עוד יוסף חי תרנה

לפי פקודיו ר"ל לפי שיעור הצריך לקיום המצות אשר פוקד בהם יותן נחלתו היא תאוה החמרית ולא תתרבה ותגדל לצאת חוץ מן השורה הראויה עד שיבא לידי חטא ועון, משא"כ אם לא ימעיט שליטת היצר יצא תקלה מזה בודאי

אלה משפחות לוי משפחת הלבני משפחת החברוני משפחת המחלי וכו'. נ"ל בס"ד בדרך רמז אלה משפחות לוי הם הצדיקים המתלוים עם השכינה משפחת הלבני הם כת בעלי תשובה שעשו תשובה שלימה שנהפכו העונות לזכיות, ע"ד מ"ש הכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ולכן קראם משפחת הלבני לשון לובן, משפחת החברוני הם כת בעלי תורה שהם חכמים בתורה, וידוע שהחכמים נקראים בשם חברים, ומשפחת המחלי הם כת בעלי יסורין שמדוכים ביסורין לכפר על עון הדור, ומחלי לשון מחילה, ומשפחת המושי הם המדקדקים בברכת הנהנין לברך בכונה שבזה מושכין ומעלין נ"ק מן הצומח ומן חי בלתי מדבר ע"י כונה שלימה שלהם, ומושי לשון המשכה הוא כמ"ש כי מן המים משתיהו, ומשפחת הקרחי הם כת בעלי קבלה שע"י עסק הסוד מעבירים כוחות הדינין ומגלחים אותם כמ"ש, רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים על אשר קרא בן עזאי לרבי עקיבה קרח, באומרו חוץ מן הקרח הזה, וכל קרחה רומזת להעברת כחות הדין ע"י כונת ויחודים

יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם וכו'. י"ל והלא כבר מינה שבעים זקנים כנז' בפ' בהעלותך, שא"ל ונשאו אתך במשא העם ולא תשא לבדך, וגם כבר מינה דיינים בעצת יתרו שרי מאות ושרי חמשים לשפוט את העם בכלל, ומה חסר לישראל בפטירת מרע"ה. ועוד אמרו אשר יצא לפניהם וכו' וחזר ואמר אשר יוציאם וכו' ה"ז דבר כפול. ונ"ל בס"ד דאיתא בסדר הדורות, על ריב"ל שהיה הולך ביחד עם אליהו זכור לטוב, ויבואו שניהם לעיר אחת ויכנסו לבית הכנסת הגדולה שהיה שם ספסלים מכסף וזהב, וכל א' יושב על כסאו, ויאמר אחד מהקהל, מי יאכיל העניים האלה הלילה, ויען אחד מן הקהל ויאמר שיביאו להם לחם ומים ומלח ולא כבדום כהוגן, וילינו שם וילכו בבוקר, ואמר אליהו זכור לטוב להקהל, ישימכם האלקים כולכם ראשים והלכו לדרכם, ולעת ערב באו לעיר אחת ויראום אנשי העיר ויקבלום בכבוד בסבר פנים יפות ובלב טוב וישמחו עמהם ויושיבום במיטב ביתם שבעיר ויאכלו וישתו וילינו שם, ויהי בבוקר ויתפלל אליהו זכור לטוב עליהם, ויאמר לא יתן לכם ה' אלא ראש אחד, ויתפלא ריב"ל איך לאלו שנגעו בכבודם ולא כבדום התפלל שיהיו כולם ראשים, ולאלו שעשו להם כבוד גדול והטיבו להם, לא התפלל על נשיאות ראש אלא רק לאחד בלבד ולא יותר, ויענהו אליהו זכור לטוב ויאמר לו האנשים אשר התפללתי עליהם בריבוי שרים ורבוי ראשים זו רעה להם, כי מחלוקת גדולה ימצא אצלם תמיד, שכל אחד אומר אני אמלוך ודברי בלבד נשמעים, וזה ידוע וברור שכל מקום שבו הרבה ראשים נשחת ונחרב, על כן יאמרו המושלים ברוב חובלים תטבענה הספינות, והאנשים שהתפללתי עליהם הוא טובה להם לפי שישובו מעשיהם ועצתם לעיצה אחת ורוח מחלוקת לא יבא ביניהם, וכן אמר החכם ישוב העיר הוא באחד ע"ש

