עוד יוסף חי תרלה

למרום נחשב מאין נגד האבות, ואינני שוה עמהם, אלא נטפל להם, ואלו השוטים קשה עליהם דבר זה לקרות את ישראל בשם קהלת יעקב לעשותם טפלים לאבות

או יובן בס"ד ויפול על פניו, כי מלוי שמו הוא מספר מיכאל שהוא מכוון כנגד אהרן, וכמ"ש רז"ל כי היום ה' נראה אליכם, נראה אותיות אהרן, אליכם אותיות מיכאל, כי כנגד אהרן למטה מכוון מיכאל למעלה, וחשב מרע"ה אני אמחול ולא אתבע את עלבוני, אבל בעבור עלבון אהרן אחי, הנה מיכאל הרמוז בשמי שהוא מכוון כנגד אהרן אחי, הוא יתבע על עלבונו, ולז"א ויפול על פניו, שכיון למסור תביעת דין של עלבון אהרן ביד מיכאל, שהוא רמוז במלוי שמו שהוא פנימיות אותיות שמו

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. נ"ל בס"ד דידוע כי הכהנים בחסדים והלוים בגבורות, וכל זמן שהם בחבור ואחדות ואהבה זה עם זה יהיה בזה מתוק הגבורות בחסדים, ואם יהיה ביניהם פירוד ומחלוקת ושנאה גם מיתוק הגבורות בחסדים למעלה לא יהיה, ולכן הישראל נותן מעשר ללוי, והלוי יתן מן המעשר שלוקח מישראל מעשר לכהן, ונמצא בזה נעשים הכהנים והלויים כלולים זה בזה ומראים אהבה זה לזה, אך התעוררות זו של האהבה צריכה להתחיל מן הלוים שהם הגבורות, והם צריכין להיות מחזרים על תיקון עצמם לעורר האהבה והאחדות, ולכן אחר שיקחו מעשר לעצמן יתנו ממנו מעשר לכהן, שנתינה זו היא אות אהבה ואחדות בין זה לזה למטה, שעי"כ יהיה המיתוק של הגבורות בחסדים למעלה, כי לעולם שמאלא אצטריך לימינא, אבל ימינא לא אצטריך לשמאלא, ולכן הישראל יתן מעשר ללוי, והלוי יתן לכהן מעשר ממה שנותן לו

ולכן בן השלישי שנולד ליעקב אע"ה נקרא לוי, שהוא לשון לווי וחיבור, כדכתיב הפעם ילוה אישי אלי, ולכך ותקרא שמו לוי, והיינו בן הראשון היה ראובן שהוא בחסד, ובן השני היה שמעון שהוא בגבורה וא"א שיתפרדו זה מזה, על כן כשנולד בן השלישי נקרא לוי על שם הלווי והחיבור שצריך להיות בין החסד והגבורה

ועל כן כשבא קרח שהיה לוי לחלוק על כהונת אהרן ובניו שהיו בחסדים, שבזה נמצא עושה פירוד בין הכהנים ובין הלוים, ומחמת כן מקלקל ח"ו את המיתוק למעלה, א"ל מרע"ה שמעו נא בני לוי, שמעו ר"ל תבינו שאתם נקראים בני לוי על שם הלווי והחיבור המושל עליכם לעשותו, כי אתם צריכין לעשות אות והוכחה לאחדות וחיבור שצריך להיות לכם עם הכהנים, כדי שעי"כ יהיה מיתוק הגבורות בחסדים למעלה, ולכך חלקו של הכהן במעשר לא יתננו בעל התבואה לכהן אלא יתן בעל התבואה את המעשר כולו ללוי, ואח"כ הלוי יתן לכהן מעשר ממה שניתן לו, כדי להראות בזה סימן אהבה ואחדות בין הלויים שהם בגבורות, ובין הגבורות שהם בחסדים, ואיך אתם עושים עתה פירוד ומחלוקת ושנאה ביניהם לבין הכהנים

