עוד יוסף חי תרלו

ופרשתי בס"ד, כי קרח כל חרחור הריב הזה עשה לא בשביל הרווחתו, אלא עיקר כונתו היתה להודיע לישראל שמרע"ה עושה דברים מדעתו ותולה אותם במאמר הקב"ה, וכל זה הוא משנאתו למרע"ה שהיתה שנאה מחמת קנאה, וידוע הוא מי שיש לו עם אחד שנאה מחמת קנאה, עושה דברים להרע לזה האדם שהוא מתקנא ממנו ולהשפיל גדולתו, אע"פ שהוא ימות או יזוק בדברים אלו, וכנודע מאותו המשל שהביא הרב החסיד בעל ראשית חכמה ז"ל בשער הענוה פ"ז, דהחומד והקנאי הלכו יחדיו בדרך, פגע בהם מלך, א"ל אחד מכם ישאל ממני דבר ואתן לו, ואז אתן לחבירו כפליים, והחומד היה מתאוה לשני חלקים, ולכן לא רצה לשאל הוא תחלה, והשני ג"כ לא רצה לשאל תחילה, כי הוא מתקנא מחבירו אם יקח כפליים על מה שניתן לו, לסוף דחק החומד את הקנאי לשאל תחלה, אז שאל הקנאי שינקרו לו עין אחת כדי שינקרו לחבירו שתי עיניו, ראה כמה גדולה רעת הקנאה ע"ש. וכן כאן אצל קרח היה מתקנא מאד מן מרע"ה שהוא גוזר גזירות על ישראל בשם ה' ונשמעים דבריו, ולכן מחמת קנאתו רצה להרוס ח"ו דבריו, באומרו לישראל שהוא אומר מדעתו ותולה בהקב"ה, ועשה הריב הזה לחלוק עליו ולסתור מעשיו, שעשה ומינה את אהרן לכה"ג, באומרו שמדעתו עשה כן, כדי שאח"כ תתפשט טענתו זאת בכל משפטים ומצות אשר צוה את ישראל בשם ה'. וכיון שזאת היתה מטרת לבו, לכן עשה בענין הריב הזה דבר אחד להשריש בלב ישראל מחשבה רעה זו, ואע"פ שבזה הדבר הוא יתאבד מן העולם וימות, ולא יראה הגדולה הזאת אשר מבקש, כי כן הוא דרכו של בעל הקנאה, וכמפורש במעשה הנז'

ולכן הביא עמו ר"ן אנשים מישראל שיכנסו לפנים, ויקטירו קטורת בפנים, שהוא עסק של כה"ג, ועי"ז חשב שתעלה בידו מטרת לבו ממ"נ, והיינו שעשה בזה תחבולה דוגמת התחבולה שהיו עושין נביאי השקר שהיו מאז בישראל, דארז"ל במדרש כך היה מנהגם ודרכם של נביאי השקר, אם תבא אשה מעוברת ותשאל מזה הנביא שיגיד לה על העובר שלה אם הוא זכר או נקבה, כי כן היה דרכם של נשים המעוברות אפילו בדורות הראשונים לחקור על זאת בימי עיבורם, אז זה הנביא יאמר לה שתלד זכר, ואחר שתצא מלפניו יאמר לבני אדם היושבים אצלו זאת האשה תלד נקבה, ואז אחר שתלד אם ילדה זכר אומר לבני אדם הרי נבואתי נתקיימה, שכך אמרתי לה בהיותה מעוברת שתלד זכר, ואם יאמרו לו א"כ למה אמרת לאותם האנשים שהיו יושבים אצלך שתלד נקבה, הוא משיב שקרתי להם להצילה מן עיה"ר, כי העובר בהיותו בבטן אמו אין לו מזל חזק, ובנקל יהיה ניזוק, וכדי שלא יטילו בה עיה"ר באותה שעה שהיתה מעוברת בשמעם שתלד זכר, כי יזדמן בהיושבים שאין להם בנים זכרים אלא נקבות, וכשמעם על לידה של זכר יטילו עיה"ר בה, ולכך אמרתי לפניהם שתלד נקבה כדי להצילה מעיה"ר, ואם אותה האשה ילדה נקבה, אומר הרי נתקיימה נבואתי, שכך אמרתי לאותם בני אדם שהיו יושבים אצלי בעת שבאה האשה הזאת לשאל על העובר שתלד נקבה, ואם יאמרו לו א"כ למה אמרת להאשה שתלד זכר, ישיב להם שקרתי לה, כי יראתי פן תצטער הרבה בבשורת הנקבה, ויתכן שתפיל מחמת צערה, או יהיה לה קושי לידה הרבה בעבור חולשתה שתחלש הרבה בעבור בשורה זו של לידת הנקבה, וחששתי פן תסתכן מחמת הצער והחולשה, על כן אמרתי לה שתלד זכר וכזבתי לה לטובתה, ע"כ