נמצא דרבוי הראשים הוא רע ומר לכללות העם, אבל אם יהיה להם ראש אחד יהיה בזה תיקון יפה לכולם והנה קודם שנפטר מרע"ה אע"פ שהיה מינוי לשבעים זקנים לשאת במשא העם לא היו השבעים זקנים ראשים, אלא יש על כולם ראש אחד הוא מרע"ה, וכל הדבר הקשה יביאון אל משה ועל פיו יהיו כל העניינים, והיה זה טוב לישראל, אך אחר שיפטר מוכרח שיהיו השבעים זקנים כולם ראשים וברבוי הראשים נולד רעה גדולה לכל, ולכך בקש יפקוד איש על העדה שיהיה להם ראש אחד

ופירש בהנהגת הראש האחד הזה שתי חלוקות האחת היא כאשר תקראנה מלחמה עם האויב שיבא עליהם לכובשם, כאשר בא סנחריב על ירושלים לכובשה בימי חזקיה הע"ה, לא יצטרכו ישראל לצאת להלחם בו, אלא הם יושבים בחצריהם ובטירותם, וזכות הראש שלהם יצא ויבא בב"ד של מעלה לבקש תשועה מאת ה' שישלח מלאכו ויכה באויב ההוא, וכאשר היה בזמן חזקיהו הע"ה אשר זכות חזקיהו היה יוצא ובא למעלה לבקש הצלה לישראל, ובעבור זכותו יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים, ומפורש בדברי רז"ל כי בעבור זכות חזקיהו הע"ה נעשה הנס הזה, וזה יהיה כשיבא האויב עליהם לכבוש ארצם, וכאשר היה בסנחריב, ועוד יש חלוקה אחרת שהם ילכו לכבוש מדינת האויב, ועל זו החלוקה אמר ואשר יוציאם ואשר יביאם, כי בזה הם צריכים לצאת ולבא ומלכם בראשם יוציאם ויביאם

ועוד נ"ל בס"ד, שיש לדקדק אומרו איש על העדה, דודאי איש ואינו אשה, והול"ל שופט על העדה או רועה או פקיד, ועוד הול"ל בקצור כצאן בלא רועה, ולמה האריך לומר שאין להם רועה. ונקדים מ"ש רז"ל ע"פ מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם הדיין דומה למלך שאינו צריך לבריות יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שלוקח תרומות מבית הגרנות יהרסנה, וידוע שכל משפיע נקרא איש, וכל נשפע נקרא בשם אשה, ולז"א איש על העדה, איש דייקא משפיע לאחרים ואינו בסוג אשה שנצרך לאחרים, אשר יצא פניהם ואשר יבא לפניהם בעניינים הנפשיים אשר יוציאם ואשר יביאם בענינים הגופניים, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, כלומר יש רועה אך אינו להם אלא לעצמו, כי עוסק עמהם לתועלתו, כי רועה האמתי צריך שיהיה דורש טוב לעמו

פרשת מטות

איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו. הלשונות כפולים, וכבר העירו בזה המפרשים ז"ל. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל מצוה קכ"ו אות י"א, משקל דם הנפש הוא י"ח דינרין ובכל דינר ששה מעין ומעה היא ארבעה איסרין הרי דם הנפש הוא תל"ב איסרין מספר תבל, ונקרא דם הנפש כי נפש הבהמית אע"פ שהוא רוחנית, בעבור היותה משמרים ועכירות מהנפש המשכלת אחר כניסתה בגוף האדם מתהפכת לדם והדם גשמי ונקרא נפש, וכתב עוד שם באות י"ט שבכל יום התענית מתמעט שיעור איסר מן תל"ב איסרין דם הנפש הנז' ע"ש

וכתבתי במ"א כי דם הנפש הזה, אע"פ שהוא גשמי והוא חלק נפש הבהמית אם יהיה נקשר ונאחז בנפש המשכלת לינק ממנה יזדכך בודאי ולא יהיה מתעורר ממנו תאוות רעות, ולכך מתמעט בתענית שיעור איסר ממנו, שבזה נחלשת עכרירות שיש בו ואז שיעור איסור הפנימי שבו שהוא עומד קרוב לנפש המשכלת יהיה לו קשר ואחיזה ודבקות עם נפש המשכלת ויהיה לו יניקה של זכוך ממנה

והנה נודע כי בכל דבר יש בו חצוניות ופנימיות וביום התענית שאין האדם אוכל ושותה בו שמתמעט שיעור איסור מתל"ב איסרי דם הנפש המעטה זו היא מחלק החיצוניות של שיעור האיסור ההוא, אבל חלק הפנימיות אדרבה הוא מתחזק ומתרבה, וכמ"ש על