עוד יוסף חי תרנ
Od Yosef Chai 650 · עוד יוסף חי · free full Hebrew text
Open in the reader →יינם של נכרים היו משקים אותם יין, וע"י שהוא משתכר תובע אותה לזנות, נמצא הם זונים מתוך שכרות ויש ללמד עליהם זכות דדין אנוסים יש להם, שלא היה להם דעת שלימה, ובזה יש צד זכות להצילם מן כליה, אך צריך לעשות בירור לדבר זה שיתברר שהם זונים מחמת שכרות והיין אנס אותם, מה עשה פינחס, המתין עד שבא זמרי והביא את כזבי בהיותו שפוי בדעתו ולא היה שתוי יין והביאה תחילה לפני מרע"ה וא"ל זו אסורה או מותרת, וא"ת אסורה מי התיר לך בת יתרו, ומשך אותה משערות ראשה והכניסה לאהל שלו ושכב עמה ועשה העון במזיד בלי אונס שכרות כלל, אז ניגש פינחס ופגע בו ע"פ ההלכה דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו, וכל העם ראו אותו שפגע בו והוציא את שניהם דקורים ברומח לעיני שבטו ולעיני כל ישראל אותם שהיו חוטאין בזה ואותם שלא חטאו אלא ראו ושתקו ולא היה שום אדם קרב אצל פינחס להרע לו על מעשה זו שדקר את הנשיא והרגו, משמע שכולם הודו שבדין עשה, וא"כ הם איך חטאו וזנו עם בנות מואב ומדין, אלא הם לא עשו עון זה מדעת שלימה אלא מחמת שכרות ובלבול הדעת, ולכך הודו בהריגת הנשיא שחטא מדעת שלימה בלי אונס שכרות כלל, ונמצא עתה בקנאה זו שנתקנא פינחס להרוג את זמרי בתוך כל ישראל לעיני הכל דן אותם שהם עצמם חטאו, הן אותם שראו ושתקו, נעשה פתחון פה למליצי יושר למעלה להציל את ישראל מן חימה של כליה
וז"ש השיב את חמתי מעל בני ישראל, שלא אדון אותם מזידין גמורים, אלא אדון אותם כאנוסים, והוא מחמת קנאו קנאתי במעשה זמרי בתוכם שעשה דבר זה להרוג את זמרי בפומבי בתוכם שנכנס לעיני הכל והוציא את זמרי דקור ברומח לעיני הכל עד שהביאו וחבטו לפני אהל מועד לעיני הכל, ובזה הדבר שעשאו בתוכה ולא קם אפילו אחד כנגדו להרע לו, אלא הודו במעשה שעשה נתברר שהם זנו מתוך שכרות ואנוסים היו מחמת היין, ועי"כ גרם שלא כליתי את בני ישראל בקנאתי, שנצולו מן חימה של כליה
ולכן הנני נותן לו את בריתי שלום, שזכה לברית, והיינו כי ע"י מעשה זו שעשה נעשה סנגוריא על ישראל לדון אותם כאנוסים, ובזה ניצולו מן כליה, ונמצא עשה בזה מלאכתו של המלאך הנקרא בשם ברי, שמלאכתו ללמד סנגוריא על ישראל כנודע. וכתבתי במ"א מטעם זה החכם נקרא רבי, מפני שהחכם דרכו לדבר סנגורייא תמיד, שהוא מלאכתו של המלאך הנקרא ברי שהוא אותיות רב"י. ועוד עשה תועלת במעשה זו, שביטל כח העבירה של הזנות שהיא באה ונמשכה מן הקליפה הנקראת רע עין, דלכן התאוה של הזנות מתחלת מן מראית העין, והוא ביטל כח העבירה של הזנות על ידי שמסר נפשו בעבור קנאה זו שנתקנא לכבודו יתברך, וידוע דקליפת רע עין מספרה ת', בסוד והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו, כי עשו היה דבוק בקליפה זו של רע עין, ולכן וישא עשו עיניו וירא את הנשים, נמצא עשה פינחס שני דברים בקנאה, א' שעשה מלאכתו של מלאך הנקרא ברי ללמד סנגורייא על ישראל, וא' שביטל שליטה של קליפת רע עין שמספרה ת', ולכן כנגד זה זכה לברית שהוא אותיות בר"י ת'
