עוד יוסף חי תרמד

יהיו ישראל בחבור אחד, עכ"ז לא יהיה להם תועלת מן החיבור הזה, אא"כ יהיה להם ענוה, שכל אחד אע"פ שהוא גדול בחכמה ועושר ושאר דברים, וחבירו חסר מן אלה לא תזוח דעתו על חבירו לראות בעצמו חשיבות ומעלה על חבירו, אלא יראה את חבירו עמו בשוה, לכן ר"ת ברוך שאמר והיה העולם הוא בשוה, כי הקב"ה כשברא העולם והנבראים שבתוכו, אע"פ שאין הנבראים שוים במעלה זע"ז, עכ"ז רצונו יתברך שהם יראו עצמן בשוה, שלא יתגאו זע"ז. וזה הענין נראה מן מלאכת החשבון, כי אע"פ שנכתבו התשע תמונות של המספר בנייר אחד ולא נפרדו בתשע ניירות, עכ"ז לא יגדל מספרם אא"כ יהיו עומדים התמונות זה בצד זה בהשוואה אחת, דאז יעלה מספר כולם לסך עצום ונורא שהוא כמה אלפים ורבבות, אבל אם יהיו נרשמים אלו התשע תמונות של המספר זה למעלה מזה, אין נמצא בהם סך מרובה, אלא כל אחד עומד בשלו כמו שהוא, שאם תחשוב את כולם ביחד עולה מספר כולם חמשה וארבעים, רמז לדבר מ"ש הגאון מהר"ם שיף ז"ל ברמז המשנה מראות נגעים זו למעלה מזו, ונמצא עוד יש לנו לימוד יקר ללמוד מן מלאכת החשבון

ויש ללמוד עוד מוסר השכל מן מלאכת החשבון, שאם תכתוב שלשה תמונות של סיפ"ר הנקרא אפס, על הנייר ותכתוב אחריהם תמונה של מספר אחד, כזה 1 אז זה תמונת האחד נחשב כאלף, מפני שנרשם אחר שלשה תמונות של אפס, לכך נתעלה ועלה מחשבון של אחד לחשבון של אלף, וכל זה אם יהיו שלשה נקודות של אפס נרשמים למעלה ממנו, אבל אם יהיה זה המספר של אחד רשום למעלה מהם, אין לו שום יתרון ונשאר בחשבון אחד כמות שהוא, ולכן אם תהפוך הנייר הזה לאחוריו, תתהפך זו התמונה של מספר אחד ותהיה למעלה מן האפס ואז ישאר בחשבון אחד. הנך רואה כי כאשר עלה מן חשבון אחד לחשבון אלף היה צריך לו זמן עד שיהיו כותבין ורושמין למעלה ממנו שלש אפס, וזה בעלייתו, אך בירידתו ירד כהרף עין תכף ומיד כשהפך הנייר לאחוריו. כן האדם, בעבודתו לשמים צריך לעליותיו זמן ויעלה לאט לאט, אבל ירידתו ב"מ תהיה ברגע כהרף עין, ולכן ישראל נקראו אבן, דכתיב משם רועה אבן ישראל, דוגמת האבן שאם תזרקנה מן הארץ לגג צריך שתשהה זמן בעלייתה עד שתעלה, אבל אם תורידנה מן הגג לארץ תרד כהרף עין

ובזה פרשתי רמז הכתוב, הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. ר"ל הרשעים ירידתם ברגע כהפיכת הנייר, כי כגון זה נקודת האחד הוא באלף, ואם תהפוך הנייר ברגע וכהרף עין יורד חשבון הנקודה להיות נחשב כאחד, אבל בית צדיקים הוא תיקון נפשם אינו נעשה ברגע, אלא יעמוד בשהוי זמן

נמצא כי הרבה מוסר הנוגעים לעבודת השי"ת יש ללמוד מן מלאכה של החשבון כאשר אמרנו בס"ד, ולז"א על כן יאמרו המושלים, אלו המושלים ביצרם כדרשת רז"ל בזה, בואו חשבון, אומרים לבני אדם בואו ללמוד מוסר השכל מן מלאכה של החשבון, שעי"כ תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב, עיר סיחון, הם גופים של הצדיקים, ונקראו עיר סיחון, ע"פ מ"ש הערוך ז"ל ערך סחן, דמ"ש בגמרא דבתרא דף ע"ד ע"פ מקרית סיחון שהוא ר"ל מקרית הצדיקים שנקראו שיחים, פירוש שהצדיקים נקראים סיחון מלשון שיחים שהוא אילן, כדכתיב תחת אחד השיחים, וכתיב וכל שיח השדה, שנמשלו הצדיקים לאילנות וכו'. ועל זה המדרש אמר מקרית סיחון מקרית הצדיקים נקראו סיחון, עכ"ד ע"ש. ואתי שפיר בזה מ"ש כאן תבנה ותכונן עיר סיחון על הצדיקים

