עוד יוסף חי תרמט

אזיל יתיב תריסר שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא העביד כדעבד בן חכינאי (שבא לביתו פתאום אצל אשתו ופרחה נשמתה כשראתה אותו) ולכן לא נכנס לביתו אלא נכנס לבית המדרש וישב שם כדי שיודיע ע"י שליח לבני ביתו שבא קודם שיכנס לביתו וכשישב בבית המדרש אתא רבי אושעיה בריה יתיב קמיה (ולא ידע שהוא בנו, וגם הבן לא ידע אביו), הוה קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מתחדדין שמעתיה, חלש דעתיה ואמר אי הואי הכא הוה לי זרע כהאי, פירוש כשראה רב חמא את רב אושעיה בריה שהיה חריף ומחודד נצטער, ואמר בלבו אילו הייתי כאן בעיר זו כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי מלמדו תורה והיה חכם וחריף כמו זה, ולסוף עייל רב חמא לביתיה, ואחר שנכנס ר"ח לביתו יצא רב אושעיה מבית המדרש והוא ג"כ בא לבית אביו, ועדיין לא שמע שבא אביו לעיר, וכאשר ראה את ר"א שבא לביתו קם ר"ח מפניו, כי עדיין לא ידע שהוא בנו, וחשב שבא לשאול אותו שאלה בשמעתא שהיה לומד עמו בבית המדרש, אמרה לו אשתו, מי איכא אבא דקאים מקמי ברא, והלא זה בנך הוא אשר הנחת אותו קטן כשנסעת מן העיר, אז שמח שמחה גדולה באותה שעה וקרי עליה רמי בר חמא והחוט המשולש לא במהרה ינתק, זה רבי אושעיה בנו של רבי חמא ברבי ביסא, וכתבו התוספות ששלשתן ראו זא"ז כדאמרינן בעלמא שאמר רבי אושעיה דבר אחד ואתו ושאלו לרבי ביסא, לכך קרי עליהו החוט המשולש לא במהרה ינתק וכו' ע"כ. ע"ש טעם לדברי התוספות הנז' כל שראו זא"ז אז נעשה בהם דוגמת האבות זיע"א אברהם יצחק ויעקב שלמדו זע"ז, ואז זכות שלשתן נצטרף יחד ונתחזק ונעשה רב ותקיף שלא ינתק ולא יתפרד, ולכך ארז"ל חביבה תורה של יעקב אע"ה לפני הקב"ה יותר מתורה של אברהם אע"ה

ועוד ארחיב הדברים בס"ד כאן יותר, דידוע מ"ש הכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. וצריך להבין מה ענין החבל שהוא מדמה אותם אליו בזה. וכתבתי במ"א כי הפגם שעושין ע"י העוונות מגיע למדת המלכות בשתים, הא' שתתמעט ותהיה נקודה קטנה אחר היותה שלימה בי"ס, ועוד ע"י הפגם של העונות יורדת מן האצילות לבריאה, ובתיקון מעלין אותה למקומה העליון ותהיה שם בגדלות שלה כידוע, ולכן מדמה את הצדיקים המושכין ומעלין את המלכות למקומה העליון בדמיון חבל, כי החבל הוא מושך ומעלה מלמעלה למטה, ולכך קראם חבל נחלתו שהם דוגמת החבל שעל ידם נמשכה ועולה נחלתו שהיא מדת המלכות מתתא לעילא

והנה ידוע כי חבל הוא לשון חבילה ואין חבילה פחות משלש, כן החבל שהוא חזק שנקרא חבל באמת צריך להיות משולש בשלשה חלקים שזורים ביחד, ולכן כשיראו וילמדו האב ובנו ובן בנו ביחד, יהיה צירוף לימוד שלשתם חבל חזק שלא ינזק

ובזה יובן יזל מים מדליו, בא לרמוז כאן על צירוף השלשה דורות בעסק התורה הנקראת מים ביחד, ומדבר באמצעי שהוא יזל מים מדליו, כלומר מאביו שדלה אותו והביאו לעוה"ז, ומשמע מזה שהוא חכם ואביו חכם, כיון שהוא יזל תורה מאביו, ועוד וזרעו של אמצעי זה ג"כ במים רבים, שהוא חכם בתורה, וזה יבא נכון על שלשה חכמים הנז', והיינו יזל מים זה רב חמא, מדליו זה רבי ביסא שדלה אותו והביאו לעוה"ז, וזרע של רב חמא שהוא רבי אושעיה הוא ג"כ במים רבים, שהוא חכם גדול בתורה, והרי בהם ובכיוצא בהם נעשה חבל חזק שהוא משולש ומצורף משלשה חכמים שלמדו זע"ז ואז זה החבל יש בו כח להרים מאגג מלכו אגג רמז לשבע הספירות התחתונות, מלכו היא מדת המלכות, וגם תנשא עוד מלכות לעלות למעלה למעלה לעולם האצילות ששם ההתנשאות שלה

