עוד יוסף חי תרס

התיקון והבירור, וידוע כי מרע"ה ואהרן הע"ה יתייחס מקומם למעלה בנצח והוד, כי מרע"ה בנצח ואהרן בהוד וכאשר תמצא בהקפות שמחת תורה בשבעה כורתי ברית

ובזה יובן אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם, הלמ"ד משמש במקום על כמו ואמר פרעה לבני ישראל שהוא ר"ל על בני ישראל, וכן הלמ"ד משמש במקום בעבור, והיינו ר"ל כל המסעות שהיה להם מעת יציאתם ממצרים היו בעבור צבאותם הם ניצוצי הקדושה, שכל נצוץ הוא מלאך בפני עצמו שהוא בצבאות סל מעלה ואלו הצבאות הם שייכים לנשמותם ולכן נקראים צבאותם, ונסעו ברגליהם בעבורם כדי להוציאם מן הדומם במהלך שלהם, והוציאום במהלכם ברגליהם שהם רמוזים במקום משה ואהרן, כי יד לשון מקום כמו מציב לו יד, וכן יד אבשלום שהוא ר"ל מקום וכן כאן אמר זה התיקון נעשה בהארת ספירות נצח והוד שהם מקום משה ואהרן

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. נ"ל בס"ד הכונה שבכל מסע ומסע שנכתב בתורה נרמז בו שיעור מוצא ובירור נצוצי הקדושה בדברים שנכתבו במסע ההוא על פי ה' כי כשכתב מרע"ה המסעות על פי ה' כתב ברמז כל נצוצי הקדושה שיצאו מאותם המסעות, ולז"א ויכתוב משה את מוצאיהם הם נצוצי הקדושה שהוציאום ישראל מן הדומם בנסעם עליו, רמז אותם בדברים שכתב בסדר המסעות על פי ה' יען כי אלה מסעיהם של ישראל נולדו ונתהוו מצד מוציאהם הם נ"ק שכל מסע ומסע גודלו ומשך הזמן אשר נתעכבו בו היה כפי שיעור הברורים שנבררו, ולכך יש מסע גדול, ויש בינוני ויש קטן, ולז"א ואלה מסעיהם גודלם ואורכם היה שיעור שלהם כפי שיעור מוצאיהם

ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות. נ"ל בס"ד דידוע שורש רע כל העבירות נמשך מן רע של איסור אכילה, מפני כי עון עץ הדעת שהיה שורש פורה ראש ולענה לכל עבירות שבותרה היה איסור אכילה, ולכן היצה"ר מתגרה בכ"מ באיסור אכילה לטמא בו את האדם וידוע מסס לשון לכלוך הוא, וכן פירש הערוך ז"ל, עמ"ש בגמרא דחולין דף ד' א"ר משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי, פירוש מלכלכו שלא ישאר בו סימן, וכן שם בדף כ"ח על בר אווזא דאתא כי מסמס קומיה ע"ש, ואמרתי דלכן נקראת האצטומכא בשם מסס כמ"ש בחולין דף מ"ב מסס ובית הכוסות, כי האצטומכא היא בפנים ומסס לשון לכלוך הוא, ותיבת מרעמסס תחלקנה לשתים וקרי בה רע—מסס, כלומר רע המלכלך אשר נסעו ישראל ממנו שנטהרו וניצולו ממנו על ידי תעניות וסגופים ועסק התורה ומצות ומעשים טובים שעושים מראש השנה עד סוף יוה"כ, ואז אח"כ ויחנו בסוכות לקבל שם הארות גדולות של חסדים דאור פנימי ואור מקיף

ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר. נ"ל בס"ד, אתם רמז לתורה, כי אתם הוא אותיות אמת, והתורה נקראת אמת, דכתיב תורת אמת היתה בפיהו, וכתיב אמת קנה ואל תמכור, וכנז' בדברי חז"ל. וז"ש ויסעו מסוכות הוא חג הסוכות הנז' שבו תיקון והמשכת החסדים. ויחנו באתם הוא שמחת תורה הנקראת אמת אותיות אתם כאמור, כי חג שמחת תורה נולד ונעשה מכח חג הסוכות כנודע

ועוד נ"ל בס"ד, לרמוז אתם על התורה, כי ידוע שהתורה נקראת בשם אל"ף, והיינו כי בתורה יש ארבעה חלקים שהם פרד"ס, והם כנגד ארבעה מדרגות המספר שהם אחדים עשרות מאות אלפים כנודע, ואלו נרמזים באות אל"ף במלואו עולה מספרו קי"א שהם אחדים ועשרות ומאות, ובקריאתו במלואו שנקרא אל"ף נרמז מספר האלפים, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, ולכן אתם רמז לתורה, כי אתם הוא א' תם, ר"ל תם במספרו ובקריאתו שנרמז בהם ד' חלקים של פרד"ס וכאמור