ובזה יובן בס"ד, עיניך ברכות בחשבון, פירוש עיני השכל יהיו בריכות על ידי הסתכלותם בסדר ומלאכה של החשבון, ובזה ההסתכלות תזכו להיות על שער בת רבים, דלשון רבים קאי על שלשה מהם, שער היראה, שער החכמה, שער הקדושה, שעליהם נאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים

פרשת בלק

הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממלו. פירש רש"י ז"ל לשון כריתה, כמו כי אמילם. ונ"ל בס"ד דכונתו לומר לו, אל תאמר כבר הם מצווים בתורה אל תצר את מואב, ולכך אין לחוש מהם, הנה ציוי זה יש לו תקנה, וכאשר היה כן באמת בחשבון שהיתה של מואב, ובא סיחון ונטלה ממואב, ובאו ישראל ונטלוה מסיחון, וכן אפשר להיות בשאר מדינות מואב, ובזה נתקן הצווי של אל תצר את מואב, ולז"א והוא יושב ממלי, ר"ל עתה יושב ממלי בעיר שהיא נכרתה מארצינו, כי חשבון שיושבים בה עתה היתה של מואב, ובא סיחון וכרת אותה ממואב ובאו ישראל וישבו, וככה יהיה מכאן ולהבא בכל מדינות של מואב, על כן צריך לאור אותם כדי שאוכל אכה בו ואגרשנו מן הארץ

ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה. קשה תיבת עתה אין בה צורך דודאי עתה הוא מבקש. ונ"ל בס"ד כי בלק היה יודע עתידות מן הקסמים ומן הצפור שלו, ולכן אפשר שהוא ידע שבלעם יתן לו עצה שתעשה נזק גדול שהוא לישראל בגהינם, ואע"פ שלא ידע מה היא העיצה, עכ"פ ידע שיתן לו עיצה שתעשה לישראל נזק גדול בגהינם, ונראה כי זאת העצה של הזנות שיעץ את בלק להכשילם לזנות בנות מואב ומדין, וזה הזנות עם ארמית יעשה נזק גדול בגהינם, דאמרו בגמרא שאברהם אע"ה מעלה מגיהנם את פושעי ישראל הנימולים, חוץ מהבועל ארמית דנמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה, ולכך הקדים בלק לומר לבלעם ועתה ארה לי את העם הזה, כלומר אל תבטחני בעיצה שתתן לי לגרום להם רעה גדולה בגיהנם, דמה תועלת יש לי בזה, כי אני רוצה להרע להם עתה, דעל ידי שתאור להם עתה אז אוכל לגרשנו עתה מן הארץ, ומה תועלת יש לי ברעה שתגיע להם בגהינם

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם. י"ל מאי קמ"ל בזה שאמר וקסמים בידם, ועיין מ"ש רש"י ז"ל בזה. ונ"ל בס"ד, כי בלעם היה מיקר ומחבב עצמו בעיני בני אדם, ולכן היה לו שומר בפתח שלא יכנוס אדם אצלו בלא נטילת רשות תחילה, וכשיבא השומר ליטול רשות לא יתן רשות לבא תכף, אלא דוחה את האיש הבא ליכנס אצלו לשעה אחרת או למחר, ולכן אלו זקני מואב וזקני מדין. כיון שיודעים שדרכו בכך ידעו שבודאי לא יתן בלעם רשות תכף ומיד לבא אצלו, אלא דוחה אותה עד שעה אחרת או עד מחר, ולכך נתחכמו כשבאו אצל פתחו הביאו קסמים גלוים בידם, כדי שיראם זה השומר ויגיד לבלעם, ומאלו הקסמים ידע כי הם אינם הדיוטות, אלא הם חכמים במלאכה זו, דניכר זה ממין הקסמים שבידם, כי יש בהם סימנים אשר בהם נודע דאלו המתעסקים בהם הם גדולים במלאכה, ואז תכף ומיד יתן רשות שיכנסו אצלו ויקבלם בכבוד, וז"ש וילכו זקני מואב וזקני מדין, ויתחכמו לתפוס הקסמים בידם בגלוי, כדי שעי"כ יבואו אל בלעם תכף ומיד, וידברו אליו דברי בלק, ולא והיה דוחה אותם לשעה אחרת או למחר, כמשפטו עם כל בני אדם הבאים אצלו כדי ליקר עצמו

אי נמי אמר בידם כי בלעם היה כוחו בגבורות שהם של פה, אך אלו הם בעלי קסמים שכוחם בגבורות שהם בידים, שהם של זרוע וכף ואצבעות כנודע

ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי וישבו שרי מואב עם