ועוד נ"ל בס"ד, דמצינו הבטחה גדולה לישראל בפסוק ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, ואותיות בדד בסדר תשרק הם עומדים למעלה מן אותיות אגג, וזו הבטחה של בדד תתקיים בזמן מלך המשיח, וז"ש וירום מאגג מלכו, שירום מלך המשיח בהבטחה של בדד הרמזזה למעלה מן אותיות אגג, ואז באותו זמן תנשא מלכותו

פרשת פינחס

השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם. י"ל מלת בתוכם נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד. דהדבר יפלא על פינחס, והלא קודם זמרי התחילו כמה וכמה מן העם לזנות את בנות מואב ואת בנות מדין, וכיון דיודע הדין שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמאי לא פגע באחד מאלו הזונים עם בנות מואב ומדין להרוג את הנואף עם הנואפת, ולמה המתין עד שעשה זמרי מעשה זו ופגע בו, וכן נמי י"ל בדברי רז"ל שאמרו ע"פ ויעמוד פינחס ויפלל, שעשה פלילות דאחר שדקר את שניהם הביאם תחובים ברומח עד אהל מועד וחבטם לפני המקום ואמר רבש"ע על אלו יהרגו כ"ד אלף במגפה. וקשה זה לבד ניאף, והלא רבים מן העם זנו עם בנות מואב ומדין, ועוד שאותם שמתו במגפה מתו בעונם קודם ששכב זמרי עם כזבי. ונ"ל בס"ד, מעשה בחכם אחד שהיה רב בעיר אחת, שנכנס ביום ט"ב לבית עשיר שר וגדול בשביל צורך גדול של פקוח נפש שהיה צריך בעבור ישראל, וימצאהו יושב על השלחן עם אשתו ובניו, ולפניהם יש כמה וכמה מיני תבשילין של בשר שאין מנהג לאכלם אלא בשבת ויו"ט, וגם לפניהם יין חשוב מאד, והיה העשיר בעה"ב בידו כוס מלא יין ושתה אותו בפני החכם, ואחר ששתה היין אמר לו החכם יערב ויהנה, ואח"כ דבר עמו דברי העסק שבא בשבילו ויצא והלך לו, ואחר שיצא א"ל תלמידיו שהיו עמו, רבינו אנחנו יודעים בבירור שאין אתה מחניף לשום אדם, וזה העשיר אע"פ שאין אתה יכול להוכיחו על שעשה היום מפני שהוא שר וגדול, ואם תוכיחו יחרה אפו ויעשה עמך רעה ויש סכנה בדבר, אך מי הכריחך לברכו בברכה של יערב ויהנה על היין שהיה שותה ביום ט"ב, ומן הראוי קב לא תקבנו וגם ברך לא תברכנו. אמר להם נתכונתי בזה להקטין העון שלו, כי אני יודע בברור שזה הגביר אינו שותה יין כל השנה כולה, כי כן צוהו הרופא שיזיק לו היין אפילו כוס אחד, ובזה היום היין לפניו ושותה כמה כוסות, הנה זו היא עצת היצר שיעץ אותו לשתות יום זה לעשות עון להכעיס, וגם אני יודע שזה הגביר לא יאכל תבשיל חמין מימיו מפני הכובד שלו, וזה היום ראיתי לפניו בכלל התבשילין תבשיל בשר חמין שהוא מזיק לו, נמצא הוא עושה עון להכעיס להרבות יום זה בבשר ויין האסורים ביום זה, אע"פ שמזיקין לו, וידוע כי עון שעושה האדם להכעיס הוא חמור מן עון שעושה לתיאבון עשר ידות, ולכן ברכתיו יערב היין והתבשיל שיהיה נהנה ממנו ולא יזיקו לו, כדי שיהיה נמצא אוכל ושותה לתיאבון בעבור הנאתו. ע"כ המעשה ששמעתי

והנה פינחס ראה ברוח קדשו שבודאי יש קטרוג עצום מאד על ישראל בעבור חטא זה של הזנות עד שראו שיתחייבו על זה כליה ח"ו, אמנם ראה שיש פתחון פה למליצי יושר לטעון, כל אלו הזונים עם בנות מואב ומדין זונים מתוך שכרות, כמ"ש רז"ל במדרש שעשו להם חניות למכור פשתן והיו ישראל הולכים לקנות פשתן, והיתה הזקנה מבחוץ והזונה הילדה בפנים, והיה מזומן אצלם יין עמוני חזק, ולהיות שעדיין לא נאסר לישראל סתם