עוד יוסף חי תרמו

לו שתי טענות, דאז ממה נפשך יהיה ניצול, והשנית גרם נזק לישראל בדין גהינם כאשר נבאר. והנה הצלה של בלק עניינה הוא מה שכתב הגאון ר' העשל ז"ל כי בלק פחד פן ילחמו בו וירשו אותו, אך זה אינו אלא אם נאמר שיש לישראל דין בן שירש הכל, ואז ממילא ירשו גם את אומת בלק שהם בכלל שבעים אומות, אבל אם יש להם דין בת אין להם לירש, אלא רק את שבעה עממין, ואין בלק בכלל, ובלעם נתחכם להרע לישראל בעיצה של זנות, ובזה יציל את בלק מידם, והוא דאיתא בזוה"ק במעשה שיטים נחשבו ישראל כבן סורר ומורה, והיו חייבין מיתה ח"ו, ואיתא בגמרא דבן נידון כבן סורר ומורה ולא בת, ולזה העמיק בלעם הרשע בעצתו לומר לבלק, אם אתה מבקש שתנצל מידם, שמע עצתי וצא והכשילם בזנות בשיטים, וכיון שנכשלים בזנות באותו החטא נחשבים בן סורר ומורה כמ"ש בזוה"ק, וא"כ חייבין מיתה ולא יתקיימו בעולם כדי שירשו אותך, ואם יטענו שיש להם דין בת שאינו נוהג בה דין סורר ומורה, א"כ אין לך מורא מהם שירשו אותך, כי בהיות להם דין בת אין יכולים ליקח אלא רק שבעה עממין ולא יותר, ונמצא אתה ניצול מהם ממה נפשך עכ"ד, נמצא הועיל בעיצה זו של זנות להציל את בלק ממה נפשך

והשנית עשה נזק לישראל בדין גהינם על ידי עיצה זו, והוא דאיתא בספר שב"ד על מ"ש בלעם לבלק לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, בשם הגאון רבי מרדכי ז"ל, דאיתא בגמרא דערובין דף י"ט, דפושעי ישראל המחוייבין גהינם אתי אברהם אע"ה ומסיק להו, בר מישראל שבא על הנכרית דנמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה, פירוש שאינו מכירו שהוא יהודי, וז"ש בלעם לכה אעצך אשר יעשה העם הזה לעמך, פירוש דבר העצה שאני מלמדך יעשה את העם הזה, שיהיה דומה לעמך ר"ל יעשה אותם ערלים ח"ו, שיהיו דומין לעמך שהם ערלים, ולכן יורדים לגהינם ואין עולין, כיון דנמשכה ערלתם ולא מבשקר להו אברהם להעלותם מגהינם, וזה יהיה באחרית הימים כשיורדין לגהינם עכ"ד

נמצא בלעם בעצתו שיעץ לבלק להכשילם בזנות, עשה שני דברים אחת להציל את בלק אויב ישראל מיד ישראל, בטענה של ממה נפשך, וכמ"ש הגאון ר' העשל ז"ל, והב' חשב לעשות נזק לישראל שירדו לגהינם ולא יעלו ממנה, ועל כן העצה שיעץ, וגם שני הדברים שנולדו מעצתו נרמזו שלשתם בשלשה עניינים שעשתה האתון, הא' ותט האתון מן הדרך נרמז בזה העצה של הזנות, כי התשמיש נקרא דרך דכתיב דרך גבר בעלמה, והוא יעץ להטות הדרך שיהיו זונים עם בנות מואב, וענין הב' עמד המלאך במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר, הנה בזה רמז אשר הוליד הצלה לבלק להצילו מיד ישראל בטענה אחת של וממה נפשך ע"י עצה זו שהכשילם בזנות, דאז ממה נפשך אם יש להם דין בן ימותו כולם בעבור הזנות כדין בן סורר ומורה ויהיה ניצול בלק ואומתו מהם, ואם יאמרו שיש להם דין בת כדי שיהיו פטורין מדין סורר ומורה, א"כ אין להם שליטה על בלק ואומתו, דבת אין לה אלא עישור נכסי, ולא יגיע להם אלא רק שבעה עממין, ואין בלק בכלל, וזה ענין עמידת האתון במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, כי המציא על ידי עצתו הנז' ביד בלק טענה מדין בן, וטענה מדין בת, שבהם ניצול ממה נפשך. וענין השלישי שנעשה לאתון הכרח לעמוד במקום צר שאין דרך לנטות ימין ושמאל, בזה נרמז ענין הנזק שגרם בעצתו שיהיו פושעי ישראל שחטאו בזנות יורדים לגהינם במקום צר, שאין להם דרך יציאה, לא מימין ולא משמאל, כלומר א"א לצאת משם ע"י אברהם אע"ה שהוא בימין שאחוז בחסד שיוציא ויעלה הרשע מדין גהינם ע"פ מדת החסד, אין דרך זה פתוח להבועל ארמית שיוציאנו אברהם אע"ה משום דלא מבשקר ליה, וגם משורת הדין אשר בשמאל אין תקוה שיצא הרשע משם, כי שורת הדין מחייבתו להשאר שם, אע"פ שלא נמשכה ערלתו. וכ"ש בנמשכה ערלתו

לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. צריך להבין מה נתכוין בלק בדברים אלו שאמר קצהו תראה וכולו לא תראה, ואיך יחשב שבזה יעלה בידו יכולת לקלל ונ"ל בס"ד, דרז"ל אמרו שהוליכו לראש הפסגה, כי בלק ראה ע"י קסמיו שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, יען כי שם נפטר מרע"ה, כמ"ש עלה ראש הפסגה וכו'. ונראה כי חשב שבזה יתעורר ויקטרג על ישראל לומר הם הסבו בעונותם פטירת מרע"ה במדבר, שלא נכנס לארץ אלא אמר לו עלה ראש הפסגה, ברם צריך להבין למה דקדק עליו בדבר זה שא"ל אפס קצהו תראה וכולו לא תראה, והוא ע"פ מ"ש במ"א מספר מרע"ה שמ"ה, ומספר ישראל תקמ"א, ואם יחסר מספר שמ"ה מן מספר תקמ"א, ישאר מספר קוץ, רמז כי בחסרון מרע"ה מישראל יהיה להם קוץ ומכאוב ופרענות קשה ב"מ, ולכן הביאו למקום ההוא ששם נחסר מהם מרע"ה, וחסרון שמו מן מספר השם שלהם מורה שיהיה להם בפטירה ופרידה שלו קוץ מכאיב, וז"ש אפס קצהו תראה, קצהו בהפוך אתוון הקוץ, ר"ל שם במקום פטירתו תצייר בדעתך מה שישאר בשמם אחר אשר יפרד ויחסר מספר שם מנהיגם מהם, ובזה תמצא לך מקום תגבורת עליהם, וזו היא ראיה על העתיד, בדבר הנולד להם במקום הזה, שהוא מקום סילוקו ופטירתו של משה רבם מהם. וגם עוד רמז לו כי באשר הוא שם שמשה רבם עמהם ולא נסתלק מספר שמו מן מספר שמם, לא תצייר ותראה את מספר שמם כולו שעולה תקמ"א, שהוא מורה על השפעתם העליונה הנמשכת מן חיבור הוי"ה אדנ"י, בסוד בנים אתם לה' אלקיכם, כי מספר תקמ"א עולה כמספר שפ"ע הוי"ה אדנ"י, וז"ש וכולו לא תראה, ר"ל כל מספר שמם כולו ביחד שעולה שפ"ע הוי"ה אדנ"י, לא תראה ותצייר אותו בדעתך, כי בזה הראיה והציור תתן להם כח בהשפעה זו

או יובן רמז לו קצה השם שלהם שהוא ישראל, בקצהו יש אותיות לא, ע"ד מש"ה וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, והכי ארז"ל האי ארגא דיומא לא שמיה, ושני אותיות הקצה הזה למפרע נקראין לא, וזהו קצהו תראה שהוא סימן רע, וכולו ר"ל כל השם כולו שהוא ישראל אשר מורה על שררה, וכמ"ש משמעות ישראל הוא כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שהוא סימן יפה שלהם לא תראה, כלומר לא תציירו ותראהו בדעתך ובלבך, כי עי"ז יהיה להם חוזק ותוקף

ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם. י"ל תיבת משם נראה לשון יתר, וסגי לומר וירא קצה העם, וידעינן כי משם ראה כיון דאמר ויעלהו במות בעל וירא, ועוד צריך להבין הטעם שנתכוון לראות מקצתם ולא כולם ונ"ל בס"ד כי ידוע בעל קאי על ע"ז שלו וכמ"ש רש"י ז"ל במות בעל כתרגומו לרמת דחלתיה שם ע"ז ע"ב. נמצא בעל הוא שם ע"ז שלו, וראה אות מ"ם שוכנת על הע"ז ההיא שנקראת בשם בעל, ונעשה בשם הע"ז צירוף אותיות בלעם, שאם תניח מ"ם באותיות בעל יהיה צירוף בלעם, ולז"א ויעלהו במות בעל וירא משם חלק תיבת משם לשנים וקרי בה מ"ם שם, כלומר ראה מם מחוברת עם בעל, ונעשה שם צירוף בלעם, ולכך נתכוון לראות משם קצה העם דוקא ולא הכל כיון שראה