבא הכתוב לגנותו ולבזותו בדבר זה בתכלית הגנות והבזיון, והוא מ"ש בגמרא דגיטין פ"ז גבי אשמדאי כאשר קשרו בניהו בן יהוידע עליו השלום זיע"א בשלשלת שחקוק לה שם המפורש, והביאו לפני שלמה הע"ה, חמא ההוא קסמא דהוה קסים, אחיך, א"ל בניהו, מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת, א"ל דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה, פירוש היה תחתיו אוצר גדול זהב וכסף טמון שם, ואם יודע ומכיר בטוב היה לו לקסום לידע מה שיש תחתיו, ולמה ידבר על הרחוק ע"כ. והשתא כפי החוכא דאחיך אשמדאי באותו הקוסם כן יש לצחק באותו רשע יותר ויותר, יען כי אותו רשע היה קוסם לידע העתידות והמקרים אשר יעברו על ראש בני האדם, ובאותם הימים היה דרכם של בני אדם לבלתי יצאו מן העיר לעיר אחרת עד שילכו אצל הקוסם ויגיד להם דרכם אם טוב ללכת ואם לאו יחדלון, וזה הרשע שהיה קוסם לאחרים למה לא קסם לידע את דרכו אשר הלך עליה הטובה היא אם רעה, כי סוף דבר נמצא הליכתו ויציאתו מביתו למדיין כדי לבקש שכרו היתה לרעתו שנהרג, ונתקיים בו המשל דאמרי אינשי גמלא אזל למבעי קרניה, אודניה דהוו ליה גזיזו מיניה, ועוד ירבה השחוק יותר על אותו רשע, איך לא קסם על חרבו את מי תכה ואיך היה נושא עליו חרב זה כדי להרוג בו אחרים, ולא ידע שהוא נושאו עליו כדי שהוא עצמו יהרג בו, כי ארז"ל לא היו יכולים להורגו אלא רק בחרב זה שהיה חקוק עליו נחש מכאן ונחש מכאן, ולכן בא הכתוב ביהושע ללמדנו הצחוק שיש לצחוק באותו רשע מצד זה שהיה קוסם לאחרים ולא ידע לקסום בעבור עצמו, וז"ש ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב הקוסם שהיה קוסם וידע עתידות הרגו בחרב הידוע שהיה נושאו על גופו וקומתו, ועתה הוא עת לשחוק, כיון שהוא קוסם, אך לא ידע לקסום על דברים השייכים לו באותו החרב

ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה, נמצאת הביזה נחלקת לשתי שמות, הא' נקרא שלל, וא' נקרא מלקוח, לרמוז כי זכו לאלה בזכות התורה, והיינו המטלטלין של מלבוש ותכשיטין הנקראין בשם שלל, זכו לזה בזכות תורה שבכתב שנקראת בשם חסד ככתוב ותורת חסד על לשונה, ולכך נחלקה לחמשה ספרים, כי חמשה חסדים יש, וה"פ חסד הוא מספר שלל, רמז לתורה שבכתב, ולז"א דוד הע"ה שש אנכי על אמרתיך, זו תורה שבכתב, כמוצא שלל רב

והנה ידוע כי תורה שבע"פ נקראת בשם לקח, וכמ"ש ע"פ כי לקח טוב, זו תורה שבע"פ, נתתי לכם, שבה תדעון הדרך הטוב ללכת בו והמעשה אשר תעשון, כי היא המבארת דברים הכתובים בתורה שבכתב, ועכ"ז תורתי זו תורה שבכתב שנקראת בשם תורה בסתם אל תעזובו, שהאדם חייב ללמוד בכל יום בתורה שבכתב דבר מועט, ולכן נתקן ללמוד חק לישראל בכל יום, וחלק הנקרא מלקוח זכו לו בזכות תורה שבע"פ הנקראת לקח, ומצינו אח"ז שקרא להביזה כולה בשלשה שמות שהם שבי מלקוח שלל, דכתיב ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל ר"ת שמש, רמז שזכו לכל זה בזכות מרע"ה שנדמה לשמש כמ"ש פני משה כפני חמה, וס"ת חיל, רמז לזכות התורה הנקראת אשת חיל על שם מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם שהם מספר חיל, וכתיב וישראל עושה חיל

