עוד יוסף חי תרמא

הברייתות או מן המשניות, ואמר רבי יוחנן לר"א על זה, וכי מה אתה חישב בעצמך שתהיה ממלא מקום בר לקיש לשכך דעתי ולהעביר דרגתי אשר אני דואג ומצטער על חסרונו, הלא הוא היה דרכו כשאני אומר ההלכה, מקשה לי בה כמה קושיות, והייתי מוכרח לתרץ לו קושיותיו, ועל ידי הקושיות שלו שהיה מעמיק בדבר ההלכה הייתי מוכרח גם אני לשדד עמקים בסוגייא, כדי לתרץ קשיותיו, וממילא היתה רווחא שמעתתא שהיה מתחדש לנו כמה ענפים ותולדות, והיינו יורדים לעומק ההלכה באמיתות, ולכך היה נח לי ממנו מאד, אשר בעבור כן קשה היה חסרונו עלי מאד מאד. אך אתה תביא לי סיוע לדברי, ותאמר לי תנא פ' מסייע לך, ואין אתה מקשה קושיות בדברי, מה תועלת יש לי בזה, אטו אנא לא ידענא דשפיר קאמינא, הלא אדרבה אני רוצה שהשומע ירבה בקושיות, כדי שעי"ב נרד לעומק ההלכה ויתחדש לנו בה כמה חדושים

ונאמר משל על זה במעשה שהיה שהובאה בספרים על עניינים שונים, ואני אמשלנה על הדבר הזה, והוא כי איש אחד היה לו שדה גדולה שיש בה כמה נטיעות של אילנות שמוציאין פירות, ועוד היא בת זרע שזורע בה תבואה ושאר מיני דגן בכל שנה ושנה, וצריכה היא להשקאת מים, כי לא יספיקו לה גשמי שמים, והיה שם נחל חפור בארץ מהלך על פני כולה, וזה הנחל ראשו פתוח אל הנהר הגדול של חדקל, או פרת המלא מים רבים, והמים עוברים בתוך הנחל הזה המהלך על פני כל השדה, וממנו יבואו המים אל השדה למקום הזרעים ולמקום האילנות, אך זה הנחל בכל שנה יתמלא עפר מן שברירות המים, וגם יפול בתוכו עפר מן שפתיו, ועי"כ תגבה הקרקע שלו, ואז בימים אשר מי הנהר הגדול יורדים ונחסרים, לא יעברו המים שלהם בתוך הנחל הזה מחמת גובה קרקעיתו, ולא יגיעו אליו המים לעבור בתוכו, ואז בימים האלה יהיו הזרעים והאילנות צמאים למים, כי אין מים בנחל להשקות אותם, ומחמת כן יחדלו פרותיהם שלא תתן הארץ יבולה, ועץ השדה לא יתן פריו, ולכך כל בעלי השדות הזריזין בתיקון שדותיהם, המה זריזין בתחלת השנה לתקן זה הנחל בחפירה שיחפרו אותו מחדש, ויעמיקו בחפירות כדי להשפיל ולהמיך קרקעו, דאז גם בזמן שיחסרו וירדו המים של הנהר הגדול יהיו נכנסים בתוך הנחל הזה, ויהיה הנחל הזה מים מצויים בתוכו כל ימי השנה כולה, ואז ישקה את השדה בכל ימי השנה כולה, אפילו אם יזדמן שהנהר הגדול ירדו מימיו ויחסרו, כי הנחל הזה מחמת שהעמיקו בחפירתו מוכרח שיעברו בתוכו מים מן הנהר הגדול תמיד, וכן זה האיש בעל השדה היה זריז ונשכר, שבכל שנה ושנה יחדש חפירת הנחל ויעמיק בו, כדי שיהיו המים עוברים בו תמיד ומשקים את השדה תמיד

והנה זה האיש הוא לבדו היה משגיח בשדהו הגדולה, ואין בניו עמו, ואין יודעים הנהגתו שהיה מתנהג בשדהו איך היתה. ויהי היום, ויחלה האיש ההוא וידע כי לא יקום, ויקרא לבניו ויאמר להם הנה הוא הולך למות, ועתה שמעו מלתי אשר אני מודיע אתכם, כי בתוך התלם שהוא הנחל של השדה שלי טמנתי אוצר גדול. ויענו הבנים אוצר גדול טמנת. הגידה נא לנו איפה הוא, ובאיזה מקום וצד בתוך התלם ההוא טמנת האוצר כדי שנדע ליקח אותו. ויען אביהם ויאמר בתוך התלם הוא שם, תחפשוהו ותמצאו אותו, ובאותו הרגע שהוציא דבריו אלה מפיו גוע וימת. וכאשר שלמו ימי אבלו, הלכו הבנים כולם אל התלם שהוא הנחל העובר על פני כל השדה, ויחפרו בו בקרקעיתו ויוציאו מתוכו עפר וישליכו על שפתו, כדי למצוא את האוצר אשר שם אביהם בתוכו, ולהיות שאביהם לא הספיק להגיד להם איפה הוא מונח, הוכרחו לחפור את התלם ההוא כולו מראשו ועד סופו, ויעמיקו בכל כוחם ויגיעם בתוך האדמה של התלם יומם ולילה, ולא נתנו לעפעפם תנומה ולא מצאו מאומה, ויחפרו פעמים וישלשו, ולא מצאו האוצר אשר יבקשו