ואמר אשר בקצה המדבר, נתן בזה סימן לתורה שהאדם יכנס באהלה אחר היותו בן שלש שנים, וכמ"ש המקובלים על פסוק שלש שנים יהיו לכם ערלים וברביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה', וזה נרמז אחר אותיות מדבר, כי אחר אות ב' יש ג' ואחר אות ר' יש ש' ואחר אות מ' יש נו"ן, ואחר אות ד' יש ה' הרי כאן יש אותיות ג' שנה, וז"ש ויחנו באתם הוא חג שמחת תורה שנקראת אתם אותיות אמת, אשר זמן כניסת האדם באהל שלה רמוז בקצה המדבר, דהיינו סוף אותיות מדבר שרמוז שם אותיות ג' שנה, דאחר שיהיה בן ג' שנה, אז יכנס באהלה של תורה

ויסעו מאתם וישב על פי החירות אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני מגדול. נ"ל בס"ד כי בני האדם ששלט בהם היצה"ר, יסעו משליטתו ע"י אתם, היא התורה שנקראת אמת אותיות אתם כאמור לעיל. וישב האדם להתנהג על פי החירות, הוא היצה"ט, כי ידוע היצה"ט הוא מסטרא דחירות, משא"כ היצה"ר הוא מסטרא דעבדות, וכמ"ש רז"ל ע"פ מפנק מנער עבדו, דקאי על יצה"ר שהוא מסטרא דעבדות, על כן היצה"ט הוא מסטרא דחירות, והאדם יוצא מתחת הנהגת היצה"ר שהוא עבד ע"י עסק התורה שנקראת אתם אותיות אמת, שאז עתה שב להתנהג על פי החירות ר"ל על פיו של יצה"ט שהוא בסטרא דחירות אשר הוא חונה בלב האדם על פני בעל צפון, והיינו כי בלב יש שני חללים א' מימין הלב שהוא משכן יצה"ט בסוד לב חכם לימינו, ואחד משמאל הלב שהוא משכן היצה"ר בסוד לב כסיל לשמאלו, ולכן היצה"ר נקרא בעל צפון, ר"ל בעל חלל השמאלי שהוא הצפוני, שלכן אמר הכתוב ואת הצפוני ארחיק מעליכם ודרשו זה על יצה"ר, ולז"א על פני בעל צפון, כי יצה"ט חונה בימין שהוא פנים למקום בעל הצפון, כי בכ"מ הימין הוא נחשב פנים והשמאל אחור, ואחר שזכו בני האדם לצאת מתחת שליטת יצה"ר ולהתנהג על פי החירות הוא היצה"ט, אז ויחנו הגוף והנפש של האדם לפני מגדול, חלק תיבת מגדול לשנים וקרי בה מ' גדול, כלומר זוכים לתשובה עילאה שהיא בסוד הבינה, וידוע כי אות מ"ם גדולה היא בסוד הבינה ששם היא תשובה עילאה

ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דהדדים סודם הוא שם אלקים שבבינה, והוא אל מימינא דד א' מ"י משמאלא דד ב' וז"ס אל ד"ד ומ"י ד"ד, ואות ה' באמצעיתא הוא סוד החלב המתפשטת בשני דדים אלו ע"ש, נמצא דד ימין יונק ומאיר מאותיות אל דשם אלקים, ודד שמאל יונק ומאיר מן דד שמאל, והחלב המתפשט בדדים מאיר מן אות ה' דשם אלקים, וז"ש ויסעו ממרה הם דינים קשים, ויבואו אלימה אותיות אלקים בשלימות שהיא שם אלקים שבבינה שממנו מאירין הדדים עם החלב המתפשט בהם, ובאלים קרי בה באל י"ם שממנו סוד הדדים שתים עשרה עינות מים הם י"ב צרופים של שם הוי"ה שהם חסד, ושבעים תמרים הארת יין המשומר בענביו שהוא סוד הבינה, ויחנו שם הארת שם הוי"ה ושם שדי הרמוזים במזוזה שהם שם הוי"ה מלגאו, ושם שדי מלבר שהם שומרים את ישראל והם עולים מספר שם

והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. נ"ל בס"ד, כי נראה בגמרא ומדרש"י רז"ל דעיקר הגזרות