עוד יוסף חי תרלט

הראשונים ז"ל ע"פ ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך

ולכך בא שלמה הע"ה להלין בעד עצמו, ואמר אל תאשימוני על אשר אמרתי אחכמה בענין הפרה, שהכנסתי עצמי בדבר זה למצוא טעם בענייניה, לא היתה כניסתי בדבר זה מחמת שטעיתי ביכולתי שחשבתי שאני יכול ולא יכולתי, אלא מעיקרא ידעתי האמת שגם אני אי אפשר לי להשיג טעמה בשום דרך, ורק נכנסתי להשיג ולהבין כדי להודיע ולברר לפני העולם שהיא רחוקה גם ממני, ואל יחשבו העולם מאחר שאני חכם מכל האדם, אם הייתי מבקש להכנס למצוא טעם לפרה אדומה הייתי מוצא הטעם שלה, לכך הכנסתי עצמי להשיג ולמצוא הטעם ולא מצאתי, ובזה נודע ונתברר לפני העולם כוחה של חוקה זו, כי אפילו אני החכם לא מצאתי לה טעם

משל למלך אחד שהיה שולט בארץ אחת, והיה לו אח שהוא ג"כ מלך בארץ אחרת רחוקה, וזה האח היה לו גבור מופלא המפורסם בגבורתו בכל העולם, שנלחם עם כמה אריות ודובים ולא עמדו בפניו, וכמה גבורים הפיל בידו אחת, וזה האח שלח את הגבור הזה לאחיו שהוא מלך בארץ אחרת במתנה, וכאשר הגיע הגבור המופלא הזה אצל המלך, קבל אותו בכבוד גדול, וכשנכנס להיכל המלך שהיה מלא שרים גדולים שרי החיל של המלך, היה יושב שם ראש הגבורים אשר היה למלך במדינתו, וקם ראש הגבורים הזה על רגליו, ויאמר להגבור המופלא החדש עמוד ונלחם עתה, אני ואתה בהיכל המלך לפני המלך והשרים, ונראה מאן נצח, ויאמר טוב הדבר, וילחמו זה עם זה, ותכף ומיד הפיל הגבור המופלא את ראש הגבורים של המלך לארץ כמפיל שה אחד. אח"כ שאל הגבור המופלא את ראש הגבורים מה ראית כי עשית את הדבר הזה שבקשת להלחם עמי, האם לא שמעת מלחמות אשר נלחמתי, וגבורים אשר כבשתי, ולמה עתה בזית עצמך להלחם אתי. ויאמר לו ראש הגבורים אני בעבור כבודך נתכוונתי, כי הן אמת אני את גבורותיך שמעתי וידעתי, אך אנשים אחרים היושבים במדינה זו שהיא רחוקה ממקומך לא יודעים גבירתך באמיתות, ואפשר שיחשבו שאני אשר הנני ראש הגבורים במדינה זו, יש לי גבורה יותר ממך, או כמוך בשוה, ולכן עמדתי לעשות נסיון בהלחמי עמך לפניהם שאז יראו בעיניהם תוקף גבורתך, שאני איני נחשב נגדך במדרגת שה אחד, ובזה יגדל שמך במדינה זו אלף ידות. וירא המלך כי הטיב ראש הגבורים שלו לעשות בדבר זה לפרסם שבח הגבור המופלא אשר שלוח לו במתנה מאת אחיו המלך, ויתן לו מתנה מרובה. וכן הנמשל, ידע שלמה הע"ה וכל חכמי ישראל, כי טעם של פרה אדומה השיגו מרע"ה ולא זכה שום חכם בזה כמו שזכה מרע"ה, וכדי לפרסם מעלתו של מרע"ה שהוא לבדו זכה בזה אמר שלמה עתה יאמרו העולם אם אני הייתי מבקש לידע מעשה של פרה, הייתי יכול להשיגה, ובאמת הוא יודע שא"א לשום אדם להשיגה חוץ ממרע"ה, ולכן נכנס לבקש ולתור אחר הטעם שלה, ומעיקרא ידע שלא יוכל להשיג, אך נתכוון בזה לכבודו של מרע"ה, דעתה ידעו העולם לא קם עוד נביא וחכם כמרע"ה, שידע טעם של פרה אדומה, ושלמה טרח להשיג ולא ידע, וכאשר חשב ראש הגבורים הנז' להגדיל כבודו של הגבור המופלא ההוא, שהכניס עצמו במלחמה עמו, כדי שבזה תתוודע תוקף גבורתו של אותו הגיבור