ויענו כולם ויאמרו בחמה וקצף, אך התל בנו הזקן אבינו, ולריק ותוהו כוחנו כלינו, ויחזרו לביתם ריקם ריקם, ותשאר השדה ביד האריסים הזורעים שם בכל שנה כמנהגם. ויעברו ימי החורף ויבאו ימי הקיץ שהוא עת הקציר של תבואת הארץ, ועת מלאת עצי השדה מפריים, וילכו הבנים לשדה אביהם, ויראו כי האילנות שבתוכה הוציאו פירות עשרת מנים על שאר כרמים של אחרים, ותבואת הארץ של שדה אביהם רבה עשר ידות על שדות של אחרים, ויחקרו על זאת וימצאו פשר דבר, כי שאר שדות מחמת עצלות בעליהם שלא חפרו התלם שהוא הנחל העובר בשדה על פני כולה אשר ממנו תשתה השדה מים, ונשארה קרקעית הנחל גבוהה, ולא הגיעו שם מי הנהר הגדול לעבור בנחל, ולכך לא שתו ממנו הזרעים והאילנות כראוי, ולכך גם יבול השדה נחסר שם, משא"כ שדה זו שירשו הבנים מאביהם כיון שחפרו התל היטב למצוא האוצר, עברו בו מים מן הנהר הגדול תמיד גם בזמן ירידת הנהר, ולכך היה משקה הזרעים והאילנות תמיד בלי הפסק, ועל כן נתנה השדה יבולה בשפע גדול וברכה עשר ידות על כל השדות

אז אותו העת הבינו הבנים דברי אביהם אשר הגיד להם בטמינת האוצר בתוך התלם, והיינו כדי שהם יחפרו התלם בעומק הרבה, וזו החפירה היא האוצר, שעי"כ באה להם הברכה בפירות השדה, ואז היתה זאת להם לחק עד עולם בכל שנה ושנה יצאו לשדה בראשונה קודם ימי החורף לחפור התלם כולו בעומק הרבה, כאשר עשו בראשונה, כדי שבכל שנה ימצאו אוצר הברכה בפירות השדה, וכאשר ירבו לחפור כן ימצאו רב ברכות בפירות השדה

וכן הענין כאן בתורה, כי הקב"ה נתן דברי תורה סתומים וקצרים והם קב ונקי, אך האדם העוסק בה יוכל להוציא מדבריה פירות מרובים, וכמ"ש דדיה ירוך בכל עת ע"י החפירה שיחפור בעומק בכל דבר הלכה, אשר יראה בה לפניו, והיינו כי קושיות אשר יתקשה בדבר ההלכה המה דוגמת חפירה וכריה אשר יחפור בנחל, והשכל והסברא של האדם אשר ישכיל ויסביר לתרץ הקושיות, הם דוגמת המים אשר יעבורו בתוך הנחל אשר חופרים אותו להשקות בהם הזרעים והאילנות, שעי"כ תתן הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, ואם לא יעשה האדם חפירה וכריה בנחל, לא יעברו בו המים, וכן כאן בעסק התורה אם לא יעשה תחלה קושיות בדבר ההלכה הערוכה לפניו, לא יעבור השכל והסברה שהם דוגמת המים בתוך דבר ההלכה הערוכה לפניו, כדי שיוציא פירות שהם חדושי הלכות הנולדים ומתחדשים מדבר ההלכה הערוכה לפניו, וכמ"ש רבי יוחנן לר"א על רשב"ל בתועלת אשר היה מוצא בקושיות שלו בדבר ההלכה שהיה שונה רבי יוחנן דעל ידי קושייתו יהיו פירות נושרין מאותה ההלכה

אך לאו כל אדם זוכה לזה להוליד ולהוציא פירות שהם הלכות חדשות מדבר ההלכה הערוכה לפניו, כי לא יצא מן הקושיות הלכות חדשית שהם אמיתיות אליבא דאמת, ולהיות מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, אא"כ הוא שלם בשני דברים אלו, הא' שיש לו יראת שמים שהוא צדיק ומושל ביצרו, ולא יהיה כמו דואג וכיוצא, והב' שיהיה לומד תורה לשמה ולא על מנת לקבל פרס: