עוד יוסף חי תרלד

שהולך למלחמה נוטל אוצרותיו עמו, למה לו זה במלחמה. ופרשתי כי המצריים שרדפו את ישראל על הים לא היה אצלם ממון, כי ממונם שאלו אותו ישראל, אבל מבית פרעה לא שאלו דבר, כי מי זה ישאל מבית המלך, וישאלו איש מאת רעהו אמר רחמנא, על כן ביזת הים היתה כולה משל פרעה, כי היה לו באוצרותיו ממון רב, ודרך מלכי קדם כשיוצאים למלחמה לוקחים עמהם כל ממון אוצרות שלהם, כדי לחזק בזה את לב אנשי החיל, להראותם שאין למלך מורא ופחד מן האויב, וברור לו בבירור גמור בנצוח ותגבורת שיש לו על האויב, וכן עשה פרעה שלקח עמו כל ממון שיש לו באוצרותיו, כדי לחזק בזה לב המצריים שיבואו עמו להלחם בישראל, וממנו היתה ביזת הים לישראל, ועל זה ארז"ל מה שהיה בבתי תשוראות נטלו על הים, וא"כ קרח שלקח עושר רב מאוצרות פרעה מעת היותו ממונה עליהם, נמצא גזל בזה את ישראל, כי אם לא היה לוקח את זה העושר היה פרעה מביאו עם הממון שהביא על הים מאוצרותיו, ואז היו ישראל לוקחים את זה העושר בכלל ביזת הים, ועתה שלקחו קרח עשה קרחה גדולה בביזת הים שנטלו ישראל, כי נחסר לישראל מביזת הים ממון זה שנטלו קרח, ולכך נקרא קרח על שם הקרחה הזאת שעשה לישראל בביזת הים

וכיון שהוא גזל את ישראל בממון זה שנטל מפרעה, היתה גזלה זו לרעתו, כי מן גאותו בעושר זה גרם לו רעה גדולה שנבלע באדמה הוא וממון זה שגזלו, ונמצא זה הממון שלקח מפרעה נעשה לקרח מקח רע, ולז"א ארז"ל ויקח קרח לקח מקח רע לעצמו, והיינו דרשו על זה אותיות וי של ויקח, והיינו לומר וי קח קרח, ר"ל וי הוא הרע הנקרא וי יקח קרח, דאות יו"ד של ויקח מצטרפת עם ו' ויהיה וי, ומצטרפת עם קח ויהיה יקח, ולכן קרינן הכי, וי יקח קרח, כלומר יקח קרח בזה הממון שעשה בו קרחה יקח לעצמו וי, הוא הרע שגרם לו זה בליעה באדמה הוא והממון שלו, שנמשכו בכח המושך, וירדו שאלה, וקראו רז"ל לזה הוי בשם רע, לרמוז אם תחבר אותיות וי של ויקח עם אותיות רע, יהיה צירוף עויר, כי נתעוורו עיניו של קרח להביט הפך האמת והצדק, ועי"ז אבד הוא וממונו מהעולם

ובזה יובן נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, איש רע עין זה קרח, נבהל ליקח הון רב מאוצרותיו של פרעה, ולא ידע כי חסר יבואנו, כי זה הממון שלקח מפרעה נחסר מביזת הים, ונמצא שהוא גזל את ישראל בזה הממון

נמצא זה הממון שלקח קרח מאוצרות פרעה, הנה הוא היה בידו בתורת גזלה, וסיבב לקרח שעי"ז יתגאה וירדוף אחר הכבוד, וכיון שרדף אחר הכבוד נתקיים בו אותיות מדוח, שנדחה מן העולם הוא והגזלה שבידו, וירדו לשאול תחתית, ורמז זה תמצאנו באותיות הסמוכים לאותיות גזלה מימין ומשמאל, והיינו קודם אותיות גזלה יש אותיות כבוד, ואחר אותיות גזלה יש אותיות מדוח, כי מן הגזלה רדף אחר הכבוד, וכיון שרדף אחר הכבוד נעשה לו מדוח מן העולם