ובזה יובן בס"ד, מ"ש שלמה הע"ה חקרתי בדרך הרמז, ושאלתי בדרך הדרש, ופשפשתי בדרך הסוד, כדי למצוא בהם הטעם של פרה אדומה, ואל יחשוב אדם שאני טעיתי בערך עצמי, שחשבתי שאוכל לידע ולא ידעתי, אינו כן, אלא מה שאמרתי בתחלה אחכמה למצוא טעם מן רמז או דרש או סוד, לא הייתי חושב שאוכל למצוא בחכמתי דבר זה, אלא מעיקרא מה שאמרתי אחכמה הייתי יודע שלא אחכמה, ומה שאמרתי אחכמה ונכנסתי לבקש הטעם בחכמתי, הוא, כדי להודיע לכל שהיא רחוקה גם ממני, וכמו שעשה אותו ראש הגבורים שעמד להלחם בשביל להודיע כבודו של הגבור המופלא, שהובא למלך במתנה

עוד איתא במדרש, זאת חוקת התורה אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין להרהר אחריה, וכבר פירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל כפל הלשון חוקה חקקתי גזרה גזרתי ע"ש. ונ"ל בס"ד דפרה אדומה ניתנה בעבור טהרה לטומאת מת, וידוע כי טומאת מת נסתבבה מעון עץ הדעת, כי זה העין הוא אשר הביא מיתה לעולם, ולכן כאשר יקיימו ישראל מצוה זו כתקונה שלא יהרהרו אחריה, מוכרח שיהיה בעבורה חלק תיקון בפגם הנעשה, בעון עץ הדעת, כי כל העניינים תלויים זב"ז ונסבכים זב"ז, וידוע כמה מיני פגמים נעשו מחמת עון זה של עץ הדעת, ובכללם אמרו המקובלים ז"ל, שגרם אדה"ר פגם בדלת של אחד לעשותו רי"ש ח"ו, וגרם ג"כ באות רי"ש של אחר לעשותו ד' ח"ו, ולכן גזר עליו קוץ ודרדר תצמיח לך, כי ההפרש שיש בין מספר ד' לבין מספר ר', הוא מספר קוץ, ואמר לו דרדר תצמיח, כי דרדר הוא דל"ת רי"ש ודל"ת רי"ש, על אשר עשה הדל"ת רי"ש והרי"ש דל"ת, וכנז' בספר נחל קדומים ע"ש, ולכן בתיקון צריך להוסיף כתיבה באות רי"ש לרבעו ולעשותו דל"ת, וכנגד זה התיקון אמר חוקה חקקתי פירוש חוקה הוא מלשון ומחיק הארץ ביחזקאל מ"ג, שהוא ר"ל מאמצע וקרן זוית של אות רי"ש, לעשותו אות דל"ת, ולזה צריך כתיבה באמצע האות, כי קרן זוית של האות היא אמצע האות, וז"ש חוקה ר"ל אמצע האות מלשון מחיק הארץ, חקקתי לשון כתיבה מלשון מחוקק, ומלשון הוי החוקקים חקקי און, כלומר באמצע אות ריש שהוא קרן זוית שלו נעשה תוספת כתיבה שנתמלא דיו לרבעו לעשותו דל"ת, ותיקון זה יהיה על ידי זכות המצוה של פרה אדומה מטעם האמור לעיל

ועוד תיקון השני שצריך להיות באות דלת לעשותו ריש, ובזה צריך לחתוך ולגזור מן הדיו שבקרן זוית של הדלת כדי לעשותו רי"ש, וכנגד זה התיקון אמר גזרה גזרתי, והיינו לשון חיתוך כמו גזרו את הילד החי וכן גם לי גם לך לא יהיה גזורו, וגם זה התיקון יהיה בעבור זכות מצוה זו של פרה אדומה שנתקנה לטהר טומאת מת שבאה ונהייתה מחמת פגם עון עץ הדעת, וסיים אין לך להרהר אחריה, פירוש שני תיקונים אלו של חקיקה ושל גזירה, יהיו ע"י שמירתכם מצוה זו באמיתות שלא תהרהרו אחריה

ועוד נ"ל בס"ד רמז בלשון זה סוד עמוק כי חוקת לשון מזון הוא דכתיב הטרפני לחם חוקי וכנז' בגמרא, וידוע מזון עולמות העליונים יהיה זווג תפארת ומלכות, וקודם הזווג הזה צריך להיות נסירה, וז"ש חוקה חקקתי על ידי הזווג, מפני כי תחלה גזירה גזרתי הוא סוד הנסירה ודוק

ועדיין צריך לבאר בדברי המדרש הנז' שאמרו רז"ל על חוקת פרה אדומה שאין להרהר אחריה, ולא אמרו אין להרהר עליה אלא אחריה. ועוד י"ל דאמאי נקטו לשון הרהור. ונ"ל בס"ד, כי ידוע שלשה מינים יש במצות, הא' הם הנקראים משפטים שהשכל מחייב אותם,