עוד יוסף חי תרמז

על הע"ז אות מ"ם שנעשה בה צירוף בלעם, ראה כנגד בלעם יש אותיות מגפן, שישראל נקראים גפן, דכתיב גפן ממצרים תסיע, ואות מ"ם משמעותה מקצת, ר"ל יראה במקצת הגפן ולא בכל הגפן, ולכך וירא משם קצה העם וכן היה כי בעצתו שיעץ להכשילם בזנות שלט במקצתם דוקא, שע"י עצתו מתו במגפה ארבעה ועשרים אלף

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. נ"ל בס"ד בע"כ בא לשבחם בתורה שבע"פ, שהיא תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, דארז"ל אדה"ר ראשו נברא מעפר ארץ ישראל ועגבותיו מבבל, וז"ש מראש צורים זה תלמוד ירושלמי שנתייסד בארץ ישראל, שהיא מקום שנברא ממנו ראש צורים הוא אדה"ר שראשו נברא מעפר ארץ אראנו, ומגבעות זה תלמוד בבלי שנתייסד בבבל, שמשם נבראו העגבות של אדה"ר אשורנו, כי מגבעות בהפוך אתוואן מעגבות

או יובן בס"ד שישראל לא יהיו נידונים לפי ערך העכו"ם שהם רעים וחטאים, דאז לא יהיה ניכר בהם חסרון אלא צריך שיהיו נידונים בפ"ע לפי ערך וחשיבות שיש בראש צורים הוא אברהם אע"ה, ובגבעות הם האמהות ולכן הן עם לבדד ישכון בעמידתם בדין, ובגוים לא יתחשב שלא יגיע להם חשיבות יותר מחמת רשעת הגוים

קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור. י"ל למה עתה א"ל קום ולא אמר לו כן קודם זה. ורש"י ז"ל פירש כיון שראהו מצחק בו נתכוון לצערו וכו', ועוד י"ל למה קראו עתה בן צפור, ועוד למה אמר בנו צפור ולא אמר בן צפור. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב עמק המלך ז"ל דף ק"ח ע"ב, סוד בלק בן צפור ממש, שהיה עושה עוף א' על ידי כשוף בשעתו ויומו ומזלו וכו', ואותו הצפור היה הכשוף שאסרה תורה ושמו ידעוני מפני שיודע רזין וסודין מגלוי עינים מה שנעשה בכל העולם, ומה שיהיה לאחר זמן רב ומגלה לו עתידות, ובזה הכשוף היה יודע בלק מה לעשות הכל מעז"א ועזא"ל, רק שלא היה יודע לשוט ולפרוח, ובלעם במילולא דיליה פרח ושמע מעז"א ועזא"ל, אבל בלק לא היה יודע אלא בעובדא דהיינו באותה מעשה צפור של ידעוני, עכ"ל וע"ש

נמצא הפרש שיש בין בלק לבלעם הוא, שבלק לא היה יכול לזוז ממקומו ולפרוח ולילך למקום החשך של עז"א ועזא"ל, אלא היה יושב במקומו ושומע הדברים מן הצפור אשר הוא עשאו והמציאו ע"י כשפיו, ועל כן זה הצפור נקרא בנו של בלק כאלו הוא ילדו, ואחר שראה בלעם את בלק מצחק בו, כי א"ל מה דבר ה', כלומר אין אתה ברשות עצמך ואינך יודע לעשות כלום, ולכן בא בלעם עתה ואמר לבלק קום בלק ושמע, כלומר הבט בחסרונך שאתה גרוע וחסר ממני הרבה שאין אתה יכול לקום ולפרוח בעצמך עד מקום החשך לשמוע כאשר אני עושה, הלא תנסה עצמך עתה בדבר זה קום ושמע ותראה שאין אתה יכול לזוז ממקומך, ונמצא כי אתה חסר וגרוע ממני מאד, ועוד כל ידיעתך אתה מקבל מן הצפור שהוא נחשב כמו בן שלך, שאין ראוי לומר עליך בלק בן צפור, כי אין הצפור אביך אלא הוא בנך שראוי לומר עליך בלק בנו צפור, כלומר הצפור הוא בנו, ונמצא אתה מקבל ידיעה מן בנך הגרוע ממך, ולא כן בלעם שהוא מקבל ידיעתו של עז"א ועזא"ל שהם היו בתחלה שני מלאכים

