עוד יוסף חי תרמג

בין החכמים והתלמידים, ועל זה אמר דוד הע"ה חשבתי דרכי ר"ל עשיתי שבח תחלה לדרכי הגשמיים פרדס ומרחץ וכיוצא, ואח"כ אשיבה רגלי אל עדותיך לבהמ"ד

והנה ממוצא דבר בין תבין אם אפילו צדיק גמור וחסיד גדול כדוד הע"ה היה צריך לעשות תחבולות כדי לשלוט על יצה"ר כ"ש אדם פשוט שכבש אותו היצה"ר ע"י תחבולות ושלט בו, שצריך לעשות תחבולות עם יצרו, כדי להשמט ממנו ולדחותו מעליו, דודאי לא יוכל לו אלא רק על ידי תחבולות, וידוע כי חשבון הוא לשון תחבולה, וכמ"ש השרש ז"ל על פסוק והמה בקשו חשבונות רבים שהוא ר"ל תחבולות, וז"ש על כן יאמרו המושלים, דקאי על המושלים ביצרם, כמאמר רז"ל בגמרא שפירשו המושלים אלו המושלים ביצרם, באו חשבון ר"ל באו להלחם ביצה"ר בחשבון כלומר בתחבולות, כי הם נסו בכך שמשלו ביצרם על ידי תחבולות, וכאשר היה עושה דוד הע"ה, ובזה החשבון שהוא התחבולה תבנה ותכונן עיר סיחון, הוא הגוף שלכם שנקרא בקהלת עיר קטנה, והוא הולך אחר שיחה נאה כדרשת רז"ל בפסוק זה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד רמז הכתוב על כן יאמרו המושלים באו חשבון, כי ידוע דכל מעשה המצוה אם לא יקדים האדם בה קדושת המחשבה שיהיה מחשב לעשות המצוה הזאת ליקבה"ו, ולתקן העולמות העליונים, הנה המעשה ההיא לא תעלה מעלה מעלה להאיר בעולמות העליונים אלא רק תהיה בעולם העשיה שהוא עולם התחתון הנקרא עולם המעשה, ששם המספר הוא כולו בסוד האחדים, משא"כ אם יקדש מחשבתו קודם עשיית המצוה שיחשוב לעשותה, ליקבה"ו, אז תתעלה המעשה של המצוה להאיר בעולם האצילות הנקרא עולם המחשבה, ששם הוא מדרגת האלפים, ואין תועלת זו מגעת מצד המחשבה, אא"כ יקדים האדם קדושת מחשבתו למעשה המצוה, והיינו שיחשב שהוא מוכן לעשות מצוה זו כאשר צוה השי"ת ליחד קבה"ו, ואם האדם יעשה המצוה בלתי כונה ומחשבה קדושה הזאת, ורק אחר שיגמור מעשה המצוה מעלה בלבו ומוחו שתעלה המצוה למקום עליון לעולם המחשבה, להאיר העולמות ולתקן בספירות העליונים, אין מחשבה זו מועלת לאותה מעשה של המצוה, שתהיה עולה למעלה למעלה, אלא תשאר המצוה במקום בחינתה שהוא עולם העשיה, ששם הוא מדרגת האחדים ולא תגיע למדרגת האלפים

ואמרתי בס"ד דמיון לענין זה, מה שנמצא אצלינו במלאכת החשבון אשר המציאו חכמי בני קדם תמונת אותיות אשר הם סמנים לכמות הדברים הנספרים, והם תשעה תמונות מן אחד עד תשעה עד ועד בכלל, כזה: ١ ٢ ٣ ٤ ٥ ٦ ٧ ٨ ٩ ויש עוד נקודה אחת קטנה שקורין אותה בלשון ערבי סיפי"ר, ובלשון אשכנז נו"ל, ובלשון הקודש קורין אותה בשם אפס. וזה הסיפי"ר הנקרא אפס אינו מורה על מספר כלל, ורק מכניסים אותו בתשעה תמונות של המספר הנז"ל, כדי להעלות על ידו את תמונת המספר הסמוכה אליו, ועומדת בצידו מדרגה אחת דהיינו אם תכתוב ותרשום זו התמונה של הסיפי"ר הנקרא אפס קודם זו התמונה של מספר אחד בשורה אחת, אז יתעלה זה המספר של אחד מדרגה אחת להיות נחשב כעשרה, ואם הכתוב קודם ממנו שני סיפי"ר, אז יתעלה שני מדרגות להיות נחשב כמאה, ואם תכתוב קודם ממנו שלשה סיפי"ר אז יעלה שלשה מדריגות להיות נחשב כאלף, ואם תכתוב קודם ממנו ארבעה סיפי"ר יעלה ארבעה מדרגות להיות נחשב כעשרה אלפים, וכן עזה"ד. נמצא זה הניקוד של הסיפי"ר הנקרא אפס אינו משמש לעצמו כלום, ואין בו משמעות על עצמו, ורק הוא מתחבר עם תשעה תמונות של המספר הנז"ל לתת מעלה לתמונת המספר הבאה אחריו, וכל מה שירבו הרשימות של הסיפי"ר הנקרא אפס, כן ירבו מעלות תמונות המספר הבאים אחריהם, וכאמור

