עוד יוסף חי תרנד

נחלתו בשכר תורה ומצות

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו. נ"ל בס"ד, כי שני עסקים יש לאדם בעולם, שהם עסק נפשיי, ועסק גופניי, וראוי ללכת בעצת היצה"ט ולהשלימו בשתיהם, כי מלבד עסק הנפשיי שיהיה שולט יצה"ט ואין מגע ליצה"ר בו, אלא גם עסק הגופני לא ילך בו אחר עצת היצה"ר ולא ישלטנו בו, דאם ישליט היצה"ר מלבד שבודאי יחטיא את האדם בזה, אלא יתגבר עוד על האדם להכנס גם בעסק שאינו שלו שהוא עסק הנפשיי להחריבו ולבטלה, משא"כ יצה"ט אם ישלוט גם בעסק הגופניי לא יזיק בעצתו את הגוף בעבור קיום עסק הנפשיי, שלא יאמר לאדם שימות כדי שלא לחלל שבת, אלא אומר לו פקוח נפש דוחה, וכן לא יאמר לו שצריך לקיים מצוה פ' אע"פ שהוא מת על ידה, אלא אומר לו וחי בהם ולא שימות בהם, וכן עזה"ד. נמצא אע"פ שהוא מיעצו על צרכי נפשו, הנה הוא חס על גופו לשמור חיותו, משא"כ היצה"ר הוא מיעץ לאדם על תענוג גופי, אע"פ שבזה הוא עובר על כמה מצות ומיעצו לאבד המצות בשביל עונג גופו והוא מתכוין לפשט שליטתו גם בדברים שאינם שלו, באומרו תישן שינה של שחרית, אע"פ שאתה מבטל תפלה וק"ש וציצית ותפלין, וכן תחלל שבת ותעשהו חול בשביל הרווחת ממון וכיוצא בזה

ונביא דוגמה לדבר זה, מעשה שהיה בעשיר אחד שהיה רוכב על סוסו חוץ לעיר כדי לבא לעיר, ובעודו רחוק משער העיר שתי שעות, מצא איש פסח יושב על אם הדרך צועק בקול יללה ותחנה ויבקש מן העשיר מתנת ידו, והעשיר הוציא מכיסו מטבע כסף וישליכה אל הפסח, ויקרא הפסח בקול גדול, אלקי השמים ישלם לך כפלי כפלים על החסד הזה אשר עשית עמדי, וירם את המטבע שהשליך אליו, ובצלעו על יריכו נגש אל הרוכב וינשק שולי מעילו ויאמר אם טוב בעיניך להגדיל חסדך עמדי ונתתני לרכוב עמך על סוסך להביאני העיר, כי הדרך רחוקה ולא אוכל לילך רגלי לבא שמה, והעשיר שהיה נדיב לב וחפץ חסד ירד מעל הסוס וירכיב את הפסח על הסוס ויתן את הרסן בידו, ואח"כ עלה גם הוא על הסוס וירכב והיו שניהם רוכבים ביחד על הסוס, הפסח בראש והעשיר מאחוריו, ואחר שנכנסו לעיר והגיעו לשוק, אז הפסח שבידו הרסן, עצר את הסוס והעמידו, ויפן אל העשיר הרוכב מאחוריו, ויאמר לו עתה רד מעל הסוס, כי כבר עתה נמצאים אנחנו בשוק העיר, ואתה תרד ללכת אל ביתך ואני אשאר רוכב על סוסי לבא הביתה, ויאמר העשיר מה אתה מדבר, וכי זה סוסך או סוסי, מהר איפוא ורד פן יקצר רוחי והשלכתיך כרגע ארצה, ויצעק הפסח צעקה גדולה ומרה בתוך השוק בעודו רוכב והרסן בידו, ויאמר בקול בכי, ראו אנשים טובים מה מתאנה לי הרשע הזה, חושו לעזרתי כי איש פסח וחלש אנכי, ואין אני יכול להתקומם נגד הבליעל הזה האומר לגזול את סוסי ממני, הלא אנכי פגשתי את האיש הזה יושב על המסילה הרחק שתי שעות מפתח העיר, ויתחנן אלי כי עיף הוא, ונכמרו רחמי עליו וארכיבהו על סוסי ואביאהו עד הלום, ועתה תחת שצריך הוא להודות לי על חסדי, אומר להשלכני וארצה ולגזול ממני את סוסי אשר זה הוא כל רכושי, חוסו נא אנשים טובים והושעתם לי, ויקומו כולם לריב עם העשיר, ולשוא עמל להכחיש דברי הפסח, כי יללת הפסח ודמעותיו עוררו חמלה בלב כל האנשים ויאמינו לו, וסוף דבר אמר העשיר, אם כן אפוא נסע נא אל השופט ונגיש לפניו את משפטינו והוא יוכיח בין שנינו, ויאמרו כולם טוב הדבר, וכן עשו ויגשו שניהם אל השופט ויספרו לפניו דברי הריב, והשופט אמר אל העשיר, רואה אני את דבריך אמת הם, אך מה אוכל לעשות, הלא אתה בידך אבדת את זכותך וכוחך, כי כאשר חסת עליו והסכמת להרכיבו על סוסך, היה לך להרכיבו מאחוריך והרסן הוא בידיך, ואז לא היה יכול לדבר דבר נגדיך, אך עתה אשר השלטת אותו עליך שהרכבתו לפניך ומסרת הרסן בידו, הרי ב' דברים אלו הם כמו שני עדים שמעידים שהסוס שלו. ע"כ המעשה