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. נ"ל בס"ד הכונה לומר, ראה כמה הרויחו ישראל בזה הגירוי שרצינו להתגרות בהם לקללם, כי מלבד שבעל כרחי אני מברך אותם תחת הקללה, אלא גם עוד הרויחו מדבר זה מצוה אחת שמקבלים עליה שכר גדול, שהם יכולים לקיים אותה בכל שעה, והיא מ"ע לזכור מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם, וזו המצוה אין לה זמן ידוע, אלא כל עת הם יכולים לקיים מצות זכירה זו, כי בלעם ידע ברוח נבואתו שעתיד להיות מצווים במצוה זו של עמי זכור נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם, דנמצא מלבד שלא יכולנו לעשות להם רעה ונזק של כלום בנחשים וקסמים, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, נולד להם מצוה כעת, כלומר מעתה ומעכשיו יאמר ליעקב לישראל מה פעל אל, שיש להם באמירה וזכירה בפה בלבד, שיאמרו ויזכירו בפיהם מה פעל אל להם, וכמ"ש עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים למען דעת צדקות ה' שהוא יתנבא, שעתידין להצטוות בזכירה זו והיא מצות עשה מעשרה זכירות

ועוד נ"ל בס"ד, דידוע כי עתה ישראל נקראים בשני שמות, שהם שם יעקב ושם ישראל, כי הקב"ה כשקרא שם ישראל לא עקר שם יעקב, אבל לעתיד אין נקראים אלא בשם ישראל בלבד, וכמ"ש ובשם ישראל יכונה. עוד ידוע ששם יעקב מבטל כח הנחש שהוא בפה, ושם ישראל מבטל כח הקסם שהוא בידים, וכמ"ש במ"א, ומזה תדע כמה הגדיל השי"ת חסדו וטובו עם ישראל, כי בזה"ז ששולטים נחשים וקסמים בעולם, לא עקר שם יעקב מהם אלא נקראים בשם יעקב, כדי לדחות מהם כח הנחשים ונקראים בשם ישראל כדי לדחות מעליהם כח הקסמים, אבל לעתיד שתבטל הנחש מן העולם, שאין צריכין עוד לשם יעקב, אין נקראים אלא רק בשם ישראל, וז"ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כלומר שם יעקב שומר מן נזק הנחש, ושם ישראל שומר מן נזק הקסם בעת שצריך שמירה מן הנחש ומן הקסם יאמר ליעקב ולישראל ראו מה פעל אל, טובה וחסד עמכם בשני שמות שאתם נקראים בהם, כדי להיות לכם שמירה מן הנחש ע"י שם יעקב, ומן הקסם ע"י שם ישראל

אי נמי נ"ל בס"ד אומרו כעת ואמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, והוא כי בקהלת מנה כ"ח עתים, ועת העשרים הוא עת להשליך, וזה רומז על שבירת הכלים שגזרה חכמתו יתברך נצוצות הכלים, כדי לזכות את נשמות בני אדם שיבאו אח"כ וילקטו אותם ויקבלו שכר, משל למלך שהשליך אבנים טובות קטנים למאד בתוך החול, וצוה לבני חיל שלו שילקטום ויתן להם שכר, והוא לא עשה כן אלא כדי לזכות את נשמות של ישראל. ובזה יובן כעת חלקנה לשנים וקרי בה כ' עת כלומר עת העשרים שהוא עת להשליך דקאי על שבירת הכלים יאמר בו ליעקב ולישראל ראו מה פעל אל עמכם, חסד גדול שהשליך זה מדעת כדי שתלקטום ויטיב לכם

נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין. נ"ל בס"ד ע"פ מעשה באחד בריון ליצן שהיה חגר ועור בעין א', שבא לפני חכם א' לשאל ממנו שאלה להתלוצץ בו, וישאלהו מי הוא גדול יותר בלעם או בלק וחשב אם יאמר בלעם גדול, יאמר לו איך יתכן והלא בלק מלך היה, ואם יאמר בלק גדול יותר ישוב איך יתכן והלא בלעם נביא היה, וכששאל השיב לו בלעם גדול, ויאמר לו איך יתכן והלא בלק מלך היה, ויאמר לו החכם הנה נודע גדול שבצדיקים הוא מי שנקרא טוב דכתיב אמרו צדיק כי טוב, והגדול שברשעים הוא הנקרא רע דכתיב אוי לרשע רע, ויש שני סימנים המעידין על הרע שבו הא' הוא מום הפסח, והב' הוא מום העור, דכתיב בפרשת ראה וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע, ר"ל כל מום שיהיה מן המומין האלה הנה הוא מעיד שהוא רע, ולפ"ז בלעם שהיה פסח ועור, הנה שני מומין אלו כל אחד מהם מעיד עליו שהוא רע, וכיון שבלעם יש עליו ב' עדים שהוא רע, ובבלק לא יש