ברם בין תבין ממה שאמרנו, כי לא תתן הנקודה הזאת של הסיפי"ר הנקרא אפס מעלה לאותיות, שהם תשעה תמונות של המספר הנז' אלא דוקא אם תרשום לזאת הנקודה הנקראת אפס קודם אות תמונת המספר שיהיה זה האות של התמונה בא ונכתב אחר נקודה הנקראת אפס, דאז נקודת המספר תתעלה בחשבונה כפי רבוי רשימות של נקודת האפס שקדמו אליה, אבל אם תכתוב נקודת המספר בראשנה, ואחריו יבואו נקודות הסיפי"ר הנקרא אפס, אין נותנים נקודות האפס לאות המספר כלל, וישאר חשבונו כמו שהוא, ולא יעלה ממדרגתו כלל

והנה בעתה תבא להבין ולהשכיל בדמיון אשר דמינו למעשה המצוה והמחשבה במלאכת החשבון הנז', כי כאשר הצעתי לפניך את מלאכת החשבון כן תמצא במחשבה והמעשה של המצוה, והיינו כי זו התמונה של הסיפי"ר הנקראת בלשון הקודש בשם אפס כאמור לעיל, היא רמז למחשבה שאינת נתפסת כלל, ולכך נקראת בשם אפס, וכן נמי זאת התמונה של הסיפי"ר הנקראת בשם אפס אינה נתפסת מעצמותה, כי אין לה מספר וחשבון מעצמותה, ואפס נחשבת באמת, אבל תשעה תמונות של המספר הנ"ל הם נתפסים, שיש להם ערך וחשבון מצד עצמן, זו אחד וזו שנים, וכן עזה"ד עד תשעה, ולכן אלו התשעה תמונות הם כנגד חלק המעשה שהוא גשמיי ונתפס, ורק נקודת האפס היא כנגד חלק המחשבה כאמור, ולכן כמו שביארנו במלאכת החשבון הנז', שאין רשימת הסיפ"ר הנקרא אפס נותן מעלה ויתרון לנקודת המספר אשר רשום בצידו, אלא דוקא אם יקדים לכתוב האפס קודם נקודת המספר, שבזה יתן האפס מעלה ויתרון לנקודת המספר הבא אחריו, כן הענין כאן שלא תועיל המחשבה הנקראת אפס להעלות את המעשה עד עולם המחשבה שהוא סוד אלפים, אלא רק אם יקדים להכין את מחשבתו הקדושה השייכה למצוה, קודם שיתחיל במצוה, אבל אם אחר שעשה המצוה וגמר אותה יתעורר במחשבתו להעלות את המצוה שעשה למעלה למעלה עד עולם האצילות. לא יועיל בזה, אלא תשאר מצותו בעולם העשיה התחתון, שהוא בסוד האחדים ששם מקומה ומושבה

נמצא לימוד מוסר יקר ילמוד האדם מן מלאכת החשבון לענין מעשה המצות וכדאמרן. ועוד יש לימוד יקר לאדם מן מלאכת החשבון בענין האחדות שיתעלה כל אחד ואחד מישראל כמה אלפים מדרגות על מעלתו אם יתחבר ויתאחד עם כל קהל ישראל, והוא כי תשעה תמונות יש למספר שהם מן חשבון אחד עד חשבון תשעה, ואם אלו התמונות נרשמים כל אחת בנייר בפ"ע אין להם יתרון ומעלה לכל תמונה על ערכה, אלא זו ערכה אחד וזו שתים וזו שלש וכן עזה"ד עד תשע, וסך כולם עולה ע"ה, אבל אם תרשום התשעה תמונות בנייר אחד זה בצד זה יהיה סך כולם מספר עצום ונורא שהוא עולה כמה אלפים ורבבות וכן אנשי ישראל יש להם יתרון עצום ונורא אם יהיו כולם מחוברים באחדות אחד על היותם מופרדים זה מזה, נמצא גם ענין ומעלה של האחדות אנחנו לומדים ערכה מן מלאכה של החשבון

ועוד ילמוד האדם מוסר השכל בענין זה שאפילו אם