עוד ארז"ל במדרש ויקח קרח, לקח טלית שכולה תכלת, שקרא תגר וערער על מצות ציצית הסמוכה לזה בפרשה הקודמת, וצריך להבין כיון דמצינו לרז"ל שאמרו על כמה טענות שבא קרח להתנגד בהם עם מרע"ה, חדא הא דטלית שכולה תכלת, ועוד בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה ממזוזה, ועוד טענה אחרת שבדין הוא הנשיאות לבנו של יצהר שהוא השני, ולמה ניתנה לבן עוזיאל שהוא הקטן, א"כ למה עשתה התורה רמז לטענה של הציצית על ידי סמיכות הפרשה ולא עשתה רמז לטענה של דין המזוזה, וכן טענה האחרת. ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש והובא בילקוט קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו שכולם מתנבאים ברוה"ק, דכתיב כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדבר אלקים להרים קרן, אמר אפשר כל הגדולה עתידה לעמוד ממני, והוא אבוד, ולא ראה יפה שבניו עומדין בתשובה ע"כ. וצריך להבין מאחר שהיה פקח איך הטעתו עיניו טעות גדולה כזה לחלוק על נביא אמת מרע"ה, ועוד גדולה זו שראה בבניו, איך תזכה את עצמו, ואיך יזכה בכהונה גדולה שניתנה לאהרן ואפילו למרע"ה לא ניתנה, וכיון שעינו הטעתו טעות גדולה כזו, נמצא לא היה פקח, ואיך אומרים עליו פקח היה

ונראה לפרש בס"ד בהקדים מ"ש הרב משנת ר"א, ע"פ העיני האנשים ההם תנקר ולא נעלה, שפירש דרך הלצה, דאיתא בכתב חכמי אמת דרמ"ח איברים שברא הקב"ה באדם נתן כנגדם רמ"ח מצות, וברא כל אבר ואבר לעשות מצוה וכו', והעינים ברא לקיים מצות ראיית ציצית, דכתיב ביה וראיתם אותו, ומצוה זו היא משפעת בעינים, וכיון דמחלקת קרח ודתן ואבירם היתה שתפלו וערערו על מצות ציצית כמ"ש רז"ל, לכן אין להם מן המצוה הזאת השפעה בעינים, ולז"א העיני האנשים ההם תנקר, כלומר ניחא להו שישארו במחלקתם וערעורם אע"פ שעי"כ עיניהם תנקר, שאין להם מצות ציצית המגינה על העינים, עכ"ד בשינוי קצת ע"ש

ובזה מובן דברי רז"ל שאמרו קרח פקח היה אלא שעינו הטעתו, פירוש חסרון שהיה לו בעיניו שנסתלקה ממנה ההשפעה שיש לה ממצות ציצית, אחר שתיפל וערער והלעיג על מצות ציצית אז הטעתו להטות להרע של הפקרות בכל מצות שבתורה האמורים בנבואת אמת של מרע"ה, ובכל מה שהגיד ועשה מרע"ה במינוי אהרן ובמינוי הנשיאות בדבר ה', ולכן אע"פ שהוא בא בטענה של דין מזוזה, ועוד אחרת לא פירשה התורה פקרותו, אלא רק על מצות ציצית ע"י הסמיכות של הפרשה, מפני כי זאת המצוה היא משפעת לעינים, ועל ידי חסרון שהיה לו בעיניו מצד סילוק השפעת מצוה זו של הציצית הטעתו עינו לפקור בכל נבואה של מרע"ה

ובזה יובן רמז הכתוב במשלי כ"ח, נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, דארז"ל קרח נתגאה בעושרו, לז"א נבהל להון, וקראו רע עין, כיון שפקר במצות ציצית המשפיע לעין נעשה רע עין, שהיו עיניו מקולקלות בחסרון ההשפעה, ולא ידע כי ברעת העין שהיה לו חסר יבואנו, שהיה חסר מקבלת נבואת מרע"ה בכל התורה. אי נמי לא ידע שגאותו זו בהון תהיה סיבה שיהיה לו ולממונו חסר מן העולם

כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. נ"ל בס"ד משה ואהרן היה דרכם לקרות את ישראל בשם קהלת יעקב, ככתוב מורשה קהלת יעקב, שהיו מייחסים אותם לאבות לעשותם זנב לאריות, להודיע שהם הלכו בעקבות אבותם ונטפלו לאבותם, וקרח טען כל העדה קדושים, ששמעו בסיני וכו', וראוי שתקראו אותם בשם קהל בסתם, ולמה תוסיפו על קהל אות תי"ו לקרותם קהלת יעקב, לעשותם זנב לאבות, ושיהיו טפלים להם, ולז"א כיון דכל העדה קדושים הרי הם דומים לאבות ממש ואין נטפלים להם, ומדוע תי"ו תנשאו על קהל ה', שאתם מוסיפים אות תי"ו על קהל לקרותם בשם קהלת יעקב, ואין אתם אומרים קהל בסתם

ולז"א וישמע משה ויפול על פניו, והיינו מילוי אותיות משה שהם פנימיות שמו כזה מ"ם שי"ן ה"א, המה אותיות מאין, אמר אפילו אני שקבלתי תורה ועליתי