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, וכבסתם בגדכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבואו אל המחנה. נראה לרמוז בס"ד, כי יש חושבין שביום ראש השנה כאשר הולכים אצל המים לעשות סדר תשליך די להם בזה, ששם משליכים העונות של השנה כולה וישארו נקיים מכל עון, ובאמת דברים אלו שטות הם, כי העונות אין נפרדים מן האדם, ואין האדם נטהר מהם אלא רק ע"י תשובה שתהיה שלימה בקול תורה ותפלה ובודוי וחרטה ודמעה, ואחר שיעסוק האדם בתשובה זו בחודש אלול ובתענית ערב ראש השנה אז יבא יום ר"ה לעשות סדר תשליך על המים, שעניינו הוא שכל המקטרגים שעשאם ע"י עוונותיו ישליכם אל הים העליון, והמקטרג הגדול ג"כ עמהם שלא יזכרו ולא יפקדו עוד, ועושים על שפת הים למטה פועל דמיוני, כדי לעורר עי"כ השלכת המקטרגים למעלה בים העליון, וגם לרמוז כי זה התיקון של השלכת המקטרגים תלוי בתיקון אחר שהוא עסק התורה הנקראת בשם מים, וגם בבכיה שהיא מים

וז"ש כל דבר אשר יבא באש, היא התורה שנקראת אש, דכתיב הלא כה דברי כאש, כלומר כל דבר חטא ועון אשר הובאה אזהרתו באש היא התורה שנמשלה לאש, הנה זה העון תעבירו אותו מעליכם, באש, ר"ל בעסק התורה שנמשלה לאש וטהר, שיתהפך העון לזכות, אך צריך ג"כ במי נדה הם הדמעות אשר נדים ויוצאין מן מאור עיניו של אדם, יתחטא, כי צריך לטהרת העון שיתהפך לזכות בדמעה אשר נעה ונדה מן העניים, ובצירוף זה תגמר טהרת העון, ולכן צוה רבינו האר"י ז"ל להתפלל מוסף ראש השנה בבכיה, וגם להוריד דמעה בעת תקיעת שופר, ואחר שעשיתם כל זה ביום ראש השנה שעסקתם בתורה ועשיתם בכיה בתפילת מוסף, אז כל אשר לא יבא באש קאי על מקטרגים רעים אשר אין להם אחיזה בתורה שנמשלה לאש כי הם מסט"א, תעבירו אותם במים בסדר התשליך שתעשו בסוף היום על המים, ואחר זה תבואו אל המחנה של שכינה ביום הכפורים שתהיו כולכם צדיקים מבני היכלא דמלכא, שתהיו דומין למלאכי השרת

פרשת מסעי

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. נ"ל בס"ד, ידוע שיש בירור נ"ק נעשה ע"י פה הן באכילה הן בלימוד התורה, כי חיים הם למוצאיהם למוציאהם בפה, וזה הבירור על הרוב נעשה מן הצומח ומן החי ומן המדבר, אבל יש בירור נ"ק נעשה ע"י מהלך רגלים לדבר מצוה, וזה נעשה ונברר מן הדומם, ולכן כל הליכה לבית הכנסת ולביהמ"ד בכל יום או שאר הליכה שהולך האדם לדבר מצוה נעשה בזה בירור גדול לנ"ק שהם מגולגלים בדומם, ולכן אותה אלמנה שהיה לה בית הכנסת בשכונה שלה, והיא הולכת לבית הכנסת אחרת שהיתה רחוקה, ואמר לה רבי יוחנן למה את הולכת למקום רחוק ולא תכנסי למקום קרוב, אך היא השיבה לו, רבי וכי לאו שכר פסיעות יש לי בזה, ועל כן אמר ר' יוחנן למדנו קבלת שכר מאלמנה, ועל זה הבירור נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ר"ל שהולכים בדבר מצוה שנצטוו בה בתורת ה'. ובזה פירשו המקובלים ז"ל על מ"ש בתלמודא בהילוך רבנן ממקום למקום לשון שקלי ואזלי, והכונה שקלי נ"ק מהדרך דאזלי ביה

והנה ידוע כי תיקון ובירור הנעשה על ידי רגליו של אדם יתיחס לנצח והוד, כי הרגלים הם כנגד נצח והוד, וכמ"ש בפתיחת אליהו הנביא זכור לטוב נצח והוד תרין שוקין, והאדם כשעושה כל יום יחוד המרכבה הן בתפלה הן בעסק התורה צריך לכוין בפנימיות רגליו שיהיו כסא ומרכבה אל הוי"ה בנקוד חירי"ק והוי"ה בנקוד קבוץ שהם בנצא והוד כדי לתת כח באברים ההם לעשות