עוד יוסף חי תרמח

אפילו עד אחד מעיד שהוא רע, נמצא בלעם מוחזק ברע יותר, וכיון שהוא רע יותר מבלק נמצא הוא גדול מבלק, כי ברשעים מי שהוא רע יותר הוא הגדול. וידום הבריון ההוא, כי היה בעל שני מומין עור ופסח המעידין עליו דהוא רע בליעל, ע"כ

והנה ידוע כי בעור אביו של בלעם, גם הוא היה נביא לגוים, והיה עסקו רע דארז"ל דסיחון שכר את בעור ואת בלעם בנו לקלל את מואב, ועי"כ כבש את חשבון. ועתה בא בלעם להתפאר בעצמו לומר אע"פ שבעור היה אביו, עכ"ז נחשב שהוא בנו וטפל אליו ברע, יען כי אביו בעור לא היה לו מום המעיד על רע שלו, אבל הוא היה לו עד ברור המעיד עליו שהוא אדם רע, וז"ש נאם בלעם בנו בעור, כלומר בעור אביו נחשב בנו ולא אביו, יען נאם הגבר שתום העין שהיה עור וסומא בעינו וזה עד המעיד עליו שהוא רע וכמ"ש החכם ע"פ פסח או עור כל מום רע, אע"ג דהיה פסח ג"כ נקיט עור, שזה עד ברור יותר שא"א להתרפאות, אבל פסח אפשר שיתרפא

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דידוע כל נבואות של בלעם שנכתבו בתורה הגיד אותם מסטרא דקדושה, דאם לא היה כן לא היו נכתבים בתורה, ומה שזכה בלעם לזה, שנתן לו הקב"ה נבואה מסטרא דקדושה, כל זה הוא בשביל חבתן של ישראל, כי האומות היו אומרים מה שכתוב בתורה שבחם של ישראל וחיבתן לפני הקב"ה מי אמר זה, נביאים שלהם אמרו שהם הפליגו בשבחן וחבתן לשמח לבבם של ישראל, ולאו קושטא הכי הוה ח"ו, לכן הניח הקב"ה שיהיה בלעם נביא האומות מתנבא ומגיד שבחן של ישראל וחבתן, ואז בע"כ של הגוים יודו בזה, כיון דמדידהין אסהיד על ישראל. אך מקשים, איך זכה בלעם שישרה עליו רוח קדושה בנבואת אמת, והלא בלעם כל אבריו פגומים וטמאים היו, כי חטא בכל אבריו וטמאם בטומאת מת, ואיך שרתה עליהם רוח קדושה של נבואת אמת. ומתרצים לכך היה סמוי באחת מעיניו כדי שלא יעשה רע בזאת העין ויטמאנה, ואז על עין זו הסמויה שרתה רוח קדושה של נבואה עכ"ד. ואמרתי לפ"ז יש לומר דעין זו לא היתה נקובה, דא"כ היא חסרה ואין בה ממשות שישרה עליה רוח נבואה, אלא מוכרח שהיתה שלימה ורק פרגוד של לובן חופף וחוצץ עליה, ולכך לא היה יכול לראות בה, והרע של העין הוא בראיה

וז"ש נאם הגבר שתום העין, שהעין אינה נקובה וחסרה אלא היא סתומה שיש לובן חופף וחוצץ עליה שמונע הראות, אבל היא עצמה אבר שלם ועומדת במקומה ולא נעקרה ממקומה, ולכן נאם שומע אמרי אל, דהיינו נבואה מסטרא דקדושה כי ישרה רוח הנבואה על עין זו המכוסת ונסתם כח הראיה שבה, דעי"כ נשארה טהורה שלא נעשה בה רע, ולכך היא ראויה שישרה עליה רוח נבואה מסטרא דקדושה, ומחזה שדי יחזה בראיה רוחנית ולא בראייה גשמית

או יובן נאם הגבר שתום העין. דארז"ל בסנהדרין בלעם בלע עם. וקשא מתי בלע, והלא לא היה יכול לעשות כלום, אך אין זה קושיא, כי באמת לא יש בשמו אלא חד ע' המצורף עם מ"ם להיות צרוף עם, אבל ע' של בלע חסר וסתום משמו שבקש להיות בלע עם ולא בלע, וז"ש נאם הגבר שתום העין, דצריך להיות בשמו עוד עין אחרת ונסתמה שלא נכתבה בשמו יען כי בקש להיות בלע עם ולא בלע

יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו. נ"ל בס"ד, דידוע מ"ש על פסוק ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף על פני הישימון, והיינו שבתחילה היו שניהם בעיצה אחת לקללם בתיבת כלם שהיא שיעור רגע כממריה, וכשראה בלק בפעם הב' במקום הב' שאמר ותרועת מלך בו, שנהפכה כלם לאותיות מלך, אז הביאו בפעם השלישית למקום הזה שהוא ראש הפעור הנשקף על פני הישימון, שצפה בלק ע"י קסמיו שבאותו מקום יחטאו ישראל בזנות, וחשב דאע"פ שניצולו מקללה של כלם שהיא מיתה, יוכל לקללם בקללה של עניות דהיא חשיבה כמיתה, מפני דעונש הזנות הוא בעניות, דכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, והוא מתנחם בזה שהיא קרובה לקללת כלם, כי עני חשוב כמת, כך היתה כונת בלק כשהביאו למקום הזה בפעם זו השלישית, ולכך בא בלעם בפעם זו לדבר בדברי הנבואה כנגד כונת בלק, ואמר יזל מים מדליו, ר"ל מה שאתה חושב להרויח בקללה של עניות, אדרבה תפסיד בזה כי ע"י שיהיו עניים אז מוכרח שיהיו עוסקים בתורה הרבה, משא"כ אם הם עשירים, יהיו טרודים בממונם, ולכן ארז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, וגם מרגלא בפימייהו דאינשי לומר חסורי מחסרא והכי קתני, וז"ש יזל מים התורה שנקראת מים מדליו, לשון דלות, ר"ל התורה תמצא ותתרבה באותם הדלים שאין להם ממון ונכסים שיהיו טרודים בם, וא"כ בקללה זו שאתה רוצה לקללם בעניות אתה תפסיד שהם ידברו עליך, כי כל כוחם של ישראל ותגבורתם של האומות הוא על עסק התורה, ועתה יתרבה אצלם עסק זה של התורה

ועוד וזרעו במים רבים, כלומר אם יהיו אדוקים בתורה מחמת העניות או לא מבעיא הגדולים שבהם ישיגו השנה גדולה ושלימה בעסק התורה אלא גם זרעו הקטנים שנקראים בשם זרע, כמ"ש חז"ל ע"פ זרע יעבדנו שעדיין לא גדלו והיו לאנשים, תמצא אותם במים רבים, כי תניק בן עשר שנים תמצאנו מלא וגדוש ויודע ומבין בתנ"ך ומשנה וגמרא. וכמ"ש בגמרא בדורו של חזקיהו הע"ה בדקו ומצאו אפילו תנוק ותנוקת בני שש או שבע שנים בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, וזהו במים רבים, כלומר תורה הרבה

מעשה בחכם אחד שהלך אצל אחיו שהיה ג"כ חכם והביא את בנו הקטן עמו וקרא החכם את הבן אצלו ללמוד לפניו לידע טיב לימודו, והיה אביו עומד בחוץ, והיה לפני דודו החכם מונח על השלחן חומש אחד עם פירוש רש"י ושפתי חכמים, וכיון שראה דהבן עודנו קטן בשנים, נסתפק אם יודע ללמוד הפרשה בטעמים, ופתח לו החומש ורמז לו באצבעו על הפרשה שיקראנה לפניו, והבן נתבייש ללמוד פרשה, מאחר שהוא לומד בבית רבו גמרא ותוספות, ולכן שתק הבן ולא קרא כלום, ודודו חשב שעדיין לא הגיע ללמוד המקרא אפילו בלא טעמים, ויקרא את אביו שהיה עומד בחוץ ואמר לו, האם בנך עדיין לא הגיע ללימוד המקרא, א"ל היכן פתחת לו באותיות הגדולות של המקרא, א"ל כן, אמר לו תפתח לו באותיות הקטנות שבקטנות והוא יפרש לפניך מה שכתוב בם, פירוש כי החומש יש בו מקרא באותיות דאשורית, ויש בו ביאור רש"י באותיות קטנות, ויש בו שפתי חכמים שהוא קושיות ותירוצים על ביאור רש"י והוא נדפס באותיות קטנות משל אותיות רש"י, ולכן א"ל תפתח לו באותיות הקטנות שבקטנות, היינו בשפתי חכמים והוא יגיד לפניך פלפול שיש בשפתי חכמים ג"כ, יען כי הוא חכם ואתה חשדת אותו שעדיין הוא בלימוד המקרא ונתבייש ללמוד מקרא לפניך שהוא לימוד הקטנים ע"כ. ולז"א וזרעו במים רבים, פירוש עדיין שם זרע נקרא עליהם כי קטנים הם בשנים, ועכ"ז תמצאם למדנים במים רבים גמרא וביאור גמרא כמו התוספות ופלפול הראשנים

ועוד נ"ל בס"ד יזל מים מדליו וכו', דאיתא בגמרא דכתובות דף ס"ב ע"ב, רבי חמא ברבי ביסא