ואמרתי בזה רמז נכון בס"ד לכן כתיב ויעמוד פנחס ויפלל וחסר אות ת' שהיה צריך לכתוב ויתפלל ונחסרה אות ת', לרמוז על אשר על ידו נחסרה שליטת קליפת רע עין שמספרה ת', ולכן אליהו הנביא זכור לטוב עולה מספר ת', כי פנחס הוא אליהו אשר חיסר על ידו שליטת קליפת רע עין שמספרה ת'. ולכך אליהו זכור לטוב שהוא היה פנחס נקרא מלאך הברית כי אותיות ברית הם בר"י ת'. ולכן אומרים זה הכסא של אליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. צריך להבין הטעם אשר וא"ו דשלום קטיעא, ונ"ל בס"ד בהקדים, מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך תהלים מזמור ס"א, וז"ל ראיתי כתוב בשם הרב עיר וקדיש מהר"ר יעקב צמח ז"ל. במ"ש רז"ל דבעבור שאמר אליהו הנביא זכור לטוב כי עזבו בריתך בני ישראל, א"ל הקב"ה חייך שתמצא בכל ברית מילה שיעשו בני, והקשה הרב ז"ל דמה עונש הוא זה. ותירץ דהעונש הוא שבזמן שהוא למטה במילות מאבד החדושים שמתחדשים במתיבתא דרקיעא עכ"ד מהרי"ץ ז"ל שהביאו שם ע"ש. ואנא עבדא נ"ל בס"ד לתרץ קושיא הנז' באופן אחר והוא דידוע מ"ש בגליון הזוהר בסוף אדרא רבא בשם הרב מהר"י צמח ז"ל עצמו על מ"ש אליהו זכור לטוב לרשב"י ע"ה הסיבה שלא נמצא באדרא רבא קדישא שאמר לו דלא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וכו', וכתב שם בגליון בשם מהרי"ץ ז"ל הנז' וז"ל אע"ג דנמצא בכל ברית מילה של כל ישראל, הנה שם שולח נצוץ אחד ממנו, אבל לרב המנונא ובאדרא היה צריך לבא בכל בחינותיו עכ"ל ע"ש. נמצא בעבור המילות של ישראל צריך להתחלק לכמה ניצוצות יען כי בשעה אחת ימצא בכל קהילות כמה מאות מילות בזמן אחד, ואיך הוא יבא בכולם על כן מוכרח שיתחלק לניצוצות הרבה, וכיון דמוכרח להתחלק לנצוצות קטנים זה הוא קשה עליו, כי התחלקות הנשמה לנצוצות קטנים הוא דבר קשה לנשמה כנודע בספר שער הגלגולים, ולכן נחשב לו דבר זה לעונש. ובזה יובן הטעם אשר וא"ו דשלום קטיעא כי הוא"ו רומז לבריה, ונרמז בזה שעתיד הוא להיות נמצא במילות שהם תיקון הברית בחלקים מקוטעים דהיינו דמוכרח שיתחלק לנצוצות קטנים, כדי שיהיה נמצא במאה מילות או אלף מילות ברגע אחד. יה"ר שנזכה לראות פניו של אליהו זכור לטוב שלם בכל בחינותיו ונלמוד תורה מפיו אכי"ר
ועוד נ"ל בס"ד טעם לוא"ו דשלום קטיעא. והוא דמצאתי כתוב במפרשים ז"ל דפינחס קודם זמן דוד הע"ה נתעלם מן העין והלך ושכן לבדו מתבודד במדברות במערות במקום שאין בני אדם מצויים, ועוסק בתורה לבדו, ואח"כ בסוף ימיו של אחיה השלוני ע"ה נתגלה ובא אצל ישראל וקרא עצמו בשם אליהו ולא קרא עצמו בשם פינחס. והעולם לא היו מכירים אותו שהוא פינחס, כי לא היו בזמן שהיה קודם, אך בודאי אחיה השלוני היה מכיר אותו, וגם בודאי דהנביאים וגדולי החכמים הכירו אותו שהוא פינחס ולא גילו דבר זה, והיו כל העולם מכירים אותו בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, כי בשם זה נגלה לעולם, ואח"כ עשה כמה שנים בעוה"ז ועלה השמים ככתוב במלכים. כך מצאתי בכתיבת הרב המקובל מהר"ר ששון מרדכי שכתב זה בשם המפרשים ולא זכר מקום הדברים האלה
ולפי הדברים האלה מובן הטעם מ"ש השלום בוא"ו קטיעא, דארז"ל השלום הזה שכתוב כאן הוא החיים הנצחים שניתנו לו, דכתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום, ואלו החיים שמכנה אותם כאן בשם שלום היו מקוטעים, כי באמת נתעלם מן בני אדם במה דחשבו שנפקד, ואח"כ בא בדמות אדם חדש וקרא עצמו בשם אליהו, ומזה עלה לשמים, לכן נכתב הוא"ו קטיע לרמוז על הקטוע שנעשה באמצע הימים בזמן שנתעלם
ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית. י"ל הלשון כפול באומרו המוכה אשר הוכה, והל"ל אשר הוכה את המדינית ולא יאמר המוכה, או יאמר המוכה את