ועוד נ"ל בס"ד, תיבת נא דנקיט כאן, והל"ל שמעו בני לוי, ונ"ל בס"ד דרמז להם בזה דבר יקר, והוא כי כתב הרב קה"י ז"ל שם, אלוני מורה על חיבור חסדים וגבורות, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וירא אליו ה' באלוני מורה והוא יושב, דארז"ל קודם זה היה נופל על פניו במראה, ואותו היום זכה למראה הנבואה בהיותו יושב, ונראה כי זכה לדבר זה מפני שעשה במצות המילה שמל את עצמו בידו, מיתוק ותערובת הגבורה בחסד, יען כי הוא היה בחסד, ומל את עצמו בידו שעשה מעשה גבורה, הרי נתחברו שתי מידות אלו ביחד, ונעשה בזה צירוף אלוני שהוא מורה על חבור חסדים וגבורות, כמ"ש הרב ז"ל הנז'. ובזה יבא הרמז נכון כאן שא"ל מרע"ה שמעו נא בני לוי, רמז בזה על צירוף אלוני המורה על התחברות חסדים וגבורות, והיינו שמעו לשון אסיפה וקבוץ, כמו וישמע שאול את העם, ואם תחבר אותיות נא עם אותיות לוי, יהיה מזה צירוף אלוני, ולז"א שמעו נא בני לוי, והיינו בני לשון בנין כמ"ש רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך, כלומר אתם לחבר אותיות נא עם בנין של אותיות לוי שתעשו צירוף אלוני, ואיך אתם עושים להפך שהוא פירוד בין החסדים ובין הגבורות. ועוד נראה לרמוז, בני לוי הם גרשון קהת ומררי, ותקח אותיות שלהם ותעשה מהם ארבעה תיבות אלו שהם מו"ת ג"ר קנ"י שרר"ה, ר"ל מה שמחזר על השררה לקנותה מות ב"מ גר אצלו, כמ"ש רז"ל אוי לה להרבנות שמקברת בעליה ב"מ, וז"ש שמעו ר"ל תעשו צירוף וקבוץ בשמות בני לוי, ומזה תקחו מוסר שלא לרדוף אחר השררה

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. נ"ל בס"ד, דידוע, אותיות הסמוכים לאותיות שם הוי"ה מלפניהם, הם טדה"ד שעולה מספרם כ"ב, וסימנך בך יברך ישראל, וכל התורה בנויה בכ"ב אותיות, והמכחיש בדבר אחד שאמרו מרע"ה הרי זה מכחיש בכל כ"ב אותיות שהתורה נבנית בהם, וידוע על ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה, וז"ש אתה וכל עדתך אע"פ שאתם מכחישים בדבר אחד, הנה אתם עומדים ומכחישים בכל כ"ב אותיות התורה, שהם רמוזים על אותיות שם הוי"ה, דהיינו סמוך לאותיות שם הוי"ה שהם אותיות טדה"ד

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו וכו'. והדקדוקים כאן ידועים ואין צורך לפרטם. ונ"ל בס"ד הכונה, כי אנחנו חוששים על נזק ממון שבעוה"ז, אך אין לנו לחוש ממך, כי עדיין אנחנו במדבר, ואין לנו שדה וכרם, ומה שיש לנו בחלוקת ארץ כנען עדיין לא הבאתנו שם כדי שתוכל להרע לנו בחלוקה, ואם שכר של עוה"ב שנקרא בשם עינים תנקר אותו ותקח אותו מהם לא אכפת לנו בזה ותעשה מה שתרצה, כי אין זה חשוב בעיניהם כלום, וכששמע מרע"ה שהם מבזים חלק עוה"ב, התפלל אל תפן אל מנחתם הם המצות שלא יעלו לרצון לפניך, ואז לא יהיה להם שכר עליהם, כיון דהם מבזים חלק עוה"ב, וא"ת אפן וארצה במצות שלהם אך לא יהיה שכרן להם אלא אתנהו לך, ואתה תקחנו, זה אינו, כי אני אפילו בעודי בעוה"ז שבו יתאוה החומר של האדם להנות מאחרים, עכ"ז לא חמור אחד מהם נשאתי, ואיך בעוה"ב אקח משלהם. וא"ת יש לי תועלת מהם שבעת שקמו כנגדי ובזו אותי מה שהיה אצלי עון ניתק ממני ונעשה על ראשם, גם זה לא הוה הכי, כי בעת שקמו עלי לא הרעותי את אחד מהם, כלומר לא היה לי עון שיצא ממני ויחול על ראשם, ועל כן אבקש אל תפן אל מנחתם כדי שלא יהיה חוטא נשכר

אם כמות כל האדם ימותון אלה וכו'. ואם בריאה יברא ה' וכו'. הדקדוקים ידועים מה שיש לדקדק באריכות הלשון. ונ"ל בס"ד בהקדים חקירה שחקרתי, מה ראה קרח לחבר עמו בריב הזה ר"ן אנשים מישראל, שיהיו מקריבים קטורת, ודבר זה סותר מטרת לבו שהוא קם לריב מפני שנתן עיניו בכהונה גדולה, באומרו כי השי"ת שבחר בשבט לוי לא בחר באהרן, ולא צוה על אהרן, אלא צוה על אחד מן השבט שהוא ראוי לכך יותר משאר השבט, והוא ראה בעצמו שהוא הראוי לזה יותר, וזו היתה תביעתו, אבל ר"ן אנשים שהם מישראל שבאו להקריב, היינו שטענו אין מיוחד לכהונה גדולה אלא כל דכפין יתי ויכול, דאם יש אדם ראוי להקריב קטורת לפני ולפנים יקריב, ואע"פ שהוא משאר שבטים, ואין יתרון לשבט לוי בדבר זה כלל, וא"כ מה עלה בדעתו של קרח לחבר עמו ר"ן אנשים שגם הם יקטירו קטורת הראויה לכה"ג: