עוד יוסף חי תרלז

שלחני למנות את אהרן אחי לכה"ג, ואלעזר לסגן, ואתמר לכהן בסתם, ולא עשיתי מלבי כלום, והוא כי אם כמות כל אדם ימותון אלה, כלומר אם כמות כל ר"ן אנשים הזרים העומדים להקטיר ימותו אלה, הם קרח ודתן ואבירם, וקרי להו בשם אדם כי היו אנשים חשובין פירוש אם יהיו מתים כולם במיתה אחת בשוה, אז אח"כ מה יאמרו חבריו של קרח, דלעולם היה יוצא קרבנו של קרח, ולא היו הוא ודתן ואבירם מתים, והא דמתו לא בעבור חטא וחסרון שהיה בידם, אלא משום כי פקודת כל האדם, אלו הר"ן אנשים זרים שנתחייבו מיתה בעבור שהם זרים ונכנסו להקריב, יפקד גם עליהם עון זה מפני שהם סייעו אותם בדבר, והחזיקו בידם להקריב, ולכך תאמרו לא ה' שלחני שתחזיקו בערעור אשר מערערים עלי שאני עושה מעצמי, אך אם לא יהיה שימותו כולם במיתה אחת, אלא בריאה יברא ה' דבר חדש שלא נשמע ולא נעשה, שהוא ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם, אז בעל כרחכם תידו שנבואתי כולה אמת, ואלו המערערים עלי נאצו את ה' באומרם שאני אומר מדעתי ותולה בהקב"ה. והנה ככלותו לדבר הדברים האלה, אז תכף ומיד עשה השי"ת את שלו, שגזר שתפתח האדמה את פיה, ואותם ר"ן אנשים מתו בשריפה אצל אהל מועד, והכל הודו ואמרו משה אמת ותורתו אמת, ותשקוט הארץ

ויוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. צריך להבין הטעם שעשה השי"ת נס של אות המעיד על הכהונה בפרי השקד, ולא בפרי תפוח, ולא בפרי רמון, ולא בענב וכיוצא. ונ"ל בס"ד, כי ידוע שישראל זכו למצות הקרבנות בעבור התורה שקבלו אותה, כמ"ש רז"ל במדרש, בשעה שנתן הקב"ה הקרבנות לישראל נתקבצו שרי אוה"ע והלכו אצל בלעם, אמרו לו למה נתן הקב"ה הקרבנות לישראל ולא נתן לנו, א"ל שוטים שבעולם, ישראל שקבלו התורה נתן להם הקרבנות, אתם שלא קבלתם התורה לא נתן לכם הקרבנות, נמצא הקרבנות שהוצרכה הכהונה בעבורה ניתנו להם בזכות קבלת התורה, וידוע כי יש לאדם ארבעה מיני השגות בלימוד התורה, הא' מה שלמד מרבו והב' מה שלמד מחבירו, והג' מה שלמד מתלמידו, והד' מה שלומד מחמת חשקו ושקידתו בינו לבין עצמו, וכנגד ארבעה מיני לימוד אלו יש ד' אותיות למ"ד בכ"ב אותיות אלפא ביתא, הא' הוא אות ל' העקרי, והשלשה הם במלואים של שלשה אותיות שהם אל"ף וגימ"ל ודל"ת, ואלו הארבעה איכותם המה למעלה מזה, כמ"ש בגמרא, הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, וכן נמי עוד מצינו, שיש ארבעה מיני לימוד בתורה, שהם ד' חלקים פרד"ס

והנה ידוע, כי קיום ארבעה השגות של לימוד הנז"ל, וגם קיום ארבעה חלקים של פרד"ס תלוי בהשפעת אור הנקרא כח חכמה שעולה מאה ואחד, גם ע"י כח הזכירה שיהיה ע"י מיכאל שמספרו מאה ואחד, ולכן השונה תלמודו מאה ואחד לא ישתכח ממנו, וידוע קיום התורה בלב נותן לו מלוכה, דכתיב בתורה בי מלכים ימלוכו, וארז"ל מאן מלכי רבנן, והיינו מלוכה מספר מאה ואחד כמנין כח חכמה וכמנין מיכאל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב, ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה, מאד כינוי לתורה כנז' בזוהר, ואמר מאד מאד כנגד תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ותצלחי למלוכה שפע כח חכמה שעולה מספר מלוכה