וכן הענין כאן אצל קרח שכל מטרת לבו רוצה להשריש בלב ישראל מחשבה רעה זו, שיאמרו מרע"ה אומר מדעתו ותולה בהקב"ה, ובזה רוצה לסתור כל בנין מצות התורה, ואם היה בא לבדו לבקש הכהונה בטענה זו לומר אהרן לא נתמנה ע"פ דבריו יתברך, אלא משה מנה אותו מדעתו, ולעולם גם הוא ראוי להיות כה"ג, ובוחר בו השי"ת ויבא לעשות המבחן ליכנס לפנים ולהקריב קטורת, לא היתה עולה בזה מחשבתו הנ"ז' אלא אדרבה היתה מתחזקת יותר נבואת מרע"ה, במה שמינה את אהרן, יען כי ודאי על הרוב יהיה קרח נשרף, ונמצא מחמת המבחן הזה נתעלה מרע"ה, ונתאמתה נבואתו. על כן מה עשה, הביא עמו ר"ן אנשים ישראלים שהם זרים לגמרי ליכנס לפנים ולהקטיר קטורת, ואז ממ"נ אם הקריבו ולא נזוקו בזה ניכר ונודע כי הקב"ה מרוצה גם בשאר שבטים לעבוד עבודה של כה"ג, ונמצא מ"ש מרע"ה והזר הקרב יומת, ומ"ש שאין רשות ליכנס ולהקטיר קטורת אלא רק אהרן לבדו, לא צוה השי"ת בזה, ועי"כ תעלה בידו מטרת לבו להכחיש ח"ו בנבואת מרע"ה, ואם לא עלתה בידם ההקטרה ונשרפו כולם, וגם קרח עמהם לא יבאו להכריח מזה המבחן לאמת מרע"ה, כי יאמרו אלו שנשרפו היינו מפני שהיו זרים לגמרי, שהם משאר שבטי ישראל, ולא היו משבט לוי, ואם יאמרו א"כ קרח למה נשרף, והלא היה משבט לוי, יאמרו קרח נענש מפני כי הביא זרים להקריב עמו, ולכך הוא נכוה בגחלתם שנענש בזה, ולעולם אם היה נכנס וניגש לבדו בלתי זרים אלו, היה מתקבלת הקטרתו מפני שהיה משבט לוי, ולכן עדיין יהיו מהרהרים על נבואת מרע"ה שמינה את אהרן דוקא, כי יאמרו לא יש יתרון לאהרן על שאר שבט לוי, וכל מי שירצה לגשת אל הקודש לכהן יגש, ורק שיהיה משבט לוי, זאת היתה התחבולה של קרח שצירף עמו בהקטרה ר"ן אנשים ישראלים

ולכן כדי לסתור תחבולה זו של קרח, עשה השי"ת הנס בכך שיהיו הר"ן אנשים ההם מיתתם בשריפה, שנשרפו במקום הקרבתם באהל מועד, ואת קרח ודתן ואבירם ובניהם עשה מיתתם בבליעה, שתפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וכל אשר להם, ואע"פ שהיה קרח עומד עם אלו האנשים ומחתתו בידו להקריב, והוא רחוק ממקום פתיחת הארץ שהיתה אצל אוהל קרח רחוק ממקום אהל מועד, עשה הקב"ה נם גדול שעלה כח המושך מן הארץ, ומשך את קרח מאצל אותם ר"ן אנשים, ונבלע בקרקע אצל האהלים שלו, ובזה נסתר בנין התחבולה של קרח, יען כי עתה אין פתחון פה לחביריו של קרח לומר לעולם היה מתקבל קרבן של קרח, והיה נשאר הוא ודתן ואבירם בחיים, כי הם לא חטאו בערעור שלהם והא דמתו ונשרפו מפני שהם החזיקו ביד ר"ן אנשים זרים להקריב, ולכך כיון דאלו נשרפו גם הם נכוו בגחלתם ונשרפו, ומתו עמהם. אך עתה הצעה זאת בטלה מאיליה, דא"כ היו ראוי שכולם יהיו מתים במיתה אחת של שריפה, ולמה בירר להם הקב"ה מיתה משונה ביותר שיהיו נבלעים בארץ, ולא עוד אלא שעשה הקב"ה פלאי פלאות, שעלה כח המושך ומשך את קרח מאצל ר"ן אנשים הנשרפים, והביאו לפתיחת פי הארץ ונבלע שם, על כן ודאי מיתה זו שהיתה לקרח ודתן ואבירם אינו, בעבור שהחזיקו ביד ר"ן אנשים זרים להקריב, אלא בעבור כי נאצו את ה' לחלוק על דבריו של מרע"ה, אשר דבר בשם ה', לתת הכהונה לאהרן ובניו, ואין לשאר שבט לוי מגע בכהונה ודבר זה נעשה הוכחה וראיה ברורה על אמיתות נבואת מרע"ה

ובזה יובנו הדברים אשר דבר מרע"ה לפני כל קהל ישראל כעין חומר, באומרו בזאת תדעון כי ה'