וכן הענין כאן, הן אמת שעניינים הגופניים הם מסורים ביד היצה"ר מפני שהם נעשים על ידי החומר אשר הוא תחת שליטת היצה"ר והנהגתו, עכ"ז אם האדם נותן שליטה ליצה"ר שלו בעניינים הגופניים השייכים לו והולך בהם אחר הנהגתו גורם רעה לעצמו שהיצה"ר מתגבר עליו לטמאו בעניינים הגופניים להחטיאו בכמה דברים אסורים ועבירות חמורות, ויהיו כל אבריו למרמם תחת רגליו לטמאם בדברים רעים, ולא עוד אלא שגוזל השלטון והממשלה שיש ליצה"ט בעניינים הנפשיים שגם בעניינים אלו יהיה הוא המושל והשליט לבטל האדם מכל מצות המוטלים עליו לתיקון נפשו, ונמצא שולט על האדם בשתים הן בדברים של סור מרע, והן בדברים של ועשה טוב והאדם הוא הגורם הרעה לעצמו מפני שעשה קדימה להרכבת היצה"ר על חומר שלו על הרכבת היצה"ט שבתחלה הרכיב היצה"ר על חומר שלו ומסר הרסן של החומר בידו, ואז הרכבת היצה"ט שהיתה מאחוריו של יצה"ר לא חשיבה כלום, כי היצה"ר דוחה אותו כלאחר יד וכל דבריו אינם נשמעים אצל האדם וכאשר קרה לאותו העשיר שהרכיב את הפיסח על הסוס תחלה ולקח הפסח את הרסן בידו, דאז אע"פ שרכב העשיר על הסוס כיון שקדמה רכיבת הפיסח והרסן בידו חטף הפיסח את הסוס והשליך את העשיר חוצה

ועל כן העצה היעוצה לאדם היא שיקדים הרכבה והשליטה של יצה"ט על גופו שגם בעניינים הגופניים ילך אחר עצת יצה"ט והנהגתו, ואת יצה"ר ירכיבהו מאחריו דהיינו כשיש דבר גופניי שצריך לו התעוררות תאוה חמרית הבאה מצד היצה"ר תהיה אצלו התעוררות תאוה זו בדרך עראי כאדם הרוכב עם חבירו על הסוס מאחורי חבירו שהוא יוכל לדחותו מעליו בכל עת שירצה, כן התעוררות התאוה בקרבו תהיה עראי שלא תתרחב ותגדל הרבה דרך משל תאוות אכילה ושתיה שהיא באה מצד הרכבת יצה"ר בגוף וחומר האדם לא תתרחב הרבה אלא רק בשבת ויו"ט וכן תאות המשל שג"כ היא באה מצד הרכבת היצה"ר בגוף לא תתרחב יותר אלא רק שיעור שיהיה ממנו מצות פריה ורביה, וכן תאות שינה לא תתרחב יותר אלא רק שיעור הצריך לקיום הנפש ולקיום הגוף, וכן עוד בכמה הנאות כיוצא בזה שהם באים מחמת הרכבת היצה"ר בגוף האדם שיזהר האדם שלא יקדים הרכבתו ושליטתו של היצה"ר בחומר הגוף שלו על הרכבת היצ"ט אלא יקדים הרכבת היצה"ט בו וימסור כל הרסן של חומר גופו ביד יצה"ט ואת היצה"ר ירכיבו מאחוריו שהוא רכיבת עראי שיהיה היצה"ט יוכל לדחותו ולהשליכו בכל עת שירצה

וז"ש לרב זה יצה"ט שהוא מצד הקדושה שהוא הלוך וגדול גם הוא רב בחכמה שקראו שלמה הע"ה חכם וארז"ל רבתי בגוים רבתי בדיעות תרבה נחלתו, פירוש תשלטנו גם בעניינים הגופניים הנעשים ע"י התעוררות החומר שהוא אינו עסק שלו, שגם באלה תלך ע"פ הנהגתו ועצתו, ולמעט זה יצה"ר שהוא מצד הקליפה שהולך ומתמעט תמעיט נחלתו, דלא מבעיא בעניינים הנפשיים אל תקרבהו ולא תתן לו בהם מגע יד ועצה כלל אלא גם בעניינים הגופניים הנעשים ע"י התעוררות תאוה החמרית שהוא עסק שלו ובאה מכחו תמעיט שליטתו שלא תתרחב שלא יביאך לידי מכשול ותקלה לצאת חוץ לשורה, ועי"ז איש