והנה ד"פ מאה ואחד של ארבעה מיני לימוד הנז' הם מספד שקר, ולכן עשה אות המעיד על הכהונה בשקד, שבו רמוז ד' מיני לימוד שהם פרד"ס, וגם ארבעה מיני השגות של הלימוד, כי בעבור זכות התורה זכינו לקרבנות שצריך להם כהונה

פרשת חוקת

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר. קשה למאי הוצרך לומר לאמר לאמר ב' פעמים, ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל במדרש רבה פרשה י"ט, יהי לבי תמים בחוקיך זו חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה, למה ששניהם דומין זו לזו, בזה נאמר זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזו גדולה מזו, משל לשנים מטרניות דומות שהיו מהלכות שניהם כאחת, ונראות שוות, מי זו גדולה מזו, אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחריה, כך בפסח נאמר בו חוקה ובפרה נאמר בה חוקה, ומי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת עכ"ל. ולכן לעולם פרשת פרה סמוכה לפרשת החודש, כי אחר שקורין בשבת פרשת פרה אחר פורים, קורין בשבת שני שאחריו בפרשת החודש, מפני כי קרבן פסח שבניסן, לא יהיה בלי טהרה פרה אדומה

ובזה יובן הכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר תחלה לישראל זאת חוקת התורה אשר צוה ה', כדי לאמר להם עוד אמירה אחרת על חוקה אחרת שהיא חוקת הפסח שתלויה בחוקה זו, לכך צריך שתהיה אמירת חוקת התורה לישראל בראשונה, וכיון שלא אמר זאת חוקת הפרה, אלא קראה חוקת התורה הוצרך לומר לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה, כלומר זו היא החוקה שתאמר להם בראשונה, היא חוקת הפרה, ולקמן יתבאר בעה"י למה קראה בתחלה חוקת התורה, ולא קראה חוקת הפרה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לתרץ דקדוק הנז', וניישב עוד דקדוק אחר שאמר זאת, דמשמע זאת ואין עוד אחרת, והלא יש עוד כמה חוקים בתורה. ונראה בס"ד, דבא הכתוב ללמדנו דברים אחרים לפי דרכו, אע"פ שפשוטן של דברים מדבר בפרה אדומה, רמז לפי דרכו על התורה, והיינו דידוע ממדרשי רז"ל, דישראל לא זכו בתורה נגד טענת המלאכים, אלא בשביל אמירה שאמרו נעשה ונשמע, דעי"ז ירדו ב' מלאכים לכל או"א מישראל, והלבישו ב' כתרים לכל או"א מישראל, וכמה טעמים נאמרו על זה. והנה אמירת נעשה ונשמע יש בהם שבעה אותיות מן כ"ב אותיות אלפ"א בית"א שהתורה בנויה בהם, כי נעשה הוא ארבע אותיות, ועם וא"ו של ונשמע הרי חמשה, ועם שי"ן ימנית של ונשמע הרי ששה, (כי ידוע דשי"ן ימנית לחוד ושמאלית לחוד), ועם אות מ"ם של ונשמע הרי שבעה אותיות, והשאר לא יבואו בחשבון, כי כפולים הם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, כי ע"י שבעה אותיות של נעשה ונשמע שהקדימו זכו בתורה שנקראת בית, וזהו חכמת היא אומת ישראל שהיתה חכמנית, בנתה ביתה זו התורה שזכתה בה נגד המלאכים, יען כי חצבה עמודיה שבעה, שנתחכמו לומר נעשה ונשמע, שיש בהם שבעה אותיות מן כ"ב אותיות התורה, ועל זה רמז הכתוב לפי דרכו באומרו זאת חוקת התורה, כלומר ז' אות של נעשה ונשמע, על ידם נחקקה התורה אצל ישראל שניתנה להם ע"י מרע"ה שנקרא מחוקק, שיש בשמו במילואו ז' אותיות, דאותיות משה במלואם מ"ם שי"ן ה"א הם שבעה אותיות מן אלפ"א בית"א כי מלוי אות מ"ם הוא אות אחד שהוא מ"ם דמנצפ"ך, לכך נאמר בו כי שבעתים יקם קין, ודרשו רז"ל על מרע"ה שיש לו שבעה שמות, הוא ינקום מן